תוספתא שבת (ליברמן) ט״זTosefta Shabbat (Lieberman) 16
א׳אמ' ר' יהודה אימתי אמרו נותנין לתלויה ביום טוב, בזמן שנתן לתוכה מערב יום טוב, לא נתן לתוכה מערב יום טוב, לא יתן לתוכה ביום טוב. רבן שמעון בן גמליאל או' טורף אדם חבית יינה בשמריה ונותן לתלויה ביום טוב.
1
ב׳מצננין את הביצה בסודרין ובכל דבר המטלטל. נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס, ר' ליעזר בן יעקב או' אין מערין לכברה בשבת.
2
ג׳אין שורין את החלתית בשבת. ר' יוסה או' בצונן מותר, בחמין אסור. אין מזלחין את הבית בכל מיני זלחין, אבל ממלא חבית מים ושופך ושונה, ואינו חושש.
3
ד׳גורפין מלפני הפטם, ומסלקין לצדדין מפני הרעי דברי ר' דוסה, וחכמים או' בין כך ובין כך אין מסלקין לצדדין.
4
ה׳הקש שישן עליו מערב שבת מנענעו בידו בשבת, לא ישן עליו מערב שבת לא ינענענו בשבת בידו. מכבש של בעלי בתים שהתירו להיות נוטל הימנו את הכלים, נוטל את המקל ואת הלוחים ומחזירן לשידה, מפני שהן כלים.
5
ו׳כלי שיש בו דברים הניטלין ודברים שאין נטלין נוטלו ונוטלן הימנו, ומחזירו למקומו.
6
ז׳בית הלל אומ' מגביהין מעל השלחן עצמות וקלפין, בית שמיי אומ' מסלק את הטבלה כולה ומנערה. זכריה בן אבקילס לא היה נוהג לא כדברי בית שמיי ולא כדברי בית הלל, אלא נוטל ומשליך לאחר המטה. אמ' ר' יוסה ענותנותו של ר' זכריה בן אבקילס היא שרפה את ההיכל.
7
ח׳מקנחין בזנב הסוס ובזנב הפרה ובזנב שועל ובמפה של קוצין ובסיער של שועין, ובלבד שלא יקנח בידו ובמפה, כדרך שעושה בחול.
8
ט׳פירות שנתפזרו מלקט אחד אחד ואוכל. נתערבו לו פירות בפירות, בורר ואוכל, בורר ומניח על השלחן, בורר ומשליך לפני בהמתו. ביררן אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן, או שליקט מתוכן עפר וצרורות, הרי זה חייב.
9
י׳פגה שטמנה בתבן, וכן חררה שטמנה בגחלים, אם מגולה מקצתה נוטל, ואם לאו, אינו נוטל. אלעזר בן תריי או' תוחבן בשפוד, או בסכין, ונוטלן בשבת.
10
י״אאין מטבילין את המים ביום טוב, ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי ר', וחכמים אומ' מטבילין את המים ביום טוב, ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת, אבל לא להטבילן.
11
י״בכלים שנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותן ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, אבל ממלא הוא כוס, או דלי, או קיתון, לשתות, ומחשב עליהן ומטבילן. טובל כדרכו מטומאה חמורה, ואין צריך לומ' מטומאה קלה.
12
י״גקורע אדן את העור שעל פי החבית של יין ושל מורייס, ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק. אין פותחין לפסין סתומות, רבן שמעון בן גמליאל מתיר.
13
י״דאין סכין את הכלים בשביל לייפותן, אם לנאותן להתעטר בהן מותר. לא יתן אדן שמן על גבי טבלה של שיש להתעגל עליה, לפי שאין סכין ואין נופחין ואין מדיחין את הקרקע ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת.
14
ט״והרוחץ במערה ובמי טבריה מסתפיג אפי' בעשר לנטיאות, ולא יביאם בידו. וכן עשרה בני אדם כמידה הזאת, ואם צריך להן ממתין להן עד שיגובו, ונוטלן ובא לו.
15
ט״זלא יתן אדן שמן על גבי ראשו וילך למרחץ, אבל סך כל גופו ומקנח כל גופו אבר אבר.
16
י״זמוליך אדן שמן הרבה באלנטיאות הרבה למרחץ וסך כל גופו אבר אבר ומקנח כל גופו אבר אבר, ואינו חושש.
17
י״חרבן שמעון בן גמליאל או' טרקלין שהשיקה מערב שבת מטייל בה בשבת, לא השיקה מערב שבת אין מטייל בה בשבת.
18
י״טאין מגרדין במגרדת ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, רבן שמעון בן גמליאל מתיר. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' אם היו מלוכלכות בטיט ובצואה מגרדן, כדי שלא יטנפו את כליו.
19
כ׳הרוחץ במי טבריה לא יזלפו עליו אחרים, אבל מזלף על ידי עצמו, רבן שמעון בן גמליאל אומ' אף לא יזלף הוא על ידי עצמו, מפני שמרבה הבל ומכבד את הקרקע, אבל רוחץ כדרכו ועולה.
20
כ״אר' שמעון בן לעזר אומ' בית שמיי או' אין הורגין את המאכולת בשבת, ובית הלל מתירין.
21
כ״בוכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' בית שמאי או' אין פוסקין צדקה לעניים בשבת בבית הכנסת, אפילו להשיא יתום ויתומה, ואין משדכין בין איש לאשתו ואין מתפללין על החולה בשבת, ובית הלל מתירין. המפלה את כליו הרי זה מולל וזורק, ובלבד שלא יהרג, אבא שאול אומ' נוטל וזורק, ובלבד שלא ימלול. לא יפלה אדם את כליו ברשות הרבים, מפני הכבוד, ר' יהודה אומ' אף בחול. אין עושין אפקטויזין לרשות הרבים, מפני הכבוד. לא ישטוח אדן את כליו ברשות הרבים לנגבן, אפי' מן הזיעה. אין רצין בשבת כדי להתעמל, אבל מטייל כדרכו, ואינו חושש, ואפי' כל היום כולו.
22
כ״גבהמה שאכלה פירות, אפי' כל היום כולו, מטיילין אותה בחצר, בשביל שלא תמות.
23
כ״דאין מבקרין את המומין ביום טוב, ואין צריך לומ' בשבת. אם לבו ביום, מבקרין את המומין בשבת, ואין צריך לומ' ביום טוב.
24