תוספתא שבת (ליברמן) י״בTosefta Shabbat (Lieberman) 12
א׳האורג שני חוטין על גבי הגס ועל גבי האימרא הרי זה חייב. ר' ליעזר אומ' אפי' אחד. האורג שני חוטין על גבי ספה על רחב שלשה בתים, הרי זה חייב. האורג שלשה חוטין כתחילה הרי זה חייב. למה זה דומה לצלצל קטן שארג בו שני חוטין על רחב שלשה בתים. והאורג שלשה חוטין כתחילה הרי זה חייב.
1
ב׳שנים שצדו את הצבי שניהן פטורין, שאין שנים חייבין על מלאכה אחת. צדו הראשון והניחו, צדו השני והניחו, שניהן חייבין. צדו הראשון ונתנו לשני, הראשון חייב והשני פטור.
2
ג׳הצד צבי בחצר שיש לה שני פתחים פטור. נעל הראשון את הפתח, ובא שני ונעל את השני, השני חייב והראשון פטור. חזר הראשון ופתח ונעל, הראשון חייב על צדה שניה.
3
ד׳הצד צבי חיגר, וחולה, וקטן, פטור, הצד את הישן חייב. הצד יוני שובך ויוני עליה וצפרים שקיננו בטפיחין ובבירה, וכל דבר שמחוסר צידה, חייב. אווזין ותרנגלין ויונים הרדסיות, וכל דבר שאין מחוסר צדה, פטור. הצד זבובין ויתושין חייב, ור' יהודה פוטר.
4
ה׳הצד חגבים בשעת הטל פטור, בשעת השרב חייב. לעז' בן מהבאי אומ' אף בשעת השרב אם היו מקלחין פטור. הצד בהמה חיה ועוף מאפר שאינן ברשות אדם, אם היו מחוסרין צדה חייב. מן האפר שברשות אדם, אע"פ שמחוסרין צדה פטור. הפורס מצודה על גבי בהמה חיה ועוף, אע"פ נכנסין לתוכה פטור. לבהמה חיה ועוף, אם נכנסין לתוכה חייב. המפרק בהמה חיה ועוף מן המצודה פטור.
5
ו׳שנים שישבו על הפתח, שניהם פטורין, שאין ידוע אי זה מהן קודם. ישב זה ראשון וזה שני הראשון חייב, והשני פטור. ישב אחד על הפתח ובא אחד וצדו מבפנים, היושב על הפתח חייב, והצדו מבפנים פטור. ישב אחד על הפתח, ובא אחד וישב לו מבפנים, ובא אחר וישב לו מבחוץ, היושב על הפתח חייב, ושנים האחרנים פטורין.
6
ז׳ישב אחד על הפתח ונמצא צבי בתוכו, אע"פ שמתכוין לישב עד שתחשך, פטור, מפני שקדמה צדה למחשבה. אין לך שחייב, אלא המתכוין לצוד. אם קדמה צידה למחשבה פטור.
7
ח׳אין לועסין מוסתכי בשבת. אימתי, בזמן שמתכוין לרפואה. אם מפני ריח הפה, הרי זה מותר. לא ישוף אדם סם יבש בשניו. אימתי, בזמן שמתכוין לרפואה, אם מפני ריח הפה, הרי זה מותר.
8
ט׳החושש בשיניו לא יגמע בהן יין וחומץ ופולט, אבל מגמע ובולע ומטביל כדרכו, ואינו חושש.
9
י׳החושש בגרונו לא יערערנו בשמן, אבל נותן שמן הרבה לתוך אנגרון ובולע.
10
י״אהחושש בראשו, וכן מי שעלו בו חטטין, סך הוא את השמן ואינו סך יין וחומץ, שהשמן דרכו לסיכה, יין וחומץ אין דרכן לסיכה.
11
י״בסך אדם שמן על גבי מכתו, ובלבד שלא יטול במוך ובמטלית. עושין אלנתית לחולה בשבת. אימתי, בזמן שטרפ' מערב שבת. לא טרפה מערב שבת, אסורה, שאין טורפין בתחלה בשבת. אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר טורפין יין ושמן לחולה בשבת. אמ' ר' שמעון בן לעזר פעם אחת חלה ר' מאיר ובקשנו לעשות לו, ולא הניחני. אמ' לו, רבינו, תבטל דבריך בחייך? אמ' לנו אע"פ שאני אומ' כן, לא מלאני לבי מימי לעבור על דברי חבירי.
