תוספתא ראש השנה (ליברמן) ב׳Tosefta Rosh Hashanah (Lieberman) 2

א׳קדשו את החדש בזמנו ונמצאו עדיו זוממין, הרי זה מקודש, קדשוהו בלילה, אינו מקודש, קדשוהו אנוסין שוגגין מזידין ומוטעין, הרי זה מקודש, קדשוהו לפני זמנו, או לאחר עיבורו, פחות משלשים יום, או יתר על שלשים יום, יכול יהא מקודש, ת"ל חודש, אין פחות משלשים.

ב׳לא נראית לבנה לשני ימים, יכול יקדשוהו לאחר שני ימים, ת"ל יום, אין לו אלא יום אחד בלבד.

ג׳בתעניות תוקעין שלש על שלש, ובמסעות, שלש על שלש. שלש על שלש, על כל דגל ודגל דברי ר' יהודה, וחכמים או' שלש, על כל מטה ומטה. במה הן תוקעין, בחצצרות שעשה משה. ר' יהודה אומ' בראש השנה תוקעין בשל זכרים, וביובל בשל יעלים, נתנו חכמים את המצוי למצוי ואת שאין מצוי לשאין מצוי.

ד׳שופר שארוך וקצרו, כשר. גרדו, בין מבפנים בין מבחוץ, כשר, צפהו מבפנים, פסול, מבחוץ, כשר, צפהו מקום הנחת פיו, או שהוסיף עליו כל שהוא, אפי' במינו, פסול. ניקב וסתמו, אפי' במינו, אם מעכב את התקיעה פסול, ואם לאו, כשר. נתן שתי שופרות זה בתוך זה ותקע, אם קול הפנימי שמע יצא, אם קול חיצון שמע לא יצא. כמה הוא שעור שופר, כדי שיאחז בידו אחת ויתקע.

ה׳(פ"ד בכי"ע) הכל חייבין בתקיעת שופר, כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררין חללים נתינים ממזרין (חרש שוטה וקטן) סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן. טומטום ואנדרוגינוס חייבין, ואין מוציאי' את הרבים ידי חובתן. אנדרוגינוס מוציא את מינו, ואין מוציא את שאינו מינו, טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו, מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו, נשים ועבדים וקטנים פטורין, ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.

ו׳התוקע ומתעסק, והתוקע ומתלמד, והמלמד את בנו והמלמד את תלמידו, אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא.

ז׳רועה שהרביץ צאנו אחורי בית הכנסת, וכן חולה שהיה מוטל אחורי בית הכנסת, ומי שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת, ושמע קול שופר, או קול מגלה, אם כיון לבו יצא, ואם לאו, לא יצא, אע"פ שזה שמע וזה שמע, זה כיון לבו, וזה לא כיון לבו, זה שכיון לבו יצא, וזה שלא כיון לבו לא יצא, שאין הכל הולך אלא אחר כונת הלב שנ' תכין לבם תקשיב אזניך, ואו' תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה.

ח׳ועוד זאת היתה בירושלם יתירה על יבנה, שכל עיר שרואה ושומעת וקרובה ויכולה לבא, שלשה דברים אילו בתוכה תוקעין בה, וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד.

ט׳ר' לעזר בר' צדוק אומ' אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו, שכבר קדשוהו שמים, ר' שמעון בן לעזר אומ' אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו, שכבר חדש שלפניו קידשו. שמעון בן הסגן או' אם באו עדים מן המנחה ולמעלה תוקעין היו, אבל אין מוסיפין קרבין אלא עד שיקדשו החדש. אמ' ר' יהושע בן קרחא דברים אילו התקין רבן יוחנן בן זכיי משחרב בית המקדש, לכשיבנה הבית במהרה (בימינו) יחזרו דברים אילו ליושנן.

י׳ר' יהודה או', ר' ליעזר או' שבתון, אומ' קדושת היום, זכרון, אילו זכרונות, תרועה, אילו שופרות, מקרא קדש, קדשהו. אמ' לו ר' עקיבא מפני מה לא נאמ' שבתון, שבות, שכן הוא פוגע בשביתה ראשון, אלא זכרון, אילו זכרונות, תרועה אילו שופרות, מקרא קדש, אילו קדושת היום.

י״אמקום שנהגו לומ' כדברי ר' עקיבא אומ' כדברי ר' עקיבא, כדברי ר' יוחנן בן נורי, אומ' כדברי ר' יוחנן בן נורי. ר' שמעון בן גמליאל אומ' קדושת היום [עם הזכרונות]. אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה מצינו בכל מקום אומרה רביעית, אף כאן אומרה רביעית, ר' אומ' מה מצינו בכל מקום אומרה אמצעית, אף כאן אומרה אמצעית. וכשקדשו את השנה באושה, ביום הראשון עבר ר' יוחנן בן ברוקה ואמ' כדברי ר' יוחנן בן נורי, אמ' רבן שמעון בן גמליאל לא היינו נוהגין כן ביבנה, ביום השני עבר ר' חנינא בנו של ר' יוסה הגלילי ואמ' כדברי ר' עקיבא, ואמ' רבן שמעון בן גמליאל כך היינו נוהגין ביבנה.

