תוספתא תענית (ליברמן) א׳Tosefta Taanit (Lieberman) 1
א׳שואלין את הגשמים עד שיצא ניסן, שנ' ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון דברי ר' מאי', וחכמים או' יורה במרחשון, ומלקוש בניסן. אמ' להם ר' מאיר הואיל ואילן עושה פירות לשנים עשר, ותבואה לששה חדשים, מה מצינו באילן שנ' בו לחדשיו יבכר, אף תבואה לחמשה עשר יום, הא למדת שיורה ומלקוש בניסן.
1
ב׳מימתיי שואלין את הגשמים, משתגיע זמנה של רביעה. אם היתה שנה חסירה, נותנין לה חסרונה, אם לאו, הולכין אחר סדרן דברי ר', רבן שמעון בן גמליאל אומ' לעולם הולכין אחר סדרן, אם היתה שנה מעוברת, נותנין לה עיבורה.
2
ג׳אי זו היא רביעה ראשונה, ר' מאיר או' ביכורה לשלשה, בנונית לשבעה, אפלה לשבעה עשר, רבי יהודה אומ' הבכירה לשבעה, בינונית לשבעה עשר, אפילה לעשרים ושלשה, ר' יוסה אומ' ביכירה לשבעה עשר, בינונית לעשרים ושלשה, אפילה לראש חדש כסליו. וכן היה ר' יוסה או' אין היחידים מתענין אלא מראש החודש.
3
ד׳אי זו היא רביעה שנייה, משתגיע זמנה של רביעה דברי ר' מאיר, וחכמים אומ' משתרד רביעה שנייה, ר' יוסה אומ' כל התלוי ברביעה, משתגיע זמנה של רביעה, וכל שאין תלוי ברביעה, משתרד רביעה שניה. רבן שמעון בן גמליאל אומ' גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה ולא פסקו, יש בהן כדי רביעה שניה. כמה גשמים יורדין ויהא בהן כדי רביעה, מלא כלי של שלשה טפחים דברי ר' מאיר, ר' יהודה או' ראשונה טפח, שניה טפחיים, ורביעה שלש' טפחים. אמ' ר' שמעון בן לעזר אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין הארץ פולטת כנגדו טפחים, וכן הוא אומ' תהום אל תהום קורא וגו'. למה נקרא רביעה, שרובעת את הארץ.
4
ה׳כל אילו שאמרו אוכלין ושותין מבעוד יום, ואסורין במלאכה, ברחיצה, ובסיכה, בנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, היום אסור במלאכה, והלילה מותר. מניין שהיום הולך אחר הלילה, שנ' לך כנוס את כל היהודים וגו'.
5
ו׳כל אילו שאמרו אוכלין ושותין משחשיכה, מותרין במלאכה, ברחיצה, ובסיכה, בנעילת הסנדל, ובתשמי' המטה, אוכלין ושותין עד שיאור המזרח דברי ר', רבי לעזר בי ר' שמעון או' עד קרית הגבר. ישן ועמד, אסור מיד. כל אילו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל, יוצא מן הכרך נועל, הגיע לכרך, חולץ. וכן אתה אומ' במנודה ובאבל.
6
ז׳אי זהו יחיד, ר' שמעון בן לעזר או' לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד, תלמיד חכם, עושה, אלא אם כן מנוהו בית דין על הצבור. ר' שמעון בן גמליאל או' דבר שהו של צער, הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, ותלמיד חכם עושה, ותבא עליו ברכה, דבר שהו של שבח, לא כל הרוצה עצמו יחיד עושה, ותלמיד חכם עושה, אלא אם כן מנוהו בית דין על הצבור. ר' שמעון בן לעזר אומ' משם ר' מאיר, וכן היה ר' דוסא או' בדבריו. חצי תשרי מרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו טבת וחצי שבט חורף, חצי שבט אדר וחצי ניסן קור, חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר, חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ, חצי אב אלול וחצי תשרי חום. ר' יהודה היה מונה ממרחשון, ר' שמעון היה מונה מתשרי.
7
ח׳סדר תעניות כיצד, מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין עליה אפר מקלה, ולא היו מתעלפין עליה, אחד יושב ומשמרה כל היום. זקן שבהם או' לפניהם דברי כיבושין, בניי, יתבייש אדם מחבירו, ואל יתבייש אדם ממעשיו, מוטב יתבייש אדם מחבירו, ואל יהא הוא ובניו מציבין ברעב, וכן הוא או' למה צמנו ולא ראית תדע, מהו משיבן, הן ביום צומכם וגו' הן לריב ומצה תצומו וגו' הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם וגו', אלא אי זהו צום שאני רוצה בו, פתח חרצובות רשע. אם היה שרץ בידו של אחד, אפי' טובל בשילוח ובכל מימי בראשית, אינו טוהיר לעולם, השליך שרץ מידו, עלתה לו טבילה בארבעים סאה, וכן הוא אומ' ומודה ועוזב ירוחם ואו' נשא לבבינו אל כפים וגו'.
8
ט׳או' לפניהן עשרים וארבע ברכות, שמונה עשרה שבכל יום, ושש היה מוסיף.
9
י׳שביעית, סמכוס או' משפיל הרמים, היא ברכת המינין. היכן אומ', בין גואל לרופא חולים. עונין אמן על כל ברכה וברכה, תוקעין ומריעין ותוקעין, כך היו נוהגין בגבולין.
10
י״אבמקדש מה הן או', ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ואין עונין אמן במקדש. מנין שאין עונין אמן במקדש, שנ' קומו וברכו את ה' אלהיכם וגו'. מנין על כל ברכה וברכה ועל כל תהלה ותהלה, שנ' ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה ברכה, ועל כל תהלה תהלה.
11
י״בעל הראשונה הוא אומ' ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו וגו'.
12
י״גוחזן הכנסת או' להם תקעו הכהנים תקעו, וחוזר ואו' להם מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. תוקעין ומריעין ותוקעין. על השנייה הוא או' ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך זוכר הנשכחות, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו. וחזן הכנסת או' להן הריעו בני אהרן הריעו, וחוזר ואו' להן מי שענה משה ואבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. תוקעין ומריעין, אחת תקיעה ואחת הרעה, אחת תקיעה ואחת הרעה, עד שיגמור את כולם, וכך הנהיג ר' חלפתא בצפורי ור' חנניא בן תרדיון בסיכני. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח בלבד.
13