12
י״גשותין מי זבלים, מי דקלים, וכוס עיקרין, ומדיח בהן פניו ידיו ורגליו. לא ידיח בהן את הסנדל, ר' יוחנן הסנדלר מתיר. רבן שמעון בן גמליאל או' האשה רוחצת בנה ביין, אע"פ שמתכונת לרפואה. רוחץ אדם במי טבריא ובים הגדול, אבל לא במי המשרה ולא בימה של סדום, אימתי, בזמן שמתכוין לרפואה. אם לעלות מטומאה לטהרה, הרי זה מותר.
13
י״דלא יתן מים על גבי ספוג ויתן על גבי מכתו, אבל נותן הוא על גבי רגליו, והן יורדין לספוג. נותן אדם מוך יבש וספוג יבש על גבי מכתו, אבל לא גמי יבש ולא כתותין יבשין על גבי מכתו. נותנין מים לתוך קמח קלי, ובלבד שלא יגבל. נותנין שמשמין ואגוזין לתוך הדבש, ובלבד שלא יחבץ. מפרפרין גלוסקין לחולה בשבת, ובלבד שלא יגבל, אבל מחבץ הוא מעשה קדירה ואוכל. מודים חכמים לר' ליעזר שאין עושין אהלים כתחילה ביום טוב, ואין צריך לומ' בשבת. [על מה נחלקו, על המוסיפין, שר' אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומ' בשבת], וחכמים אומ' מוסיפין בשבת, ואין צריך לומ' ביום טוב. ר' לעזר בי ר' שמעון או' המרכיב קנה של מנורה חייב, ושל סיידין פטור. ר' סימאי או' קרן עגולה חייב, ופשוטה פטור. נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל, או שנשמט רוב הרגל, הרי זה יחזיר, ובלבד שלא יקשור. סנדל שנפסקה אחת מאזניו, או אחת מתרסיותיו, יוצאין בו. שתים, אסור, מפני מסוי שבת. נפסק עקיבו, או שניטל חוטמו, או שנחלק לשנים, אסור, מפני מסוי שבת. נפסק חוטמו הרי זה יחזיר, ובלבד שלא יקשור.
14
ט״והדגין והגבינין המסודרין על גבי קנים ועל גבי עלין מפרק ואוכל, ובלבד שלא יחזיר. חותל של תמרה ופטליא של גרוגרות מקרע ואוכל, ובלבד שלא יקשור. זה הכלל כל קשר שהוא של קיימא ויכול להתירו באחת מידיו, או שאינו של קיימא ואין יכול להתירו באחת מידיו, [אין חייבי' עליו, עד שיהא קשר של קיימא ואי' יכול להתירו באחת מידיו]. חבל הקשור בפרה קושרו באבוס, והקשור באבוס קושרו בפרה.
15
ט״זחבל שבתוך הבית מטלטלין אותו, שבהפתק אין מטלטלין אותו. אם התקינו בעל הבית להיות משתמש בו, מטלטלין אותו. חבל דלי שנפסק אין קושרין אותו, אלא עונבין אותו.
16
י״זמפצעין באיגוזין ומפרדין ברמונים ומחתכין בדבילה משבת לאותה שבת, אבל לא משבת למוצאי שבת, מפני שהוא כמתקן מקדש לחול. ר' יוסה אומ' מפצעין באיגוזין, מפרדין ברמונים ומדיחין בכבושין, ביום הכפורים עם חשיכה, ואינו חושש מפני שהוא כמתקן מקודש לחול. מדיחין כלים משבת לאותה שבת, אבל לא משבת זו לשבת אחרת. כיצד, אכל בהן בלילי שבת, מדיחן שיאכל בהן לשחרית. לשחרית, מדיחן שיאכל בהן לסעודה. לסעודה, מדיחן שיאכ' בהן למנחה. למנחה, לא ידיחן מעתה. הכוסות מדיחן כל היום כולו, מפני שאין קבע לשתייה. מדיחין עשרה כוסות, שאם ירצה ישתה באחת מהן. מציעין עשר מטות, שאם ירצה מסב באחת מהן. של בית רבן גמליאל לא היו מקפלין כלי לבן שלהן, מפני שהן מחליפין.
17