תוספתא סוטה (ליברמן) ו׳Tosefta Sotah (Lieberman) 6

א׳ר' יהודה אמ' משם בן פטירי הרי הוא אומ' חי אל הסיר משפטי וגו', ללמדך שאין אדם נודר בחיי מלך אלא אם כן אוהב את המלך. משם ר' נתן אומ' הרי הוא אומ' גם הוא לי לישועה. ר' אומ' נאמ' ירא אלים באברהם ונאמ' ירא אלים באיוב, מה ירא אלים אשר באברהם מאהבה עשה, אף ירא אלים האמור באיוב מאהבה עשה. ושאר כל התרעומת האמורה בפרשה לא נאמרה אלא מתוך המורע.

ב׳דרש ר' עקיבא, בשעה שעלו ישראל מן הים בקשו לומ' שירה, שרת עליהן רוח הקדש ואמרו שירה. כיצד אמרו שירה, כקטן שקורא את ההלל בבית הסופר, ועונין אחריו על כל עניין ועניין. משה אמ' אשירה לה', וישראל אמרו אשירה לה'.

ג׳משה אמ' עזי וזמרת יה, וישראל אמרו עזי וזמרת יה. ר' לעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ' כגדול שמקרא את ההלל בבית הכנסת, ועונין אחריו עניין ראשון. משה אמ' אשירה לה', וישראל אמרו אשירה לה', משה אמ' עזי וזמרת יה, וישראל אמרו אשירה לה', משה אמ' ה' איש מלחמה וגו', וישראל אמרו אשירה. ר' נחמיה או' כבני אדם שקורין שמע בבית הכנסת, שנ' ויאמרו לאמר, מלמד שהיה משה פותח בדבר תחילה, וישראל עונין אחריו וגומרין עמו. משה אמ' אז ישיר משה, וישראל אמרו אשירה לה' וגו'. משה אמ' עזי וזמרת יה, וישראל אמרו זה אלי ואנוהו, משה אמ' ה' איש מלחמה, וישראל אמרו ה' שמו.

ד׳ר' יוסי הגלילי אומ' כיון שעלו ישראל מן הים, וראו את אויביהם פגרים מתים ומוטלין על שפת הים, אמרו כולם שירה. עולל מוטל בין ברכי אמו, ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה הגביה עולל צוארו, ותינוק שמט פיו משדי אמו, וענו כולם שירה, ואמרו זה אלי ואנוהו. ר' מאיר אומ' אפי' עוברין שבמעי אמותן אמרו שירה, שנאמ' במקהלות ברכו אלים ממקור ישראל, ותינוק שמט דד מפיו ואמ' שירה שנ' מפי עוללים ויונקים.

ה׳באותה השעה הציצו מלאכי השרת שקשרו קטיגור לפני הק'ב'ה' בשעה שברא הק'ב'ה' אדם הראשון ואמרו לפניו, רבונו של עולם, מה אנוש כי תפקדנו וגו' ותחסרהו מעט מאלהים וגו' תמשליהו במעשה ידיך צונה ואלפים וגומר צפור שמים וגומר. באותה שעה אמר להם הקב"ה למלאכי השרת, בואו וראו שירה שבני אומרין לפני, אף הן, כיון שראו, אמרו שירה. מה שירה אמרו, ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ מפי עוללים ויונקים וגו' ה' אדוננו. ר' שמעון בן מנסיא אומר לא נאמרה פרשה זו אלא על יצחק בן אברהם לעיניין עקד'.

ו׳אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ודברי נראין מדבריו. דרש רבי עקיבא ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, אין צחוק האמור כאן אלא עבודה זרה, שנ' וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל שהיה בונה במסין, וצד חגבים, ומעלה ומקטיר לעבדה זרה. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין שחוק האמור כאן אלא גלוי עריות, שנאמר בא אלי העבד העברי וגומר, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל מכבש את הגנות, ומענה את הנשים. רבי ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים, שנ' ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים ויצחקו לפנינו ויקומו ויעברו במספר ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק, שנ' כמתלהלה היורה זיקים וגומר כן איש רמה וגומר. ואני אומר חס ושלום שיהי' בביתו של אותו צדיק ההוא כך, אפשר למי שנאמ' עליו כי ידעתיו למען אשר יצוה וגומר יהא בביתו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה, שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחין, ואומרין נולד בן לאברהם, נולד בן לאברה', נוחל את העולם ונוטל שני חלקים, והיה ישמעאל מצחק בדעתו ואומר, אל תהו שוטים, אל תהו שוטים, אני בכור ואני נוטל שני חלקין, שמתשובת הדבר אתה למד, כי לא יירש בן האמה וגומ'. ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא.

