תוספתא שבת (ליברמן) ט״וTosefta Shabbat (Lieberman) 15
א׳אין עוקרין בהמה חיה ועוף מרשות היחיד, ואין צריך לומר מרשות הרבים, אבל דוחין בהן עד שיכנסו. כופין את הסל בפני האפרוחין שיעלו ושירדו, עלה, אסור לטלטלו.
1
ב׳כיצד מסייעין את הבהמה ביום טוב, נופחין בחוטמו ונותנין דד לתוך פיו, ואוחד בולד שלא יפול. רבן שמעון בן גמליאל אומ' מרחמין היינו בהמה טהורה ביום טוב.
2
ג׳קושרין את הטבור. ר' יוסה או' נוהגין היינו אף חותכין. טומנין את השלייא, כדי שלא יוצן הולד. כגון בספלי של שמן ובכסות ובקופה של תבן.
3
ד׳מהלקטין למילה. ר' יהודה אומ' אם לא הלקיט חייב מיתה. וכורך עליה חוטי צמר וחוטי פשתן, ובלבד שלא יקשור. ומזלף עליה את החמין, ולא עוד אלא שאדם מזלף את החמין על גבי מכתו. שכל זמן שעוסק במילה חוזר אף על הציצין שאין מעכבין את המילה, פרש אין חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה בלבד.
4
ה׳בן שבעה דוחין עליו את השבת, בן שמנה אין דוחין עליו את השבת. ספק בן שבעה ספק בן שמונה, אין דוחין עליו את השבת. בן שמונה הרי הוא כאבן, ואין מטלטלין אותו, אבל אמו שוחה עליו ומניקתו.
5
ו׳אין גורר טומאה מן המת לא באדם ולא בכלים, אין מטמא לא בזיבה ולא בצרעת, אין זוקק לייבום ואין פוטר מן הייבום, ואינו מאכיל בתרומה [ואין] פוסל בתרומה, ואינו נוחל ואינו מנחיל, פרש ממנו אבר הרי הוא כאבר מן החי, ובשר, הרי הוא כבשר מן החי. זה הכלל כל זמן שהוא חי אינו לא כחי ולא כמת, מת, הרי הוא כמת לכל דבר.
6
ז׳אי זהו בן שמונה, כל שלא יצאו לו חדשיו. ר' אומ' סימניו נכרין בו, צפרניו ושערו שלא גמרו. כדרך שבן שמונה באדם נפל, כך בן שמנה בבהמה גסה נפל, ובן ארבעה בדקה. רבן שמעון בן גמליאל אומ' כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמ' ופדוייו מבן חדש תפדה, וכל ששהה שמונה ימים בבהמה אינו נפל שנ' ומיום השמיני והלאה ירצה וגו'.
7
ח׳נסית לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי לא תנשא דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא. היתה יולדת זכרים והן נמולין ומתין, מלה ראשון ומת, שני ומת, שלישי תמול, רביעי לא תמול. מעשה בארבע אחיות בציפרי שמלה ראשנה ומת, שני' ומת, שלישי' ומת, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו רביעית לא תמול. אמ' ר' נתן כשהייתי במזגת של קפוטקיא היתה שם אשה אחת שהיתה יולדת זכרים והן נמולין ומתין, מלה ראשנה ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני, ראיתיו שהוא ירוק, נסתכלתי בו ולא מצאתי בו דם ברית, אמרו לי מה אני למולו, אמרתי להם המתינו לו עד שיכנס בו דם. המתינו לו ומלוהו וחיה, והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי.
8
ט׳המשוך צריך שימול. ר' יהודה או' משוך לא ימול, מפני שהוא מסוכן. אמרו לו הרבה מלו בימי בן כוזבא והיו לו בנים ולא מתו, שנ' המול ימול אפי' מאה פעם, ואו' ואת בריתי הפר, לרבות את המשוך. ומי שנולד מהול, ומי שנתגייר מהול, ותינוק שעברה זמנו, ושאר כל הנמולין, אין מלין אותן אלא ביום. ר' לעזר בר' שמעון אומ' בזמנן אין מלין אותן אלא ביום. עיברה זמנן מלין אותן בין ביום בין בלילה. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אם היה מסורבל בבשר, רואין אותן בשעה שמתקשה, אם נראה ערל מלין אותו, ואם לאו, אין מלין אותו. אמ' ר' יוסה מנין למילה שהיא ממקום פרי, שנ' וערלתם ערלתו את פריו, וכת' וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו, ממקום שהולד ניכר אם זכר אם נקבה משם מלין אותו. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על מי שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שהיא ערלה כבושה, על מה נחלקו, על גר שנתגייר כשהוא מהול, שבית שמיי או' צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומ' אין צריך להטיף ממנו דם ברית.
