תוספתא שבת (ליברמן) י״גTosefta Shabbat (Lieberman) 13
א׳אע"פ שאמרו אין קורין בכתבי הקדש, אבל שונין בהן ודורשין בהן. ואם צריך לו דבר לבדוק, נוטל ובודק. אמ' ר' נחמיה מפני מה אמרו אין קורין בכתבי הקדש, מפני שטרי הדיוטות, שיאמרו בכתבי הקדש אין קורין, קול וחומר בשטרי הדיוטות.
1
ב׳היו כתובין תרגום, ובכל לשון, מצילין אותן וגונזין אותן. אמ' ר' יוסה מעשה שהלך ר' חלפתא אצל רבן גמליאל לטבריא ומצאו שהיה יושב על שולחנו של יוחנן בן נזיף ובידו ספר איוב תרגום, והיה קורא בו, אמ' לו ר' חלפתא זכור הייתי ברבן גמליאל הזקן אבי אביך שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום, ואמ' לבניו, וגנזו תחת הנדבך.
2
ג׳באותה שעה שלח רבן גמליאל וגנזו, ר' יוסה בי ר' יהודה או' עריבה של טיט כפה עליו. ר' אומ' שתי תשובות בדבר, טיט לא היה בהר הבית, דבר אחר, וכי מאבדין אותן ביד, אלא מניחין אותן במקום התורפה, והן נרקבין מאיליהן.
3
ד׳היו כותבין בסם, בסקרא, בקומוס, ובקנקנתום, מצילין אותן וגונזין אותן. הברכות, אע"פ שיש בהן מאותות השם ומענינות הרבה שבתורה, אין מצילין אותן אבל (גונזין) נשרפין במקומן. מכן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה. ומעשה באחד שהיה כותב ברכות ואמרו עליו לפני ר' ישמעאל והלך ר' ישמעאל לבודקו. כשהיה עולה בסולם, הרגיש בו. נטל טומוס של ברכות ונתנו לתוך ספל של מים. כלשון הזה אמ' לו ר' ישמעאל קשה עונש האחרון יותר מן הראשון.
4
ה׳הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה, אלא נשרפין במקומן, הן והזכרותיהן. ר' יוסה הגלילי אומ' בחול קודר את הזכרותיהן וגונזן, ושורף את השאר. אמ' ר' טרפון אקפח את בני שאם יבאו לידי שאשרפם ואת ההזכרות שבהן, שאפי' הרודף רודף אחרי נכנסתי לבית ע"ז, ולא נכנסתי לבתיהן, שעובדי ע"ז אין מכירין אותו וכופרין אותו, והללו מכירין אותו וכופרין בו, ועליהן אמ' הכתו' ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך וגו'. אמ' ר' ישמעאל מה אם להטיל שלום בין איש לאשתו אמ' המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים, ספרי מינין שמטילין איבה בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה שימחו, הן והזכרותיהן, ועליהן אמ' הכתו' הלא משנאיך ה' אשנא וגו' תכלית שנאה שנאתים וגו'. כשם שאין מצילין אותן מפני הדליקה כך אין מצילין אותן לא מן המפולת ולא מן המים ולא מכל דבר המאבד אותן.
5
ו׳ספר שאחז האור בראשו אחד נוטלו וקורא בו, אם כבה, כבה. טלית שאחד האור בראשה אחד נוטלה ומתכסה בה, אם כבתה, כבתה. כלי שאחז האור בראשו אחד נוטלו ומשתמש בו, אם כבה, כבה. ספר שנפל לתוך התנור מטמא את התרומה. מכבין להציל כתבי הקדש, אבל לא לתרומה. ייפה כח קדש מכח תרומה, שהקדש מציל על כולו, תרומה אין מצלת אלא כדרך שמציל מחליו. מצילין מיום טוב לשבת, אבל לא משבת זו לשבת אחרת, ולא משבת ליום טוב, ולא משבת ליום הכפורים, ולא מיום הכפורים לשבת, ואין צורך לומ' מיום טוב לחול.
6
ז׳ולא יציל ואחר כך יזמין, אלא יזמין ואחר כך יציל. הציל פת נקייה, אין רשאי להציל פת הדראה, פת הדראה רשאי להציל פת נקייה, ואין מערימין בכך. ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' מערימין בכך. אין מצילין את המת מפני הדליקה. אמ' ר' יהודה בן לקיש שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה.
