תוספתא סוטה (ליברמן) ז׳Tosefta Sotah (Lieberman) 7
א׳שבועת העדים והדייני' נאמר' בכל לשון. [השביע עליהן חמשה פעמים בכל לשון] ששומעי', ואמרו לו אמן הרי אלו חייבין.
1
ב׳שבועת הדיינין באי זה צד, הרי מי שנתחייב שבוע' לחברו, אומרין לו הוי יודע שכל העולם כולו מזדעזע ביום שנ' לא תשא שם ה' אלהיך וגו'. כל עברות שבתורה כתוב בהן ונקה, וזו כתוב בה לא ינקה, כל עברות שבתור' נפרעין ממנו, וזו ממנו ומכל העולם, ויהא עון העולם כולו תלוי בו, שנ' אלה וכחש וגו' על כן תאבל האר'. כל עברות שבתור' נפרעין ממנו, וזו ממנו ומקרוביו, שנ' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואין בשרו אלא קרובו, שנ' ומבשרך אל תתעלם, כל עברות שבתורה תולין לו לשנים ולשלשה דורות, וזו לאלתר, שנ' הוצאתיה נאום ה' צבאות, הוצאתיה מיד, ובאה אל בית הגנב, זה משביע לשקר ויודע שאין לו בידו, וגונב דעת הבריות. ואל בית הנשבע בשמי לשקר, כשמועו. כל עבירות שבתורה בממונו, וזה בממונו ובגופו, שנ' ולנה. בא וראה שדברים שאין האש אוכלתן שבועת שקר מכלה אותן.
2
ג׳אם אמ' איני נשבע פוטרין אותו מיד, אם אמ' נשבע אני, אומ' זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשי' הרשעים האלה. משביעי' אותו בשבועה האמורה בתורה, שנ' ואשביעך בה' אלהי השמים ואלי הארץ. אומ' לו הוי יודע שלא על תנאי שבלבך אנו משביעים אותך, אלא על תנאי שבלבבנו, וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל בערבות מואב אמ' להם לא על תנאי שבלבבכם אני משביע אתכם, אלא על תנאי שבלבי, שנ' ולא אתכם לבדכם וגו'. כי את אשר ישנו פה וגו'.
3
ד׳אין לו אלא אתם, מניין לדורות הבאים אחריכם, ולגרים שנתוספו עליכם, שנ' ולא אתכם לבדכם, אלא ואת אשר איננו פה עמנו היום.
4
ה׳אין לי אלא מצות שנצטוו ישראל על הר סיני, מניין לרבות מקרא מגלה, ת"ל קיימו וקבלו וגו' ולא יעבר.
5
ו׳ברכות, הלל, ושמע, ותפלה, נאמרין בכל לשון. ר' אומ' אומ' אני שאין שמע נאמ' אלא בלשון הקדש, שנ' והיו הדברים האלה. ברכת כהנים, אלו בשעה שהכהנים עומדין על מעלות האולם.
6
ז׳הכל כשרין לעלות במעלות האולם, בין תמימין, בין בעלי מומין, בין במשמר שלו, בין שאין המשמר שלו, חוץ ממי שיש בו מום בפניו, בידיו, וברגליו, שלא ישא את כפיו במקדש, מפני שהעם מסתכלין בו. וכשם שנשיאות כפים במקדש כך נשיאות כפים בגבולין.
7
ח׳מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' לעזר חסמא שבאו מיבנה ללוד והקפילו פני ר' יהוש' בפקיעין. אמ' להם ר' יהושע, מה חידוש היה בבית המדרש היום, אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין. אמ' להם אי אפשר שלא יהא חידוש בבית המדרש, שבת של מי היתה, אמרו לו של ר' לעזר בן עזריה היתה. אמ' להם היכן היתה הגדה. הקהל את האנשים והנשים והטף. אמ' להם מה דרש בה, אמ' לו, ר', כך דרש בה, אם אנשים באו ללמוד, נשים באו לשמוע, טפילין למה הן באין, כדי ליתן שכר למביאיהן.
8
ט׳ועוד אחרת דרש, את ה' האמרת היום וה' האמירך היום. אמ' להם הק'ב'ה' כשם שעשיתם אותי חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא.