י״באין פוחתין מעשר מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות, אם אמ' שבע מכולם יצא דברי ר' עקיבא, ר' יוחנן בן נורי אומ' אין פחות משבע, אם אמ' שלש מכולם, יצא. אין מזכירין זכרון ומלכות ושופר של פורענות. מתחיל בתורה ומשלים בנביא, ר' יוסה אומ' אם היתה פורענות של גוים מזכירין אותה בפני עצמה, המתחיל, מתחיל בשל תורה, ומסיים בשל תורה, ואומ' של נביאים ושל כתובים באמצע. אין אומרין מלכיות עם הזכרונות, ולא זכרונות עם השופרות, אם אמ', לא אמ' כלום, וצריך לאומרן שניה.

י״גפקדונות כזכרונות, שנ' וה' פקד את שרה וגו', פקד פקדתי אתכם, ר' יוסה אומ' אומרן עם הזכרונות, רבי יהודה אומר לא היה אומרן עמהן. זכרון שיש עמו תרועה, כגון זכרון תרועה מקרא קודש, ר' יוסי אומר אומרן עם הזכרונו' ועם השופרות, ר' יהודה אומ' לא היה אומרן אלא עם הזכרונות בלבד. תרועה שאין עמה זכרון, כגון יום תרועה יהיה לכם, ר' יוסה אומ' אומרה עם השופרות, ר' יהודה אומ' לא היה אומרן עמהן. מלכות שיש עמה שופר, כגון בחצוצרות וקול שופר וגו', אומרה עם המלכיות ועם השופרות, ר' יהודה אומ' לא היה אומרה אלא עם השופרות בלבד. מלכות שאין עמהן שופר, כגון זמרו לאלהים זמרו וגו', כי מלך על כל הארץ אלים זמרו משכיל מלך אלים על גוים, ר' יוסה אומ' אומרן עם המלכיות, ר' יהודה אומ' לא היה אומרן עמהן. שמע ישראל וגו' וידעת היום והשבות וגו', ר' יוסה אומ' אומרן עם המלכיות, ר' יהודה אומ' לא היה אומרן. שאו שערים ראשיכם וגו' מי זה מלך הכבוד וגו' שאו שערים ראשיכם מי הוא זה מלך ה' צבאות וגו', ר' יוסה אומ' אומרן כל אחד ואחד בפני עצמו, ר' יהודה אומ' אומרן כולן כאחד.

י״ד[זכרונות האמורות לעניין הקשת. ר' יוסי אומ' אומרן כולן כאחת], ר' יהודה או' ראשנים בפני עצמן ושניים בפני עצמן. שופרות האמורין בעניין גדעון ובעניין יהושע, ר' יוסי אומ' אומרן כל אחד ואחד בפני עצמו, ר' יהודה או' האמורי' בשעת מעשה לעצמן, בשעת פקידה לעצמן.

ט״וסדר תקיעות, שלש של שלש שלש, שש תקיעות ושלש תרועות. שמע שש תקיעות ושלש תרועות מתשעה בני אדם כאחד, יצא. שמע שש תקיעות ושלש תרועות, אפי' בסירוגין, אפי' כל היום כולו, יצא. שמע תקיעות וברכות, בין שהקדים תקיעות לברכות ובין שהקדים ברכות לתקיעות, יצא. תקע והריע וחזר והריע ותקע, אין בידו אלא אחת. תקע והריע ותקע בנשימה אחת, לא יצא. שמע תקיעה מזה, ותרועה מזה, תקיעה מזה, ותרועה מזה, אפי' [בסירוגין, אפילו כל היום] כולו, יצא.

ט״זמתלמדין לתקוע בשבת, ואין מעכבין את הנשים ואת הקטנים מלתקוע בשבת, ואין צריך לומ' ביום טוב.

י״זיום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, בית שמיי אומ' מתפלל עשר, ובית הלל או' מתפלל תשע. יום טוב שחל להיות בשבת, בית שמיי אומ' מתפלל שמונה, ואו' של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמה, ומתחיל בשל שבת, ובית הלל או' מתפלל שבע, ומתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומ' קדושת היום באמצע. אמרו בית הלל לבית שמיי והלא במעמד כולכם, זקני בית שמיי, ירד חוני הקטן ואמ' שבע, ואמרו לו כל העם נחת רוח הוא לך. אמרו להם בית שמיי מפני שהיתה שעה ראויה ליקצר. אמרו להם בית הלל אילו היתה שעה ראויה לקצר, היה לו לקצר בכולם.

י״חרבן גמליאל אומ' שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן, וחכמים אומ' כל אחד ואחד מוציא את עצמו, אמ' להם אם כן למה מורידין אותו לפני התיבה, אמרו לו כדי להוציא את מי שאינו יודע, אמ' להם אם כן למה מתפללין כל אחד ואחד לעצמו, אמרו לו מפני ששליח צבור מתקין את עצמו, אמ' להם אם כן למה מורידין אותו לפני התיבה, אמרו לו להוציא את מי שאינו יודע, אמ' להם כשם שהוא מוציא את מי שאינו יודע כך הוא מוציא את מי שהוא יודע.
סליק פירקא
וסליקא מסכת ראש השנה