תוספתא סוכה (ליברמן) ד׳Tosefta Sukkah (Lieberman) 4
א׳בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים רואות מבחוץ, וכשראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש, עשו שלש גזוזטראות בעזרה, כנגד שלש, שלש רוחות, ששם נשים יושבות ורואות בשמחת בית השואבה, ולא היו מעורבין.
1
ב׳חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהן באבוקות ואומרי' לפניהם דברי תושבחות, מה היו אומרין, אשרי מי שלא חטא וכל מי שחטא ימחל. ויש מהן או' אשרי ילדותי שלא ביישה את זקנותי, אילו אנשי מעשה. ויש מהן שהיו אומ' אשריך זקנתי שתכפרי על ילדותי, אילו בעלי תשובה.
2
ג׳הלל הזקן או' למקום שלבי אוהב לשם רגליי מוליכות אותי, אם אתה תבוא לביתי, אני אבא לביתיך, אם אתה לא תבוא לביתי אני לא אבוא לביתיך, שנ' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך ובירכתיך.
3
ד׳מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמנה אבוקות של אור, ולא היה אחד מהן נוגע בארץ, וכשהוא משתחוה מניח אצבעו בארץ על גבי הרצפה, שוחה ונושק וזוקף מיד.
4
ה׳אמ' ר' יהושע בן חנניה כל ימי שמחת בית השואבה לא היינו רואין שינה. משכימין אנו לתמיד של שחר, משם לבית הכנסת, משם למוספין, משם לאכילה ושתיה, ומשם לבית המדרש, משם לתמיד של בין הערבים, משם לשמחת בית השואבה.
5
ו׳אמ' ר' יהודה כל שלא ראה בדפלסטטון של אכסנדריא של מצרים לא ראה כבוד לישראל מימיו. כמין בסלקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים היו שם כפלים כיוצאי מצרים, ושבעים ואחת קטדראות של זהב היו שם כנגד שבעים ואחד זקן, כל אחת ואחת מעשרים וחמש רבוא, ובמה של עץ באמצע, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו, נטל לקרות, והלה מניף בסודרין, והן עונין אמן על כל ברכה וברכה, והלה מניף בסודרין והן עונין אמן, ולא היו יושבין מעורבבין, אלא זהבים בפני עצמן, כספים בפני עצמן, וגרדיים בפני עצמן, טרסיים בפני עצמן, ונפחין בפני עצמן, וכל כך למה, כדי שיהא אכסניי בא וניטפל לאומנותו, ומשם פרנסה יוצאה.
6
ז׳ולוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים וכל כלי שיר, מהן אומ' שיר המעלות הנה ברכו וגו'.
7
ח׳יש מהן שהיו אומ' שאו ידיכם קדש וגו'.
8
ט׳וכשנפטרין זה מזה מה היו אומרי', יברכך ה' מציון וגו' וראה בנים וגו'.
9
י׳שתי חצוצרות בידם, קרא הגבר תקעו הריעו ותקעו. ר' יהודה או' אין פחות משבע ולא יותר על שש עשרה. שלש לפתיחת שערים. האו' על פתיחתן אינו או' על נעילתן, האו' על נעילתן אינו או' על פתיחתן. שלש לפני מזבח. האומ' לפני מזבח אינו אומ' למעלה העשירי, האומ' למעלה העשירי אינו או' לפני מזבח.
10
י״אכיצד שלש להבטיל את העם מן המלאכה, חזן הכנסת נוטל חצוצרות ועולה לראש הגג גבוה שבעיר, נטל לקרות, הסמוכין לעיר בטלין, הסמוכין לתחום מתכנסין ובאין לתוך התחום. לא היו נכנסין מיד, אלא ממתינין עד שיבאו כולם ויתכנסו כולן בבת אחת. מימתיי הוא נכנס, משימלא לו חבית של מים ויצלה לו דגה וידליק לו את הנר.
11
י״בכיצד שלש להבדיל בין קדש לחול, חזן הכנסת נוטל חצוצרות ועולה לגג גבוה שבעיר, נטל לקרות, מעבירין תבשיל מגבי כירה וטומנין לו מיחם ומדליקין לו את הנר. גמר מלקרות, אפי' מיחם בידו אין טומנו אלא מניחו בארץ, אפי' נר בידו אין נותנו על גבי מנורה אלא מניחו על גבי הארץ. חזן הכנסת מניח חצוצרות בראש הגג ויורד ובא לו. ר' יוסה אומ' רצה להדליק אחר שש מדליק, אמרו לו נתת דבריך לשעורין, אלא מקום היה בראש הגג ששם חזן הכנסת מניח חצוצרות.