9
י׳ועוד אחרת דרש, דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים, מה דורבן זה מכוין את הפרה להביא חיים בעולם, אף דברי תורה אינן אלא חיין לעולם, שנ' עץ חיים היא וגו'. או מה דורבן זה מיטלטל, יכול אף כך דברי תורה, ת"ל וכמסמרות נטועים. [או אינן חסירין ולא יתירין, תלמוד לומר נטועים,] מה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אסופות. אילו שנכנסין ויושבין אסופות, אסופות, ואומ' על טמא טמא, ועל טהור טהור, על טמא במקומו, ועל טהור במקומו.
10
י״אשמא יאמר אדם בדעתו הואיל ובית שמיי מטמין ובית הלל מטהרין, איש פל' אוסר ואיש פל' מתיר, למה אני למד תורה מעתה, ת"ל דברים, הדברים, אלה הדברים, כל הדברים נתנו מרועה אחד, אל אחד בראן, פרנס אחד נתנן, רבון כל המעשים ברוך הוא אמרו, אף אתה עשה לבך חדרי חדרים והכניס בה דברי בית שמיי ודברי בית הלל, דברי המטמאין ודברי המטהרין. אמ' להם אין דור יתום שר' ליעזר שרוי בתוכו.
11
י״בבמה של עץ היו עושין לו בעזרה ויושב עליה. ר' ליעזר בן יעקב אומ' בהר הבית, שנ' ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור ועד מחצית היום וגו' ויעמד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לו לדבר וגו'. ויפתח עזרא הסופר לעיני העם וגו'.
12
י״גויברך עזרא את ה' האלים הגדול ויענו כל העם אמן וגו', ואומ' ותרא את המלך עומד על עומדו במבוא השער והחצוצרות וגו'.
13
י״דאותו היום כהנים עומדין בגדרים, ובפרצות, וחצוצרות של זהב בידיהם, תוקעין ומריעין ותוקעין. כל כהן שאין בידו חצוצרות אומ' דומה זה שאין כהן הוא. שכר גדול היה ליושבי ירושלם, שמשכירין חצוצרות בדינר זהב.
14
ט״ובו ביום ראה ר' טרפון חיגר עומד ומתריע בחצוצרות, משם ראה חגר תוקע במקדש. משם ר' נתן אמרו נתחייבו ישראל כלייה שחינפו לאגריפס המלך.
15
ט״זקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע, והיה אם שמוע, עשר תעשר, וכי תכלה לעשר. ר' יהודה אומ' לא היה צריך להתחיל מראש הספר, אלא שמע, והיה אם שמע תשמע, עשר תעשר, וכי תכלה לעשר, ופרשת המלך, עד שגומר את כולה ופרשות הנדרשות בה וגומר עד סוף. כי ה' אליהכם ההולך עמכם זה השם הניתן בארון, שנ' וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס, מגיד שפנחס משוח מלחמה, וכלי הקדש, זה ארון, שנ' ולא יבאו לראות כבלע וגו'. ויש אומ' אילו בגדי כהונה, שנ' ובגדי הקדש.
16
י״זר' יהודה בן לקיש או' שני ארונות היו, אחד שיצא עמהן למלחמה, ואחד ששרוי עמהן במחנה, שיצא עמהן למלחמה היה בו ספר תורה, שנאמ' וארון ברית ה' נסע לפניהם וגו', וזה ששרוי עמהן במחנה, זה שהיו בו לוחות ושברי לוחות, שנ' וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה. פעמים יוצא ומדבר עמהן, אחד בספר ואחד במערכי המלחמה. שבספר מהו אומ', ילך וישמע דברי כהן, במערכי המלחמה מהו אומ' מי האיש אשר בנה בית חדש וגו'. נפל ביתו ובנאו הרי זה חוזר. ר' יהודה או' אם חידש בו דבר חוזר, ואם לאו, אין חוזר. ר' ליעזר אומ' אנשי שרון לא היו חוזרין לבתיהם, מפני שמחדשין אותן פעם אחת בשבוע. ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו, אחד הנוטע את הכרם, ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל מחמשת המינין, אפי' בחמש עיירות, הרי זה חוזר. ר' ליעזר בן יעקב או' אין לי במשמע אלא כרם.
