תוספתא סוכה (ליברמן) ג׳Tosefta Sukkah (Lieberman) 3
א׳לולב דוחה את השבת בתחלתו, וערבה בסופו. מעשה וכבשו עליה ביתסין אבנים גדולות מערב שבת, הכירו בהן עמי הארץ ובאו וגררום, והוציאום מתחת אבנים בשבת, לפי שאין ביתסין מודין שחבוט ערבה דוחה את השבת. ערבה הלכה למשה מסיני, אבא שאול או' מן התורה שנ' וערבי נחל, ערבה [ללולב. וערבה] למזבח. ר' ליעזר בן יעקב אומ' כך היו או' ליה ולך המזבח ליה ולך המזבח.
1
ב׳שמונה עשר יום בשנה ולילה אחד קורין בהן את ההלל. ואילו הן, שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח ולילו, ויום טוב של עצרת.
2
ג׳למה נקרא שמו שער המים, שבו מכניסין צלוחית של מים של ניסוך בחג. ר' ליעזר בן יעקב אומ' בו מים מפכין, מלמד שמפכפכין ויוצאין כמי הפך הזה, ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית, וכן הוא אומר בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף ויעבירני במים מי אפסים, מלמד שאד' עוב' במים עד קרסוליו. וימד אלף ויעבירני במים מים ברכים, מלמד שאדם עובר במים עד ברכיו.
3
ד׳דבר אחר, מים ברכים שמתברכין והולכין.
4
ה׳וימד אלף ויעבירני במים מי מתנים, מלמד שאדם עובר במים עד מתנים. וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור, יכול לא יעברנו ברגל, אבל יעברנו בסחוי, ת"ל כי גאו המים מי שחו. יכול לא יעבר בסיחוי, אבל יעברנו בספינה קטנה, ת"ל כי גאו המים מי סחו, מלהשיט.
5
ו׳יכול לא יעברנו בספינה קטנה, אבל יעבירנו בספינה גדולה, תלמוד לומר בל תלך בו אני שיט. יכול לא יעברנו בספינה גדולה, אבל יעברנו בבורני גדולה, ת"ל וצי אדיר לא יעברנו, ואומ' ביום ההוא יצאו מים מירושלם.
6
ז׳יכול יתערבו במי מעיינות אחרות, ת"ל ביום ההוא יהיה מקור נפתח וג', מקור אחד הוא לחטאת ולנדה. לאן הולכין, לים הגדול, לימה של טבריה, ולימה של סדום, כדי לרפות את מימן, שנ' ויאמר אלי המים האלה יוצאין אל הגלילה הקדמונה וירדו אל הערבה ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים. המים האלה יוצאין אל הגלילה הקדמונה, זה ימה של סדום. וירדו אל הערבה, זה ימה של טבריה. ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים, זה הים הגדול, ואומ' והיה כל נפש חיה אשר ישרוץ אל כל אשר יבא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו, וחי כל אשר יבוא שמה הנחל.
7
ח׳ואומ' והיה ועמדו עליו דוגים וגו' ביצותיו וגבאיו וגו', ואו' ועל הנחל יעלה על שפתו וגו', מלמד שכל מימי בראשית עתידין להיות יוצאין כמפי הפך הזה.
8
ט׳וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא כברה, מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה, עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות. מקום שישראל שורין היא שורה כנגדן, מקום גבוה כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל באין וסובבין אותה במקלותיהן ואומ' עליה את השירה עלי באר ענו לה, עלי באר ענו לה, והן מבעבעין ועולין כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד מושך במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו, שנ' באר חפרוה שרים וגו'.
9
י׳וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא וגו', היא סובבת כל מחנה ישראל ומשקה את כל הישימון שנ' ונשקפה על פני הישימון, והיא נעשית נחלים גדולים שנ' ונחלים ישטפו. הן יושבין באיספקאות ובאין זה אצל זה, שנ' הלכו בציות נהר.
10
י״אהעולה דרך ימין עולה דרך ימין, והעולה דרך שמאל עולה דרך שמאל, כן מים שמתמצין הימנה היא נעשית נחל גדול, והולכין לים הגדול ומביאין משם כל חמדת העולם שנ' זה ארבעים שנה ה' אליך עמך לא חסרת דבר.
11
י״בשני ספלים של כסף היו בראשו של מזבח, אחד של מים ואחד של יין, מערבי של מים. היה דרך הרגילה למזרחי של יין, עירה של מים בתוך של יין, או של יין בתוך של מים, יצא. ר' יהודה אומ' של סיד היו, אלא שהיו משחירין מפני היין. ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין שבהן יורדין לסילון שבנאו מי שבנה את ההיכל.
12
י״גהן יורדין לשית ומנקין אותו ונבלעין בתוכו, שנ' בקודש הסך, שעשה לו המקום שיבלע בקדושה. ר' יוסה אומ' שית היה נקוב לתהום, שנ' אשירה נא לידידי וגו' ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק. ויבן מגדל בתוכו זה היכל, יקב חצב בו זה מזבח, וגם יקב חצב, זה השית. ר' ליעזר בי ר' צדוק או' לול קטן היה בין האולם ולמזבח למערבו של כבש, אחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש כעיגולי דבילה, מעלין ושורפין אותו בקדושה, שנ' בקודש הסך נסך, כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה.
13
י״דמימתיי מנסכין אותן, עם איברי תמיד. שכבר היה מעשה בביתסי אחד שניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, ונפגמה קרנו של מזבח ובטלה עבודה בו ביום, עד שהביאו גוש אחד של מלח ונתנו עליו, כדי שלא יראה מזבח פגום, שכל מזבח שאין לו לא קרן, ולא כבש, ולא יסוד, פסול, ר' יוסה בי ר' יהודה או' אף הסובב. ניסוך המים כל שבעה, ר' יהודה או' כל שמונה, אלא שר' יהודה או' בלוג היה מנסך כל שמונה, וחכמים אומ' שלשת לוגין. נמצאת או' המרבה במים ממעיט בימים והמרבה בימים ממעט במים.
14
ט״ומי החג חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא. לפיכך אם לנו או שנטמאו יצאו לבית השריפה. אבל חבית וצלוחית עצמן מועלין בהן מפני שהן גופן הקדש.
15
ט״זאמ' ר' עקיבא אמרה תורה הבא עומר שעורין בפסח שהוא פרק שעורין, כדי שתתברך עליך תבואה, הביא בכורים חטים בעצרת שהו פרק אילן, כדי שיתברכו עליך פירות אילן, הביא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך מי גשמים, ואו' והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ לירושלם להשתחות למלך ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם ואם משפחות מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם.
16