12
י״גיום טוב שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין, אחר השבת, מבדילין ולא תוקעין. כיצד תוקעין, תוקע פשוטה אחת ואינו מריע.
13
י״דהחליל דוחה את השבת בתחלתו דברי ר' יוסה בי ר' יהודה, וחכמים אומ' אינו דוחה אפי' את יום טוב.
14
ט״וכל המשמרות שונות ומשלשות בפרים, חוץ משתים האחרונות ששונות ולא משלשות. ר' לעזר בן פרטא ור' ליעזר בן יעקב אומ' לא היה פאייס לחלבי שעיר, אלא מי מעלה איברים לכבש הוא מעלה את חלבי שעיר. אבא יוסי בן חנן אומ' לא היה פאייס אלא לראשי משמרות בלבד, ושאר כל המשמרות חוזרות חלילה. ר' חנינא בן אנטיגנס אומ' לא היה פייס אלא ליום טוב הראשון של חג בלבד, ושאר כל ימות החג חוזרות חלילה.
15
ט״זכיצד מפייסין, נכנסין ללשכת הגזית ומקיפין ועומדין בכולייס, הממונה בא ונוטל מצנפתו של אחד מהן, ויודעין שממנו פייס מתחיל. לא היו מוציאין שתים שתים אלא אחת אחת, היחידים שבהם מוציאין שתים, ולא היו מונין להן את היתירה.
16
י״זויום טוב האחרון של חג פייס לעצמו, זמן לעצמו, רגל לעצמו, קרבן לעצמו, שיר לעצמו, ברכה לעצמה, שנ' ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך.
17
י״חיכול לא היו טעונין לינה, ת"ל ביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם וילכו לאהליהם, הא כיצד נפטרו מבעוד יום, השכימו והלכו להם.
18
י״טהתמידין והנדרים והנדבות והבכורות והמעשרות ומוספי שבת, חטאות צבור ועולותיהן, ועולת חובה של יחיד, עבודתן ואכילתן במשמר הקבוע.
19
כ׳שתי הלחם עבודתן ואכילתן בכל המשמרות, מפני שהן באות חובת הרגל.
20
כ״אלחם הפנים עבודתו במשמר הקבוע ואכילתו בכל המשמרות.
21
כ״בכיצד הוא עושה, נותן חצי חלה לכל משמר ומשמר, והן מחלקין ביניהן.
22
כ״גר' יהודה או' זה שהיה מחלק לחם הפנים יוצא ועומד על הרובד שבאולם, מפריס ומניח, מפריס ומניח, וכל אחד ואחד בא ונוטל חלקו. ולבעלי מומין שבכהונה מוציאין להם חלקן לחוץ, מפני שאין יכולין להכנס בין האולם ולמזבח.
23
כ״דמשמר היוצא מקרב תמיד של שחר במוספין.
24
כ״ההנכנס מקריב תמיד של בין הערבים ולחם הפנים. מפני מה משמר הנכנס חולק בצפון, מפני שקרוב לעבודה.
25
כ״ועשרים וארבע טבעו' היו שם כנגד עשרים וארבע משמרות כהונה.
26
כ״זעשרים וארבע חלונות היו שם כנגד עשרים וארבע משמרות לויה.
27
כ״חבלגה לעולם חולקת בדרום, וטבעתה קבועה, וחלונה סתומה, מפני מרים בת בלגה שנשתמדה, הלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יון, וכשנכנסו גוים להיכל באתה וטפחה על גגו של מזבח, אמרה לו, לוקס, לוקס, אתה החרבת ממונן של ישראל ולא עמדת להם בעת צרתם. ויש אומ' מפני עיכוב משמרות, נכנס ישבאב ושימש תחתיה, לפיכך בלגה נראית יוצא לעולם, וישבאב נראית נכנסת לעולם. כל השכנים הרעים לא קבלו שכר, חוץ מישבאב שהי שכינה של בלגה וקבל שכר.
סליק פירקא
וחסלת מסכתא דסוכה
סליק פירקא
וחסלת מסכתא דסוכה
28