תוספתא שבת (ליברמן) י״דTosefta Shabbat (Lieberman) 14
א׳בראשונה היו אומ' שלשה כלים ניטלין בשבת, מקצוע של דבילה, וזומא לסטרון של קדירה, וסכין קטנה שעל גבי שלחן. חזרו להיות מוסיפין והולכין עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת, חוץ מן המסר הגדול, ויתד של מחרישה. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אף האיגן של ספינה, ר' יוסה אומ' אף צפורן גדולה, ר' נחמיה אומ' אפילו טלית, אפילו תרוד, אין ניטלין אלא לצורך. ר' לעזר אומ' בית שמיי אומ' אין ניטלין אלא לצורך, ובית הלל אומ' לצורך ושלא לצורך. דלת שידה תיבה ומגדל נוטלין ולא מחזירין. דלת [לול] ובית התרנגלין לא נוטלין ולא מחזירין.
1
ב׳מטה שנשברה, היא ושבריה מותרין ליטול בשבת. טרקוש שנשבר, הוא ושבריו ניטלין בשבת. מגופת חבית שנשברה, היא ושבריה ניטלין בשבת. ולא יספות שבר ולא יסמוך בה כרעי המטה, ולא יכסה בה את הכלים. זרקה לאשפה, היא ושבריה אין ניטלין בשבת.
2
ג׳שברי תנור ישן אין ניטלין בשבת דברי ר' מאיר, ר' יוסה אומ' ניטלין. העיד ר' יוסה משם ר' ליעזר בן יעקב על שברי תנור ישן שניטלין בשבת ועל כסויו שאין צריך בית יד. אין נוטלין במוט בשבת, אבל נוטלין בשנים. שלשה, וארבעה אסור. קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו, אם היה קשור ותלוי פותחין ונועלין בו, ואם לאו אין פותחין ונועלין בו. רבן שמעון בן גמליאל אומ' מותקן אע"פ שאינו קשור, ואע"פ שאינו תלוי. מקל שעשה בראשו מסמר להיות נוטל בו את הפת מאפיפירות הרי היא כדוקרן, ומטלטלת בחצר. משלשלין את המשלית להעלות בה כלי, או קיתון, כלכלה לישב עליה תרנגולת. בהמה שנפלה לתוך הבור עושין לה פרנסה במקומה, בשביל שלא תמות.
3
ד׳אין מפנין את האוצר כתחילה בשבת, אבל עושה בו שביל, כדי שיהא נכנס ויוצא. חצר גדולה שירדו בה גשמים והיה בה בית האבל, או בית המשתה, מביא תבן בקופה ומרדיד, ובלבד שלא ירדה בידו ובקופה, כדרך שעושה בחול. נסרים ששיגמן אע"פ שפין ואע"פ מותקנין מטלטלין אותן, חבילה של גמי וכנה של שבחין וטומוס של שטרות ועורות שאין עבודין, אם התקינן בעל הבית מטלטלין אותן, ואם לאו, אין מטלטלין אותן. ר' יוסה אומ' עורות עבודין ושאין עבודין מטלטלין אותן, אבל גיזי צמר ועניצי פשתן ולשונות של ארגמן ומוכין אין מטלטלין אותן.
4
ה׳מטלטלין את החדש בשבת, ומטלטלין מעשר שני בירושלם, אבל לא בגבולין. מעלין את המדומע באחד ומאה. ר' שמעון בן לעזר או' נותן עיניו באחד מהן ואוכל את השאר.
5
ו׳שברי עריבה, לכסות בהן את החבית, ושל סכוכית, לכסות בהם את הפך, ר' יהודה או' ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן. שברי עריבה, לצוק לתוכן מקפה, ושל זכוכית, לצוק לתוכן שמן לתינוק.
6
ז׳חבית שנתגלתה ואבטיח שניקר נוטלן ומניחן במקום המוצנע.
7
ח׳מטלטלין את החצב, מפני שהו מאכל צבאין, ואת החרדל, מפני שהוא מאכל יונים. רבן שמעון בן גמליאל אומ' מטלטלין שברי זכוכית, שהוא מאכל נעמיות. אמ' לו ר' נתן אם כן יטלטלו חבילי זמורות, מפני שהוא מאכל פילין. זה הכלל כל שהוא מן המוכן מטלטלין אותו, וכל שאינו מן המוכן אין מטלטלין אותן.
8
ט׳מים שנתגלו מטלטלין אותן, מפני שהן ראוין לבהמה דברי ר' מאיר. ר' שמעון בן לעזר או' כל עצמן אסור לקיימן, מפני סכנת נפשות.
9
י׳חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן, ואם לאו, אין מטלטלין אותן. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אם ניטלין באחת יד, מטלטלין אותן, ואם לאו, אין מטלטלין אותן.
10
י״אחבילי איזוב הסיאה והקורנית שהכניסן לעצים אין אוכל מהן בשבת, למאכל בהמה, אוכל מהן. קוטים, קוטים ואוכל, ובלבד שלא יקטום בכלי. מולל ואוכל, ובלבד שלא ימלול ביד דברי ר' יהודה, וחכמים אומ' מולל בראשי אצבעותיו ואוכל, ובלבד שלא ימלול בידו הרבה, כדרך שעושה בחול. וכן בחמתא, וכן בפיגם, וכן בשאר כל התבלין.
11
י״בשחלים שטרפן מערב שבת נותן לתוכן חומץ ושמן ואין טורף, אלא מערב וממשך את החמיתה ונותן לתוכן.
12
י״גחרדל ששחקו מערב שבת מביא דבש ונותן לתוכו, ואין טורף אלא מערב.
13
י״דשום שרסקו מערב שבת מביא גריסין ונותן לתוכו ואין טורף אלא מערב.
14
ט״ואין כותשין את המלח במדוך של עץ, אבל מרסק הוא ביד של סכין, בעץ הפרוד, ואינו חושש.
15
ט״זאין מרסקין דבילה וגרוגרת וחרובין לפני זקנים בשבת, אבל מרסק הוא ביד של סכין, בעץ הפרוד, ואינו חושש. המולל מלילות מערב שבת מנפח על יד על יד ואוכל, אבל לא בקנון ולא בתמחוי. המולל מלילות מערב יום טוב מנפח בקנון ובתמחוי, אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה, כדרך שעושה בחול. ר' דוסתיי בר' יניי אמ' משם ר' ליעזר מוללין על המלול ומציעין על המוצע ואופין על האפוי ומבשלין על המבושל.
16