ז׳דרש רבי עקיבא הצאן ובקר ישחט להם ומצ' להם, וכי מספיק להם, אם את כל דגי הי' וגו', וכי הו' מספיק להם, כגון שנאמר ואם לא תמצא ידה די שה, וכי איזו קשה זו, או שמעו נא המורים, הוי אומר זו קשה יתר משמעו נא המורי', אלא שמחלל שם שמים בסת' מחסכין עליו, בגלוי נפרעין ממנו. זה שבסתר חיסך עליו המקום. ר' שמעון בן אלעזר או' אף זו שבסתר לא חיסך עליו המקו', שנ' עתה תראה היקרך דברי אם לא. ואני אומר חס ושלום שתעלה על דעתו של צדיק זה שיאמר אין המקו' מספק לנו ולבהמתנו, איפש' למי שנ' בו לא כן עבדי משה וגו', תעלה על דעתו שיאמ' אין המקום מספיק לנו ולבהמתנו, והלא כשהיו ישר' במצרי' נילוס נהר מספיק להם דגי' ולמצריים, בהמת מצריים מספקת להם ולמצריים, אלא לעניין שנ' לא יום אחד תאכלון וגו' עד חדש ימים. אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כך הגון להם שתתן להם ותמיתם, אומרי' לאדם טול ככר ורד לשאול, אומרי' לחמור טול כור שעורין ונחתוך את ראשו, יהיו אומרי' עלי ולך אין כשר' מוצאת. אמ' לו וכי הגון להם שיאמרו אי' המקו' מספי' לנו ולבהמתנו, אלא יאבדו הן ואלף כיוצא בהן, ואל תהא ידי קצרה לפני אפילו שעה אחת, שנאמר ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וגומר.

ח׳רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר אי אפש' לעמוד על תיפלתם, אם תתן להם בשר בהמה גסה, יאמרו בשר בהמה דקה בקשנו אנו, תתן בשר בהמ' דקה, יאמרו בשר חייה ועוף אנו מבקשי', תתן בשר חיה ועופות, יאמרו בשר דגים וחגבים אנו מבקשין, שנ' הצאן ובקר ישחט להם. השיבתו רוח הקדש עתה תראה היקרך דברי אם לא. ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא.

ט׳דרש רבי עקיבא, הרי הוא אומר בן אדם יושבי החרבות האלה וגומר, והלא דברים קל וחומר, ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ אנו שעובדין אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ. רבי נחמיה אומר ומה אברהם שלא היה לו אלא בן אחד והקריבו ירש את הארץ, אנו שבנינו ובנותינו מקריבין לעבדה זרה אינו דין שנירש את הארץ. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומ' ומה אברהם שלא היה לו במי לתלות ירש את הארץ, אנו שיש לנו במי לתלו' אינו דין שנירש את הארץ. ואני אומר ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצות יחידות ירש את הארץ, אנו שנצטוינו על כל מצוות אינו דין שנירש את הארץ. תדע שכן תשמע מתשובה שהנבי' משיבן אתה למד, שנ' כה אמ' ה' על הדם תאכלו וגו' עמדתם על חרבכם וגומר. על הדם תאכלו (ואת הארץ), זה אבר מן החי, ועיניכם תשאו אל גלוליכם, זו עבודה זרה, ודם תשפוכו, זו שפיכות דמים, עמדתם על חרבכם, זו עינוי דין וגזל, עשיתן תועבה, זו משכב זכור, ואיש את אשת רעהו טמאתם, גילוי ערווה. והרי דברים קל וחומר ומה שבע מצוות שנצטוו עליהן בני נח לא עשיתן לפני, ואתם אומרין נירש את הארץ. ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא.

י׳דרש רבי, הרי הוא אומר כה אמר ה' צום הרביעי וצום השביעי וצום העשירי וגומר. צום הרביעי, זה שבעה עשר בתמוז, שבו הבקעה העיר, ולמה נקרא שמו רביעי, שהוא רביעי לחדשים. צום החמישי, זו תשעה באב, יום שנשרף בו בית המקדש, ולמה נקרא שמו חמישי, שהוא חדש חמישי. צום השביעי, זה שלשה בתשרי, יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, שהרגו ישמעאל בן נתנ', ללמדך שקשה מיתתן של צדיקי' לפני המקו' כחורבן בית המקדש, ולמה נקר' שמו שביעי, שהוא חדש שביעי. צום העשירי, זה עשרה בטבת, יום שבו סמך מלך בבל את ידו על ירושלם, שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי וגומר בן אדם כתב לך וגומר.

י״אואני אומר צום העשירי, זה חמשה בטבת, שבו באתה שמועה לבני גולה, שנאמר ויהי בשתי' עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותינו בא אלי הפליט וגו', ושמעו ועשו יום שמועה כיום שריפה. והלא זה ראוי ליכתב ראשונ', למה נכתב באחרונה, להסדיר חדשים כסדרן. ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא, שרבי עקיבא אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון, ואני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
סליק פירקא