תוספתא שבת (ליברמן) א׳Tosefta Shabbat (Lieberman) 1
א׳ארבע רשויות רשות היחיד ורשות הרבים. אי זהו רשות היחיד, חריץ שעמוק עשרה ורחב ארבעה, וכן גדר שגבוה עשרה ורחב ארבעה, זהו רשות היחיד גמורה.
1
ב׳אי זהו רשות הרבים, סרטיה ופלטיה גדולה, ומבואות המפולשין. זו היא רשות הרבים גמורה.
2
ג׳אין מוציאין מרשות היחיד זו לרשות הרבים זו, ואין מכניסין מרשות הרבים זו לרשות היחיד זו, ואם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת, במזיד ענוש כרת, ונסקל. אחד המוציא ואחד המכניס, אחד המושיט ואחד הזורק חייב.
3
ד׳אבל הים והבקעה והכרמלית והאסטונית והאסקופה אינן לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. אין נושאין ונותנין לתוכן, ואם נשא ונתן פטור. אין מוציאין לא מתוכן לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכן, ואין מכניסין לא מתוכן לרשות היחיד ולא מרשות היחיד לתוכן, ואם הוציא והכניס פטור.
4
ה׳חצר של רבים ומבואות שאין מפולשין עיריבו מותרין, לא עיריבו אסורין.
5
ו׳אדם עומד על האיסקופא נותן לבעל הבית ובעל הבית נותן לו, נותן לעני והעני נותן לו, נוטל מבעל הבית ונותן לעני, מן העני ונותן לבעל הבית שלשתן פטורין. אחרים אומ' אסקופא משמשת שתי רשויות, וכל זמן שפתח פתוח כלפנים, פתח נעול כלחוץ. היתה גבוהה עשרה טפחים הרי זו רשות לעצמה.
6
ז׳כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לקרית מגלה ולקריית ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולכל מצות האמורות בתורה.
7
ח׳לא יצא החייט במחטו ערב שבת סמוך לחשיכה, שמא ישכח ויצא. ולא נגר בקיסם שבצוארו, ולא צבע בדגמא שבאזנו, ולא שלחני בדינר שבאזנו, ולא סורק במשיחה שבצוארו. אם יצאו, כולן פטורין דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' אומן דרך אומנותו חייב, ושאר כל אדם פטורין.
8
ט׳הסוחר כסות לא יצא בכסות המקופלת ומונחת על כתיפו לרשות הרבים, ואם יצא הרי זה חייב.
9
י׳לא יצא אדם במעות הצרורין לו בסדינו לרשות הרבים, ואם יצא הרי זה חייב.
10
י״איוצאין בתפלין עם חשיכה. וקורין בכתבי הקדש עם חשיכה, אבל אין קורין בלילי שבת. לאור הנר. אפי' גבוה ממנו, ואפי' בית אחר, ואפי' עשרה בתים זה לפנים מזה. אבל מסתכל הוא לתוך הכוס, או לתוך הקערה, ואינו חושש.
11
י״ברבן שמעון בן גמליאל או' תינוקות מתקנין פרשיותיהן בלילי שבת לאור הנר.
12
י״גאמ' ר' ישמעאל פעם אחת קראתי לאור הנר ובקשתי להטותו, אמרתי כמה גדולים דברי חכמי' שאומרין אין קורין בלילי שבת לאור הנר. ר' נתן או' הטהו ודיי, וכתוב על פנקסו ישמעאל בן אלישע הטה את הנר בשבת, לכשיבנה בית המקדש יביא חטאת.
13
י״דאמ' ר' שמעון בן לעזר בוא וראה עד היכן פרצה טהרה, שלא גזרו הראשונים לומר לא יאכל טהור עם הנדה, שהראשונים לא היו אוכלין עם הנדות, אלא אמרו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה.
14
ט״ושבית שמיי אומ' לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ ובית הלל מתירין.
15
ט״זאלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיהו בן גרון כשעלו לבקרו, נמנו ורבו בית שמיי על בית הלל. שמונה עשר דבר גזרו בו ביום, והיה אותו היום קשה להם לישראל כיום שנעשה בו העגל.
16
י״זר' אליעזר אומ' בו ביום גדשו סאה, ר' יהושע אומ' בו ביום מחקו סאה, שכל זמן שהמדה מלאה ואדם נותן לתוכה לסוף מוציאה ממה שבתוכה.
17
י״חבו ביום אמרו כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע, ונמנו ורבו בית שמיי על בית הלל.
18
י״טבו ביום אמרו השוכח כלים בערב שבת עם חשיכה תחת הצנור, ונמנו ורבו בית שמיי על בית הלל.
19
כ׳אמרו בית שמיי לבית הלל, אין אתם מודין שאין צולין בשר בצל וביצה בערב שבת עם חשיכה אלא כדי שיצולו, אף דיו סמנין וכרשנין כיוצא בהן.
20
כ״אאמרו להן בית הלל, אי אתם מודין שטוענין קורות בית הבד ותולין עגולי הגת ערב שבת עם חשיכה, אף דיו סמנין וכרשנין כיוצא בהן. אילו עמדו בתשובתן ואילו עמדו בתשובתן, אלא שבית שמיי אומ' ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שתהא כל מלאכתך גמורה מערב שבת, ובית הלל או' ששת ימים תעבד, מלאכה עושה אתה כל ששה.
21
כ״בבית שמיי או' אין מוכרין לנכרי ולא טוענין עמו ולא מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב. ואי זהו מקום קרוב [עד שיגיע לבית הסמוך לחומה]. ר' עקיבא או' כדי שיצא מן הפתח ויקדש עליו היום. אמ' ר' לעזר בי ר' צדוק של בית רבן גמליאל היו מוליכין כלי לבן שלהן לכובס נכרי שלשה ימים קודם לשבת, וצבועים בערב שבת. לפי דרכנו למדנו שהלבנים קשין להעשות יתר מן הצבועין.
22
כ״גפותקין מים לגנה בערב שבת עם חשיכה והיא שותה והולכת בשבת. נותנין קילור לעין ואספלנית למכה בערב שבת עם חשיכה והן מתרפין והולכין כל השבת כולה. נותנין גפרית תחת הכלים בערב שבת עם חשיכה והן מתגפרין והולכין בשבת. נותנין מגמר על גבי גחלים בערב שבת עם חשכה, ואין נותנין חטים לרחים של מים אלא כדי שייטחנו.
23