תוספתא תענית (ליברמן) ב׳Tosefta Taanit (Lieberman) 2
א׳ארבע משמרות עלו מן הגולה, ידעיה חרים פשחור ואמר, עמדו נביאים שבירושלם ועשאום עשרים וארבע משמרות, ובללום והטילום לתוך קלפי, בא ידעיה ונטל חמש והוא, הרי כן שש, בא חרים ונטל חמש והוא, הרי שש. בא פשחור ונטל חמש והוא, הרי שש, בא אמר ונטל חמש והוא, הרי שש. וכך התנו עמהן הנביאים שאפלו יהויריב עולה מן הגולה לא יהא אחד מכם נדחה מפניו, אלא יעשה טפילה לו. עמדו ראשי משמרות וקבעו את עצמן בבתי אבות.
1
ב׳כל משמר שיש בו ארבעה, חמשה, ששה, שבעה, שמונה, תשעה. משמר שיש בו ארבעה, שלשה מקריבין שני, שני ימים, ואחד מקריב אחד. משמר שיש בו חמשה, שלשה מקריבין שני, שני ימים, ושנים מקריבין יום אחד. משמר שיש בו ששה, חמשה מקריבין חמש' ימים, ואחד מקריב שני ימים. משמר שיש בו שבעה, כל אחד ואחד מקריב יומו, משמר שיש בו שמונה, ששה מקריבין ששה ימים, ושנים מקריבין יום אחד. משמר שיש בו תשעה, חמשה מקריבין חמשה ימים, וארבעה מקריבין שני ימים. יש מהן שקבעו עצמן לעולם, הבא בשבת, בא בשבת לעולם, לאחר שבת, לאחר שבת לעולם. יש מהן שמגדילין פעם אחת בחודש, יש מהן שמגדילין פעם אחת בשנה, יש מהן שמגדילין פעם אחת בשבוע, ויש מהן שמגדילין בכל משמר ומשמר. כל שמכיר את משמרתו ואת בית אב שלו, והוא מבתי אבות קבועין, אין אסור אלא אותו היום בלבד. כל שמכיר את משמרתו ואין מכיר את בית אב שלו, והוא מבתי אבות קבועין, אסור כל אותה שבת. כל שאין מכיר לא את משמרתו ולא את בית אב שלו, והוא מבתי אבות קבועין, אסור כל אותו חודש, ר' אומ' אומ' אני שיהא זה אסור לעולם, אלא שתקנתו קלקלתו. מפני מה אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים, שאם תכבד העבודה על אנשי בית אב יסמכו עליהן.
2
ג׳אנשי בית אב, לא ביום ולא בלילה, מפני שהן תדירין בעבודה. אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס, בין משחרב הבית ובין עד שלא חרב הבית, ר' יוסה או' משחרב הבית מותרין, מפני שאבל הוא להם.
3
ד׳יום שיני וחמשי הוחדו לתענית צבור, ובהן בתי דינין יושבין בעיירות, ובהן נכנסין לבתי כנסיות וקורין, ובהן מפסיקין למקרא מגלה. מה בין תענית צבור לתענית יחיד, תענית צבור אוכלין ושותין מבעוד יום מה שאין כן בתענית יחיד, תענית צבור אסורין במלאכה ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, מה שאין כן יחיד, תענית צבור נכנסין לבתי כנסיות וקורין, מה שאין כן בתענית יחיד, תענית צבור מוציאין את התיבה לרחובה של עיר, מה שאין כן בתענית יחיד, תענית צבור מתפללין עשרים וארבע ברכות, מה שאין כן בתענית יחיד, תענית צבור כהנים נושאין כפיהן ארבעה פעמים ביום, מה שאין כן בתענית יחיד, תענית צבור אין מפסיקין לימים טובים הכתובים במגלה, מה שאין כן בתענית יחיד.
4
ה׳מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד, אמרו לו לר' ליעזר וסיפר, לר' יהושע, ורחץ. אמ' להם ר' יהושע צאו והתענו על מה שהתעניתם. כל זמן שהיה רבן גמליאל קיים היתה הלכה נוהגת בדבריו, לאחר מיתתו של רבן גמליאל בקש ר' יהושע לבטל את דבריו, עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו ואמר, חזי אנא, בתר רישא גופא אזיל, כל זמן שהיה רבן גמליאל קיים היתה הלכה נוהגת כדבריו, עכשיו שמת בקשתם לבטל את דבריו. אמ' ר' יהושע אנו שומעין לך, נקבעה הלכה כדברי רבן גמליאל, ולא עירער אדם על דבריו.
