תוספתא סוטה (ליברמן) ב׳Tosefta Sotah (Lieberman) 2
א׳היה נוטל את מגלתה ונכנס לו לאולם. טבלה של זהב היתה קבועה בכותלו של היכל, והיא נראית מבאולם. ממנה רואה וכותב, לא חסר ולא יתר, יוצא ועומד בצד סוטה, קורא ודורש ומדקדק כל דקדוקי פרשה, ומשמיעה בכל לשון ששומעת, כדי שתהא יודעת על מה היתה שותה, ובמה היתה שותה, על מה היתה טמאה, ובמה היתה טמאה. ואומ' לה משביע אני עליך, ויבא עליך, שיבואו עליך, זו אלה, משביע עליך, זו שבועה.
1
ב׳ר' מאיר אומ' אמן, שלא נטמאתי, אמן, שאיני עתידה ליטמא. לא שהמים בודקין אותה מיד, אלא אפי' תקלקל לאחר עשרים שנה, המים מתעררין עליה, שנ' מנחת זכרון מזכרת עון. נכנס וכותב יוצא ומוחק. עד שלא נמחקה מגלה אמרה איני שותה, או שאמרה טמאה אני, או שבאו עדים שהיא טמאה, המים נשפכין, ואין בהן משום קדושה, ומגלתה נגנזת תחת טירו של היכל, ומנחתה מתפזרת.
2
ג׳נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני, המים נשפכין, ומנחתה מתפזרת אבית הדשן, ואין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת. נמחקה המגלה ואמרה איני שותה, מרערעין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. ר' יהודה אומ' בצבת של ברזל פותחין את פיה, ומרערעין אותה ומשקין אותה על כרחה. אמ' ר' עקיבא וכי למה בודקין את זו לא לבודקה, הרי היא בדוקה ומנוולת, אלא לעולם יכולה היא שתחזור בה עד שתקרב מנחתה. קרבה מנחתה ואמרה איני שותה, מרערעין אותה ומשקין אותה על כרחה. ר' לעזר אומ' שתי קנאות האמורות בפרשה, קנאה קנאה, אחת היא שמקנא לבעל, ואחת שמקנא למקום. ר' שמעון בן לעזר אמ' משם ר' מאיר מה ת"ל ואמרה האשה אמן [אמן], ראויה היתה זו לבוא עליה פורעניות גדולות מאילו, שהביאה עצמה לידי ספק, אלא שניקל ניוולה שנ' ונקתה, נקתה מכל פורעניות הראויות לבוא עליה. ר' יהודה בן פתירא אמ' משם לעזר בן מתיא מה ת"ל ואם לא נטמא' האשה, שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, נקבות, יולדת זכרים, כעורין, יולדת נאין, שחורין, יולדת לבנים, קצרין, יולדת ארוכין, אחד אחד, יולדת שניים שנים. תינוק העולה לחדשיו הרי זה מבלה עולם.
3
ד׳על כל ביאה וביאה שבעלה בא עליה הרי הוא חייב עליה. נטמאת מנחתה עד שלא קידשה בכלי, הרי היא ככל המנחות, תיפדה ותיאכל. משקדשה בכלי, תעבר צורתה ותצא לבית השריפה.
4
ה׳קרבה מנחתה ולא הספיק לקרב הקומץ עד שמת הבעל, או שמתה היא, שירים אסורין (שעל הספק באת מתחילתה, כיפרה ספקה והלכה לה). קרב הקומץ, ואחר כך מתה היא, או שמת הבעל, שירים מותרין, שעל הספק באת מתחילתה, כיפרה ספיקה והלכה לה.
5
ו׳באו לה עדי' שהיא טמיאה, בין כך ובין כך מנחה אסורה. נמצאו עדיה זוממין, בין כך ובין כך מנחתה חולין. כל הנשואות לכהן, בין כהנת, בין לויה, בין ישראלית, אין מנחתה נאכלת, מפני שיש לו בה שותפות, ואין עולה כולה כליל לאשים, מפני שיש לו בה שותפות. כיצד הוא עושה, הקומץ קרב בעצמו, ושיריין קרבין בעצמן. ר' לעזר בי ר' שמעון אומ' קומץ קרב בעצמו, ושירים מתפזרין. כהן עומד ומקרב על גבי מזבח, מה שאין כן בכהנת.
6
ז׳האיש זכיי בבתו ובקדושיה בכסף, ובשטר, ובביאה. וזכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה, מה שאין כן באשה.
7
ח׳האיש עובר על מצות עשה שהזמן גרמא, מה שאין כן באשה. האיש עובר על בל תקיף, ועל בל תשחית, ועל בל תטמא למתים, מה שאין כן באשה. האיש נדון בן סורר ומורה, ואין האשה נידונת בן סורר ומורה.
8
ט׳האיש מעטף, ומספר, ואין האשה מעטפת, ומספרת. וחכמים אומ' מעטפת, ואין מספרת. האיש נמכר ונשנה, ואין האשה נמכרת ונשנית, האיש נמכר עבד עברי, ואין האשה נמכרת עבד עברי, [האיש נרצע, ואין האש' נרצעת], האיש קונה עבד עברי, ואין האשה קונה עבד עברי.
9