17
י״חמי האיש אשר ארש אשה, אחד מארס, ואחד מיבם. אפי' שומרת יבם לחמשה אחים, ואפי' חמשה אחים ששמעו שמת אחיהם במלחמה, כולן חוזרין ובאין.
18
י״טאין לי אלא בונה ביתו ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו, ארש אשה ולא לקחה, מניין בנה בית וחנכו ולא שהה שנים עשר חדש, נטע כרם וחללו ולא שהה שנים עשר חדש, ארש אשה ולקחה ולא שהה שנים עשר חדש, מניין שאין זזין ממקומן, ת"ל כי יקח איש אשה חדשה, דבר זה בכלל היה ולמה יצא, להקיש עליו לומר לך מה זה מיוחד שאירש אשה ולקחה ולא שהה שנים עשר חדש שאין זזין ממקומן [אף כולן כן]. למדה תורה דרך ארץ, נתמנתה לאדם פרנסה יקח לו בית, חזרה נתמנתה לו יקח לו שדה, חזרה ונתמנתה לו יקח לו אשה, שנ' מי האיש אשר בנה, ומי האיש אשר נטע, ומי האיש אשר ארש. וכן שלמה אמ' בחכמתו, הכן בחוץ מלאכתך וגו'. הכן בחוץ מלאכתך, זה בית, ועתדה בשדה, זה שדה, אחר ובנית ביתך, זו אשה.
19
כ׳דבר אחר, הכן בחוץ מלאכתך, זו מקרא, ועתדה בשדה לך, זו משנה, אחר ובנית ביתך, זה מדרש. דבר אחר, הכן בחוץ מלאכתך, זו משנה, ועתדה בשדה לך, זה מדרש, אחר ובנית ביתיך, אילו הלכות. דבר אחר, הכן בחוץ מלאכתך, זה מדרש, ועתדה בשדה לך, אילו הלכות, אחר ובנית ביתך, אילו הגדות. דבר אחר, הכן בחוץ מלאכתך, אילו הלכות, ועתדה בשדה לך, אילו אגדות, אחר ובנית ביתיך, זה תלמוד. ר' ליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ' הכן בחוץ מלאכתך, זה תלמוד, ועתדה בשדה לך, זה מעשה הטוב, אחר ובנית ביתך, בא דרוש וטול שכר.
20
כ״אויספו השוטרים וגו' הירא ורך הלבב, שמתירא מן העבירה שבידו, שנ' למה אירא בימי רע, דברי ר' יוסה הגלילי. ר' עקיבא אומ' מי האיש הירא, ודאי, מה ת"ל שוב ורך הלבב, שאפלו גבור שבגבורים, וחזק שבחזקים, והיה רחמן היה חוזר, שנ' ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. ר' שמעון או' כל השומע דברי כהן במערכות המלחמה ואינו חוזר לסוף שהוא נופל בחרב ומפיל ישראל בחרב ומגלה אתם מארצם ובאין אחרים ויושבין בארצם, שנ' ואיש אחר יקחנה. אחר, יכול דודו, ובן דודו, נאמ' כאן אחר, ונאמ' להלן אחר, מה אחר שנאמ' להלן נכרי, אף אחר שנאמ' כאן נכרי. שמע שמת אחיו במלחמה עד שלא ניתן במשא, חוזר, משניתן במשא, אינו חוזר.
21
כ״ביש יוצאין וחוזרין, יוצאין ואין חוזרין, ויש שאין יוצאין כל עקר. כל אילו שאמרו יוצאין וחוזרין נותנין פסי העיר, ומספקין מים ומזון למלחמה, ומתקנין את הדרכים, ושאר כולן אין חוזרין.
22
כ״גכל אילו שאמרו אין יוצאין כל עיקר, כגון הבונה בית וחנכו ולא שהה שנים עשר חודש, נטע כרם וחללו ולא שהה שנים עשר חודש, ארש אשה ולקחה ולא שהה שנים עשר חודש, הללו אין נותנין פסי העיר, ואין מספקין מים ומזון למלחמה, ואין מתקנין את הדרכים. ר' יהודה היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה. אבל מלחמת חובה הכל יוצא, אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה.
23