תוספתא שבת (ליברמן) י״זTosefta Shabbat (Lieberman) 17

א׳כתב המהלך תחת הצורות ותחת היוקנאות אין מסתכלין בו. ולא עוד אלא אף בחול אין מסתכלין ביוקנאות, משם שנ', אל תפנו אל האלילים וגו'.
1
ב׳ר' לעזר בנו של ר' יוסי הגלילי או' אם ראית צדיק שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך הקדים על ידיו שלשה ימים, או אחר על ידיו שלשה ימים, כדי שתצא לדרך עמו, מפני מה, מפני שמלאכי שלום מלוין אותו, שנ' כי מלאכיו יצוה לך וגו'.
2
ג׳ואם ראית רשע שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת הדרך הקדים עליו שלשה ימים, או אחר עליו שלשה ימים, כדי שלא תצא עמו לדרך, מפני מה, מפני שמלאכי סטן מלוין אותו, שנ' הפקד עליו רשע.
3
ד׳ר' שמעון בן לעזר או' השושבינין וכל בני חופה מפייסין על מנותיהן, שאם הותירו מחזירין אותן לשידה. מפיס אדם את ארחיו, ואורחיו מפייסין זה עם זה, כדי שיטול חלקו תחלה, לא שיטול חלקו ושל חבירו.
4
ה׳מחשב אדם יציאותיו, כמה הוציא בתוך ביתו, וכמה הוציא לפועליו, וכמה הוציא לאורחיו, מן הכותל שהו לשעבר, אבל לא מן הכותל שהו לעתיד לבא.
5
ו׳מונה אדם את ארחיו, כמה בחוץ וכמה בפנים, וכמה מנות צריך להתקין להן, מן הכתב שעל גבי הכותל, אבל לא מן הטבלה ולא מן הפנקס, כדרך שעושה בחול.
6
ז׳מוציא אדם ממה שיש לו בתוך ביתו ונותן לפני האורחין, כגון אגוזין תמרים וקליות, ר' לעזר או' או חסר או יתר.
7
ח׳המכתמין שבכרכין אין קורין בהן. אם היה דבר שהו צורך מדינה מותר.
8
ט׳כל חשבונות שהו צריך להן, בין שעברו ובין לעתיד לבא, אין מחשבין אותן בשבת. חשבונות שאינן אלא מה בכך מחשבי' אותן בשבת.
9
י׳לא יטייל אדן על שפת כל המדינה כדי שתחשך ויכנס וירחוץ, ולא על התחום כדי שתחשך ויביא פירות, אבל מחשיך הוא לשמור, ומביא פירות בידו, ואינו חושש.
10
י״אלא יאמר אדן לחבירו הנראה (כדי) שתעמוד עמי לערב, ר' יהושע בן קרחה אומ' או' אדם לחבירו הנראה שתעמד עמי לערב.
11
י״באין מחשיכין על התחום להביא את הבהמה. אם היתה חוץ לתחום קורא לה והיא באה.
12
י״גמחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה. זה הכלל א' אבא שאול כל שאני זכיי באמירתו רשיי אני להחשיך עליו. ועל עסקי המת, להביא לו ארון ותכריכין. ואו' לו אם לא מצאת במקום פלני הבא ממקום פלני, אם לא מצאת במנה הבא במאתים. ר' יוסה בי ר' יהודה או', ובלבד שלא יאמר לו סכום ממכר.
13
י״דגוי שהביא חלילין בשביל ישראל בשבת לא יספד בהן אותו ישראל, אבל ישראל אחר מותר.
14
ט״ועשו לו ארון וחפרו לו קבר לא יקבר בהן אותו ישראל, אבל ישראל אחר מותר.
15
ט״זפירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו, בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו, ר' נחמיה או' חזרו למקומן יאכלו, למקום אחר לא יאכלו. החזירן חרש שוטה וקטן, בין למקומן בין למקום אחר, יאכלו.
16
י״זכלים ששבתו בעיר, וכן כלים של אחרים ששבתו בתוך העיר, הרי אילו כאנשי העיר, ויש להם אלפים אמה לכל רוח. מה שהביא הגוי מחוץ לתחום לא יזיזם ממקומן.
17
י״חנותנין כלי מיקר וכלי מתכות על גבי כריסיו של מת ופוקקין לו את נקביו, ועליו אמ' שלמה עד אשר לא ירתק וגו'.
18
י״טר' שמעון בן לעזר או' הרוצה לאמץ את עיני המת בשבת נופח יין בחוטמיו, ונותן שמן בשני ריסי עיניו, והן מתאמצות מאיליהן. וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומ' אפי' קטן בן יומו חי מחללין עליו את השבת, ואפי' דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת, שכל זמן שאדם חי, עוסק במצות, לפיכך מחללין עליו את השבת, מת בטל מן המצות, לפיכך אין מחללין עליו את השבת. וכן היה ר' שמעון בן לעזר או' אפי' קטן בן יומו אין משמרין אותו לא מן החולדה ולא מן העכברים, שהכלב רואה אותו ובורח, נחש רואה אותו ובורח, ואפי' עוג מלך הבשן מת משמרין אותו מן חולדה ומן עכברים, שכל זמן שאדם חי מוראו מוטל על הבריות, שנ' ומוראכם וחתכם יהיה וג', מת בטל מוראו מן הבריות.
19
כ׳(פי"ח בכי"ע) מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי, ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור. הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת, ושאין ניטלין מתיר את החבלים, והשקים נופלים. ר' שמעון או' היה עליו שלוף מלא נכנס תחתיו ומפרקו. במי דברים אמורים בגוי שמכירו, אבל גוי שאין מכירו מהלך אחריו עד שמגיע לביתו.
20
כ״אאי זו היא המראה, כל זמן שמרביצו ופוקס את צוארו ונותן מים וכרשנין כאחד.
21
כ״באי זו היא הלעטה, כל שמאכילהו מעומד ומשקהו מעומד, ונותן מים בפני עצמן וכרשנין בפני עצמן.
22
כ״גמהלקטין אווזין ותרנגלין ויונים דורסיות ונותנין לפניהם מים, ואין צריך לומ' שמלקיטין. אין מלקיטין ליוני שובך וליוני עלייה ולצפרין שקיננו בטפיחין ובבירה, אין נותנין לפניהם מים, ואין צריך לומ' שאין מהלקטין.
23
כ״דנדרי שבת מפירין אותן בשבת, מפני מה אמרו נדרי שבת מפירין אותן בשבת, שאם חשיכה ולא הפר אינו יכול להפר.
24
כ״ההמשמר זרעים מפני עופות, ומקשאות מפני חיה, משמר כדרכו בשבת, ובלבד שלא יספק ולא ירקד ולא יטפיח, כדרך שעושה בחול.
25
כ״והשוכר את הפועל לשמר לו את הפרה ולשמר לו את התינוק, לא יתן לו שכרו של שבת, לפיכך אין אחריותו עליו בשבת.
26
כ״זאם היה שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע, נותן לו שכרו של שבת, לפיכך אחריותו עליו בשבת.
27
כ״חלא יאמר לו תן לי שכרי של שבת, אלא או' לו תן לי של עשרה ימים.
28
כ״טלא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין. ברשות היחיד, ואין צריך לומר ברשות הרבים.
סליק פירקא
וסליקא מסכתא דשבת
בריך רחמנא דסייען
29