9
י׳אמ' ר' שמעון לא נחלקו ר' ליעזר ור' יהושע על מי שהיה למול אחר השבת ומלו בשבת שהוא חייב, על מה נחלקו, על מי שהיה לו למול בערב שבת ומלו בשבת, שר' ליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר. אמ' לו ר' ליעזר אי אתה מודה במי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב, שהחליף את זמנו. אמ' לו ר' יהושע לא אם אמרת במי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב, שאינו בקום מול, תאמר במי שהיה לו למול ערב שבת ומלו בשבת יהא חייב, שכן בקום מול. אמ' לו ר' ליעזר נותר יוכיח, שמאמש בקום אכול, ואם אכלו למחר הרי זה חייב. אמ' לו ר' יהושע לא אם אמרת בנותר שאינו בקום אכול בו ביום, תאמר במילה שכל היום בקום מול.
10
י״אמפקחין על ספק נפש בשבת, והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין. כיצד נפל לים ואין יכול לעלות, טבע' ספינתו בים ואין יכול לעלות, יורדין ומעלין אותו משם, ואין צריך ליטול רשות בית דין.
11
י״בנפל לבור ואין יכול לעלות, עוקרין לו חוליה ויורדין ומעלין אותו משם, ואין צריך ליטול רשות בית דין. תינוק שנכנס לבית ואין יכול לצאת, שוברין לו דלתות הבית, ואפי' היו של אבן, ומוציאין אותו משם, ואין צריך ליטול רשות בית דין. מכבין ומפסיקין לדליקה בשבת, והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות בית דין.
12
י״גמי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום ושוחטין לו תרנגולת וגוזזין לו כרישין, אוכל ואין צריך לעשר דברי ר', רבן שמעון בן גמליאל [אומר] צריך לעשר.
13
י״דמחמין חמין לחולה בשבת, בין להשקותו בין לרפאותו, ואין אומ' המתינו לו שמא יחיה, אלא ספיקו דוחה את השבת. ולא ספק שבת זו, אלא ספק שבת אחרת, ואין אומ' יעשו דברים בגוים ובקטנים, אלא בגדולים שבישראל. אין אומ' ייעשו דברים הללו על פי נשים, על פי כותים, אלא מצרפין דעת ישראל עמהן.
14
ט״ואמ' ר' יוסה מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת, שנ' את שבתתי תשמרו, יכול מילה ועבודה ופיקוח נפש, ת"ל אך, חלק, פעמים שאתה שובת, ופעמים שאי אתה שובת. ר' ליעזר או' מילה דוחין עליה את השבת, מפני מה, מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן. והרי דברים קל וחומר ומה על אבר אחד ממנו דוחין את השבת, דין הוא שידחה שבת על כולו. אמרו לו ממקו' שבאת, מה להלן ודיי ולא ספק, אף כאן ודיי ולא ספק. אמ' ר' עקיבא וכי במה החמירה תורה בעבודה, או בשבת, החמירה בעבודה יותר מבשבת, שעבודה דוחה את השבת ואין שבת דוחה אותה, והרי דברים קל וחומר ומה עבודה שדוחה את השבת ספק נפשות דוחה אותה, שבת שעבודה דוחה אותה, אינו דין שספק נפשות דוחה אותה, הא למדת שספק נפשות דוחה את השבת.
15
ט״זר' אחא אמ' משם ר' עקיבא הרי הוא אומ' אם במחתרת ימצא הגנב וגו', בעל הבית מהו ודיי או ספק, הוי או' ספק, אם הורגין נפש להחיות נפש בספק, דין הוא שידחו את השבת להחיות נפש בספק, הא לא נתנו מצות לישראל אלא לחיות בהן, שנ' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וחי בהן ולא שימות בהן. אין כל דבר עומד בפני פקוח נפש, חוץ מע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. במי דברים אמורים שלא בשעת השמד, אבל בשעת השמד אפי' מצוה קלה שבקלות אדם נותן נפשו עליה, שנ' ולא תחללו את שם קדשי וגו' ואומ' כל פעל ה' למענהו.
16