תוספתא שבת (ליברמן) ג׳Tosefta Shabbat (Lieberman) 3
א׳לא תמלא אשה קדרה ותרמוסין ועססיות ותתן לתוך התנור בערב שבת עם חשיכה, אם נתנה למוצאי שבת אסורין עד כדי שייעשו.
1
ב׳לא ימלא נחתום חבית מים ויתן לתוך התנור בערב שבת עם חשיכה, אם נתן, למוצאי שבת אסורין עד כדי שייחמו.
2
ג׳מרחץ שסתמו נקבין שלו מערב שבת, למוצאי שבת רוחץ בו מיד, סתמו נקבין שלו מערב יום טוב, נכנס ביום טוב ומזיע, ויוצא ורוחץ בצונן. אמ' ר' יהודה מעשה במרחץ של בני ברק שסתמו נקבין שלו מערב יום טוב, והיה ר' עקיבא ור' אלעזר בן עזריה נכנסין ומזיעין בתוכו, ויוצאין ורוחצין בצונן, אלא שהיו חמין שלו מחופין בנסרין. משרבו עוברי עבירה, חזרו לאסר. האבטאות שבכרכין מטילין בהן בשבת.
3
ד׳אין משתטפין לא בחמין ולא בצונן דברי ר' מאיר, ור' שמעון מתיר. ר' יהודה או' בצונן, אבל לא בחמין. אמ' ר' יהודה מעשה בביתוס בן זונן שהיו ממלין לו דלי של צונן מערב שבת ונותן עליו בשבת, כדי שייקר.
4
ה׳ממלא אדם חבית מים ונותנה כנגד המדורה, לא שתחם, אלא שתפוג צנתה. [ממלא אדם צלוחית של שמן ונותנו כנגד המדורה, ולא כדי שייחם, אלא כדי שתפוג צינתו]. רבן שמעון בן גמליאל אומ' האשה מדיחה ידה בשמן, ומחממתה כנגד הנר, וסכה את בנה. סך אדם את עצמו שמן ומתחמם כנגד המדורה, ואינו חושש.
5
ו׳סכין כל מיני סכות, אבל אין משמשין את המעיין, ואין חונקין בשבת.
6
ז׳מחים אדם אילונתית ונותן על מעיו, ולא יתן עדשה מלאה חמין על מעיו. ממלא אדם כוס של יין ונותנו על פי מיחם, לא שיחם אלא כדי שתפוג צנתו.
7
ח׳ממלא אדם כוס מים ונותן לתוך הספל, בין להחים לו את הצונן, בין לצנן לו את החמין.
8
ט׳המערה ממיחם למיחם ומאלפס לאלפס ומקדירה לקדירה מותר ליתן לשני, ואסור ליתן לראש'. חבית של טבל שנשברה מביא כלי ונותן תחתיה. נתמלא אסור לטלטלו. עביט של ענבים ומעטן של זתים שמשכו, אין מסתפקין בהן ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת.
9
י׳חבית שנשברה בראש הגג, מביא כלי ומניח תחתיה, ולא יהא מביא כלי אחר וקולט, כלי אחר ומסלק. אם יש שם אורחין, מביא כלי אחר וקולט, כלי אחר ומסלק.
10
י״אנותן אדם כלי תחת הדלף בשבת, נתמלא שופך ושונה ואינו חושש.
11
י״בגרף של רעי ושל מימי רגלים נוטלו ושופכו, ונותן לתוכו מים, ומחזירו למקומו.
12
י״גמטלטלין נר חדש, אבל לא ישן דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומ' כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר שהדליקו באותה שבת. ר' שמעון או' כל הנרות מטלטלין, חוץ מן הנר הדולק בשבת. כבה, מותר לטלטלו, אבל כוס וקערה ועששית שכבו לא יזיזם ממקומן.
13
י״דר' לעזר בי ר' שמעון או' מסתפקין מנר הכבה, ומנר המנטף. נר שעל גבי הטבלה, מטה את הטבלה, והנר נופל, ומחזיר את הטבלה למקומה.
14
ט״ואין מטלטלין את המנורה בשבת, ר' לעזר בי ר' שמעון מתיר. אין מגרדין לא מנעלים ישנים ולא סנדלים ישנים, אבל סכין ומקנחין אותן.
15
ט״זאין סכין לא מנעלים חדשים ולא סנדלים חדשים, ולא יסוך את רגלו והיא בתוך המנעל, ולא יסוך את רגלו והיא בתוך סנדל, אבל סך הוא את רגלו ונותנה למנעל, סך את רגלו ונותנה לסנדל.
16
י״זסך אדם את עצמו שמן ומתעגל על גבי קטבליא חדשה.
17
י״חסכין ומדיחין ומפרכין באדם, אבל לא בבהמה, זה חומר בבהמה שאין באדם. מפספסין את הכיפין, ובלבד שלא יתלוש.
18
י״טגזי צמר שבהפתיק אין מטלטלין אותן. אם התקינן בעל הבית להיות משתמש בהן, מטלטלין אותן.
19
כ׳אין טומנין את החמין כתחלה בשבת, אבל מוסיפין עליהן כלים. רבן שמעון בן גמליאל או' נוטל את הסדין ונותן את הגלופקרין, נוטל את הגלופקרין ונותן את הסדין. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' לא אסרו להטמין אלא מיחם שחמו בו מערב שבת, אבל מפנה הוא לתוך מיחם אחר, או לתוך קיתון אחר, ומטמין.
20
כ״אהטמין וכסה בדבר הנוטל בשבת, או שהטמין בדבר שאין ניטל בשבת וכסה בדבר הניטל בשבת, הרי זה נוטל ומחזיר.
21
כ״בהטמין וכסה בדבר שאין ניטל בשבת, או שהטמין בדבר הניטל בשבת וכסה בדבר שאין ניטל בשבת, אם מגולה מקצתו נוטל, ואם לאו אין נוטל. ר' יהודה אומ' נעורת של פשתן דקה הרי הן כזבל.
22
כ״גטומנין מיחם על גבי מיחם, וקדירה על גבי קדירה, ומיחם על גבי קדירה, וקדירה על גבי מיחם, וטח פיהם בבצק, לא שייחמו, אלא כדי שיהו שמורין. וכשם שאין טומנין את החמין בתחילה בשבת, כך אין טומנין לא את השלג ולא את הצנון. אין מרסקין את השלג שיזובו מימיו, אבל מרסק הוא לתוך הכוס, או לתוך הקערה, ואינו חושש.
23