תוספתא שביעית (ליברמן) ד׳Tosefta Sheviit (Lieberman) 4
א׳ר' יהודה או' הפרסאות, שביעית שלהן מוצאי שביעית, שהן עושות לשתי שנים. אמ' לו הרי הן אצלך בטבריה, ואינן עושות אלא בנות שנתן.
1
ב׳הטומן את הלוף בשביעית, ר' מאיר אומ' דרך ארץ טומנו בעציץ, כדי שלא יצמח, אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים.
2
ג׳הלוף שעברה עליו שביעית, ר' ליעזר או' אם שהא שלש שנים, נותן לעניים רביע. אם שהא שתי שנים, נותן לעניים שליש. שנה אחת, נותן לעניים מחצה.
3
ד׳מאימתי מותר אדן ליקח הלוף במוצאי שביעית מכל מקום, ר' יהודה או' מיד. אמ' ר' יהודה מעשה והיינו בעין כושי והיינו אוכלין לוף במוצאי החג של שביעית על פי ר' טרפון. אמ' לו ר' יוסה משם ראייה, עמכם הייתי, ומוצאי פסח היה.
4
ה׳אין מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית, אחד זרעים הנאכלין, ואחד זרעים שאין נאכלין. בית שמיי או' לא ימכר לו שדה בשביעית, ובית הלל מתירין.
5
ו׳ואי זו היא ארץ ישראל, מנהר דרומה של כזיב והלך. סמוך לעמון ומואב ארץ מצרים שתי ארצות הן, או נאכל ונעבד, או לא נאכל ולא נעבד.
6
ז׳עיירות ארץ ישראל הסמוכות לספר, מושיבין עליהן שומר, כדי שלא יפוצו גויים ויבוזו פירות שביעית.
7
ח׳עיירות המותרות בתחום ניוי ונאסרו, כגון ציר, וצייר, וגשמי, וזיזיון, ויגרי טב, ודנב חורבתא, וכרכא דבית חרב.
8
ט׳עיירות האסורות בתחום ציר, אשנץ, ובצת, ופומא ציבא, וחניתא עיליתא, וחניתא ארעיתא, ריש מיא, ובית בדיא, ועומק, ומזון.
9
י׳עיירות שחייבות במעשרות בתחום סוסיתא, ועינישת, ועין תרעא, ורומברך, עין יעריט, וכפר יערים, רגב, צפיא, וכפר צמח. ר' התיר כפר צמח.
10
י״אתחום ארץ ישראל, פרשת אשקלון, וחומת מגדל שר ושינה, ודור, ושורה דקיסרה, שורה דעכו, וריש מייא דגעתין, וגעתין גרמא, וכברתא, וכזניתא, וקצטריא דגלילא, וקובעיא דראתון, ומילתא דכור, וכוריי רבתא, ותפניא, וסנפתא, וסחרתא דיתר, וממציא דגתא, ומספד, ומחרשת, וגחלא דיפצאל, ועולשתא, ואולם רבתא, ומגדל חרוב, ונקבתא דעיון, וכזישא, ותיקרת וכרכא דבר סינגורא, ותרנגלא עילייא דקיסרין, וקנת, ורקם דדוגרא, וטרכונא דמתחם לבצרה, ויגר שהדותא, ונמרין, ומלח דזרואי, ויבקא, וחשבון, ונחלא דזרד, ורפיח וחוגרה, ועמון ומואב, ורקם גיאה, וגינייה דאשקלון, ודרך הגדולה ההולכת למדבר.
11
י״במודה ר' עקיבא שאין זורעין ואין חורשין ואין מנכשין בסוריא, לפי שאין כיוצא בהן מותר בארץ. שכל שכיוצא בו מותר בארץ, עושין אותו בסוריא. אין עושין אותו במחובר בקרקע בסוריא, אבל עוקרין ואיגד על ידיהן, ובלבד שלא יהא הוא מלקט והן אוגדין על ידיו. בוצרין ודורך על ידיהן, מוסקין ואוטם על ידיהם. במי דברים אמורים במוצא פירות בתוך ביתו, או ששלח לו חבירו פירות, אבל הלוקח לו מן השוק הרי זה מלקט ביד, ואינו חושש.