7
ח׳השכיח פת בתנור וקדש עליו היום, מצילין הימנו מזון שלש סעודות, ואומ' לאחרים בואו והצילו לכם, ובלבד שלא יעשה עמהן חשבון לאחר שבת. הרודה רודה בסכין, אבל לא במרדה. ר' שמעון בן ננס אומ' פורסין עור של גדי, על גבי שידה תבה ומגדל, שאחז בהן את האור, מפני שהוא מחרך, וחכמים לא הודו לו.
8
ט׳נכרי שבא לכבות אין אומ' לו כבה, ואל תכבה. מעשה שנפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי משיחין ובאו אנשי קצטרה של צפורי לכבותה ולא הניחן, ירד ענן וכיבה. אמרו חכמים לא היה צריך. אע"פ כן, למוצאי שבת שלח להם סלע לכל אחד ואחד, ולהפרכוס שבהן שלח חמשים דינרין.
9
י׳אין משכירין כלים לגוי בערב שבת, וברביעי ובחמישי מותר.
10
י״אאין משלחין איגרות ביד גוי בערב שבת, וברביעי ובחמישי מותר. אמרו עליו על יוסף הכהן שלא נמצא כתב ידו ביד גוי מעולם.
11
י״במלא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל. ואם בשביל ישראל, אסור. ליקט עשבים להאכיל בהמתו, מאכיל אחריו ישראל. ואם בשביל ישראל, אסור. במה דברים אמורים בגוי שאין מכירו, אבל גוי שמכירו הרי זה אסור, מפני שמרגילו ועושה עמו לשבת אחרת. וכולם שעשאום ישראל בין בשוגג בין במזיד בין מוטעין הרי זה אסור.
12
י״גאין מפליגין בים הגדול פחות משלשה ימים קודם לשבת. במי דברים אמורים ביורד לדבר הרשות, אבל ביורד לדבר מצוה אפי' בערב שבת מותר. פסק עמו על מנת לשבות דברי ר', רבן שמעון בן גמליאל או' אינו צריך. מצור לצידן, ומצידן לצור, אפי' בערב שבת מותר.
13
י״דספינה הבאה בים אין עולין מתוכה ליבשה, אלא אם כן היו בתוך התחום עד שלא חשיכה. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה וקדש עליהן היום, אמ' לו לרבן גמליאל מה אנו לירד? אמ' להם צופה הייתי והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה, אלא נטרפה הספינה פעמים הרבה. באותה שעה עשה גוי סקלא לירד בו. אמרו לו מה אנו לירד? אמ' להם הואיל ולא בפנינו עשאו מותרין אנו לירד בו, וירדו בו הזקנים.
14
ט״ומלבן של מטה ושל עריסיה ונקליטי המטה ולווחים של סקיבס וכרע של שלחן ויד של סכין הרי זה לא יחזיר, ואם החזיר, פטור, ובלבד שלא יתקע, ואם תקע חייב חטאת. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אם היו רפין נוטל ומחזיר.
15
ט״זמטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק, מטלטלין את הקרקש ואת הפינקס ואת המראה לכסות בהן כלים. ואין רואין במראה בשבת, ואם היתה קבועה בכותל מותר.
16
י״זאין מקרקשין לא את הזוג ולא את הקרקש לתינוק בשבת. אין מטלטלין לא את המקבת ולא את המפסלת ולא את המקדח ולא את הקשתנית. לא יכה במקבת על גבי מפסלת, ולא יקדיח בקשתנית כדרך שעושה בחול. כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הרי הן ככל הכלים ומטלטלין אותן. כיפת בין חקוק ובין שאינו חקוק מטלטלין אותן בשבת, ולא אמרו חקוק אלא לענין טומאה. מדוכה, אם יש בה שום מטלטלין אותה, ואם לאו אין מטלטלין אותה. רבן שמעון בן גמליאל או' מדוכה קטנה הניטלת על גבי שלחן הרי היא כקערה, ומטלטלין אותה. ר' יוסה אומ' צרור המקורזל כזית, כאגוז, וכביצה, נוטלו ומקנח בו את רגליו. ר' ישמעאל בי ר' יוסה אומ' משם אביו מלוא היד.
17