תוספתא שביעית (ליברמן) ה׳Tosefta Sheviit (Lieberman) 5
א׳פירות שביעית שיצאו חוצה לארץ, מבערן במקומן דברי ר'. ר' שמעון בן אלעזר או' מביאן לארץ ומבערן בארץ, שנ' בארצך תהיה כל תבואתה לאכל.
1
ב׳אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בר כהנא שהיה שותה יין של תרומה בעכו, ואמ' זה בידי מקלקיא, וגזרו עליו שישתהו בספינה.
2
ג׳עלה תמכא והחרחבינה, עלי ורד ועלי מילת יש להן שביעית ולדמיהן שביעית, ויש להן ביעור ולדמיהן ביעור. עיקר הבלבסין, עיקר ורד, ועיקר מילת אין להן שביעית ולא לדמיהן שביעית, אין להן ביעור ולא לדמיהן ביעור.
3
ד׳ר' מאיר או' דמיהן מתבערין בראש שנה. אמרו לו להם אין ביעור קל וחומר לדמיהן. אמ' להם מחמיר אני בדמיהן יותר מן העיקר, שמן של שביעית מדליקין בו מכרו ולקח בו אחר אין מדליקין בו.
4
ה׳חלשישות, חלביצין, והירענה, והבורית, והאהל יש להן שביעית ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור.
5
ו׳עיקר חרוב, ועיקר האגה, ועלי האוג, והפרחבלין, והאורז אין להן ביעור ולא לדמיהן ביעור.
6
ז׳דין, ובצר, וזרע סטים נזרעין במוצאי שביעית, מפני שהוא מלאכתן.
7
ח׳הצבעין והפטמין לוקחין מורסן מכל מקום ואין נמנעין. נבילה. ואין מוכרין אותה מחרוזות מחרוזות, אבל מוכרין אותה איברין איברין על גבי מטות.
8
ט׳לא יהא מביא כלבים כופרין, וחולדות הסנאין, וחתלין, וקיפות למכרן לגוי ולישכר עליהן, אבל מוריס וגבינת בית הומקי והפת והשמן שלהן מותר למוכרן לגוי ולישכר עליהן.
9
י׳לא יהא לוקט ירקות שדה ומוכר בשוק, אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו. ר' שמעון בן לעזר או' אף יסכור פועלין ויכניס לתוך ביתו. לקח הבכור למשתה בנו או לרגל ולא (ל)צריך לו, מותר למוכרו. ר' או' אומ' אני שלא ימכרנו אלא לדמיו.
10
י״אלולבי האלה והבטנא והאטדין והאדל, ר' מאיר או' ללולבין עם העלין אין ביעור. וחכמים או' לעלים עם הלולבין יש ביעור. ר' שמעון או' ללולבין אין ביעור, אבל לעלים יש ביעור, מפני שנשרו מאביהן. וכולן שנכנסו מערב שביעית לשביעית, או שיצאו משביעית למוצאי שביעית, נידונין כאילן, חוץ מן האדל שנידון כירק.
11
י״בהעיד ר' יהודה בן ישעיה הבשם לפני ר' עקיבה משם ר' טרפון שיש לקטף שביעית. עלה זתים ועלי קנים ועלי חרובין אין להן ביעור, לפי שאינן כלין.
12
י״גהוורד חדש שכבשו בשמן ישן, ילקט את הוורד והשמן מותר. ישן בחדש, חייב בביעור.
13
י״דהחרובין חדשין שכבשן ביין ישן, ילקט את החרובין והיין מותר. ישנין בחדש, חייבין בביעור.
14
ט״ורבי לעזר אומ' חבילי אזוב והסיאה והקורנית שהכניסן לעצים, אין מסיקין בהן. למאכל בהמה, מסיקין בהן. ר' שמעון או' אף קלחין של בין השלחין שיבשו, אסורין בהנאה.
15
ט״זחציר וירקות שדה שליקטן להטין בהן, אין רשיי להטין בהן. למאכל בהמה, רשיי להטין בהן.
16
י״זעידית שלקטה למאכל בהמה, הרי זה צריך לבער. נתנה תחת הכר, הרי היא כמבוערת.
17
י״חתבן של שביעית אין נותנין אותו לא לתוך הכר, ולא לתוך הטיט. אם נתנוהו אחרים, הרי הוא כמבוער.
18
י״טתנור שהסיקו בתבן ובקש של שביעית יוצן. מוכרין (אוכלין) אוכלי אדן ואוכלי בהמה ליקח בהן אוכל אדם, ואין מוכרין אוכלי בהמה ליקח מהן אוכלי בהמה, ואין צריך לומ' אוכלי אדם ליקח בהן אוכלי בהמה.
19
כ׳פירות שביעית אין מאכילין אותן לבהמה ולחיה ולעופות. אם הלכה בהמה מאיליה לתחת תאינה ואוכלת בתאנים, לתחת חרוב ואוכלת בחרובין, אין מחייבין אותו להחזירה, משם שנ' בארצך תהיה כל תבואתה לאכל.
20
כ״אמאכילין את אכסניא פירות שביעית, ואין מאכילין לא את הגוי ולא את השכיר פירות שביעית. ואם היה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע, או שקצצו מזונותיו עליו, מאכילין אותו פירות שביעית.
21
כ״באין בית דין פוסקין לאשה פירות שביעי', אבל ניזונת היא משל בעלה.
22
כ״גספחין של שביעית אין תולשין אותן ביד, אבל חורש כדרכו. ובהמה רועה כדרכה.
23