12
י״גבצלים שנכנסו מערב שביעית לשביעית, או שיצאו משביעית למוצאי שביעית, [אם עשו כיוצא בהן] מותרין, ואם לאו אסורין. אמ' ר' יוסה מעשה שזרעו כרם גדול בצלים בצפורי, למוצאי שביעית זרעוהו שעורין, והיו פועלין יורדין ומנכשין בתוכו, ומביאין ירק בתוך קופותיהן, ובא מעשה לפני ר' יוחנן בן נורי ואמ' אם עשו כיוצא בהן מותרין, ואם לאו אסור.
13
י״דאוכלין על הירק מן האפיל על הבכיר, מן הרחוק על הקרוב. הותר מקום אחד, הותרו כל המקומות. השום והלוף והבצלים הותרו יבשין הותרו לחין. לחין, לא הותרו יבשין, עד שתגיע הגרן. אין מין מתיר את מינו, ואין מתירין את מינן אלא על פי חכם. וכולן למוצאי שביעית [חייבין במעשרות].
14
ט״וירק שנטעו בערב ראש השנה של שביעית, הרי זה לא יטול ממנו בשביעית, עד שיתיר את החדש. ר' שמעון בן לעזר אומ' נוטל הימנו שלו ומכניס לתוך ביתו, אע"פ שאין כיוצא בהן נמכר בשוק.
15
ט״זבראשונה היו אומ' אין כובשין ואין מייבשין ואין מביאין יבשת וכבשת מחוצה לארץ לארץ. רבותינו התירו שיהו כובשין ומיבשין ומביאין יבשת וכבשת מחוצה לארץ לארץ. אין מביאין ירקות מחוצה לארץ לארץ. רבותינו התירו שיהו מביאין ירקות מחוצה לארץ לארץ. כשם שמביאין ירקות מחוצה לארץ, כך מביאין קטנית ותבואה מחוצה לארץ לארץ.
16
י״זרבי ובית דינו התירו ליקח ירק במוצאי שביעית מיד.
17
י״חפירות שביעית שבאו מחוצה לארץ לארץ, אין מוכרין אותן לא במדה ולא במשקל ולא במניין, אלא הרי הן כפירות הארץ.
18
י״טמביאין שתלים וקרמלים מחוצה לארץ לארץ, אבל לא מחוצה לארץ לארץ לאכל עליהן בארץ. אין מביאין ענבים מחוצה לארץ לארץ ודורכין אותן בארץ, ולא זתים מחוצה לארץ לארץ ועוטנין אותן בארץ, ולא חושני פשתן מחוצה לארץ לארץ ושורין אותן בארץ, אבל מביאין גרוגרות וצמוקין וחושני פשתן מחוצה לארץ לארץ, אבל לא מחוצה לארץ לארץ לעשותן בארץ. ר' התיר שיהו מביאין אותן מחוצה לארץ לארץ לעשותן בארץ סמך לחוצה לארץ.
19
כ׳כל אילן שחנטו פירותיו קודם חמשה [עשר] בשבט, הרי הן לשעבר, לאחר חמשה עשר בשבט, הרי הן לעתיד לבוא. ר' נחמיה או' במי דברים אמורים באילן שעושה שתי בריכות בשנה, אבל אילן שאין עושה אלא בריכה אחת, כגון הזתים והתמרים והחרובין, אע"פ שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר בשבט, כאלו לא חנטו אלא לאחר חמשה עשר בשבט. רבן שמעון בן גמליאל אומ' מהוצאת עלין עד הפגין חמשים יום. מן הפגים ועד שיתין ונובלות חמשים יום. ומשיתין ונובלות עד התאנים חמשים יום. ר' אומר כולן ארבעים, ארבעים יום. וכולן קודם הזמן הזה, הרי הן לשעבר, לאחר הזמן הזה הרי הן לעתיד לבא.
20
כ״אמעשה בר' עקיבא שלקט אתרוג באחד בשבט, ונהג בו כדברי בית שמיי וכדברי בית הלל. ר' יוסה בי ר' יהודה כדברי רבן גמליאל וכדברי ר' ליעזר. אמ' ר' יוסה העיד ר' אבטלס משם חמשה זקנים שאתרוג בשעת לקיטתו למעשר. ורבותינו נמנו עליו ואמרו באושא שאתרוג בשעת לקיטתו למעשר ולביעור. ר' שמעון או' אתרוג שנכנס מערב שביעית לשביעית, או שיצא משביעית למוצאי שביעית, פטור מן המעשר, ופטור מן הביעור. אין לך שחייב במעשרות אלא דבר שגדל בחובה ונלקט בחובה, אין לך שחייב בביעור, אלא שגדל בשביעית ונלקט בשביעית.
21