5
ו׳בשבתות ובימים טובים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם. מפני מה אילו אסורין ואילו מותרין, אילו מדברי תורה, ואין דברי תורה צריכין חזוק, ואילו דברי סופרים, ודברי סופרים צריכין חזוק. אבא יוסי בן דוסאי אומ' משם ר' יוסה הגלילי נשבע שיתענה בערב שבת הרי זו שבועת שקר.
6
ז׳תשעה באב שחל להיות בערב שבת, אוכל אדם כביצה ושותה אפי' כביצה, כדי שלא יכנס זה כשהוא מעונה, דברי ר' יהודה, ר' יוסה אומ' הרי זה מתענה ומשלים. אמ' לו ר' יוסה אי אתה מודה בתשעה באב שחל להיות אחר שבת שאוכלין ושותין מבעוד יום, מה לי נכנס לה מעונה מה לי יצא ממנה מעונה, אמ' לו לא אם אמרת בזה, שאוכלין ושותין כל היום, תאמר בזה שאין אוכלין ושו' אלא משחשיכה.
7
ח׳כשם שמתריעין על הגשמים בשאר שני שבוע, כך מתריעין עליהן בשביעית, מפני פרנסת אחרין. ומתריעין על האילן בפרס הפסח, ועל הבורות ועל השיחין ועל המערות בפרס החג, אם אין להן מה שישתו, מתריעין עליהן מיד, אי זו היא יד שלהן, יום שיני ויום חמישי. ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא באותה הפרכיא בלבד.
8
ט׳דבר שיש בו הפסק, אפי' שלשה מתים ביום אחד זה אחר זה, אין זה דבר. שאין בו הפסק, אפי' שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, הרי זה דבר שאין בו הפסק. אסכרה, אם מתין בה, מתריעין עליה, אם לאו, אין מתריעין עליה.
9
י׳מתריעין על הגוביי כל שהו, מפני שהיא מכה מהלכת, ר' שמעון או' אף על החגב. חרב העוברת ממקום למקום, אפי' חרב של שלום, מתריעין עליה, ואין צריך לומ' חרב של פורענות, ואין לך חרב של שלום יותר משל פרעה נכה, ושטפה את הצדיק ההוא, זה יאשיהו, שנ' וישלח אליו מלאכים מה לי ולך ואלים אמר לבהלני, מפי הקודש אני עולה, חדל לך מאלהים אשר עמדי, זה לשון ע"ז, ולא הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם בו התחפס וגו' ויורו היורים למלך יאשיהו ויאמר לעבדיו העבירוני כי החלתי מאד ויעבירוהו עבדיו מן המרכבה וירכיבוהו על רכב המשנה אשר לו ויוליכוהו ירושלם וימת ויקבר בקבר אבותיו וכל יהודה וירושלם מתאבלים על יאשיהו וגו' ויקונן ירמיהו על יאשיהו. היכן פירושו של דבר, רוח אפינו משיח ה' וגו'.
10
י״אועל כולם אין מתריעין עליהן אלא באותה הפרכיא בלבד, היה בסוריא אין מתריעין עליה בארץ ישראל, בארץ ישראל אין מתריעין עליה בסוריא.
11
י״בעיר שהקיפוה גוים, או נהר, וכן ספינה המטרפת בים, וכן יחיד הנרדף מפני גוים ומפני לסטין ומפני רוח רעה, אין רשאין לסגף עצמן בתענית, שלא לשבר את כחן. וכן היה רבי יוסי אומ' אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית, שמא יפול על הצבור, ויהיו צריכין לפרנסו.
12
י״ג(פ"ג בכי"ע ובכי"ל) מעשה בחסיד אחד שאמרו לו התפלל וירדו גשמים. התפלל וירדו גשמים, אמ' לו כשם שהתפללת וירדו, כך התפלל וילכו להם, אמ' להם צאו וראו אם עומד אדם בקרן אפל ומשקשק את רגלו בנחל קדרון אנו מתפללין שלא ירדו גשמים, אבל בטוחין שאין המקום מביא מבול לעולם, שנ' ולא יהיה עוד מבול וגו' ואומ' כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו'. ר' מאיר או' מבול של מים אין, אבל מבול של אש ושל גפרית, כדרך שהביא על הסדומים, יש, שנ' וה' המטיר על סדום וגו'. ר' יהודה אומר מבול של כל בשר אין, אבל מבול של יחידים יש, כיצד, נפל לים ומת, טבעה ספינתו בים ומת, הרי הוא מבולו. ר' יוסה או' מבול של כל דבר אין, אבל מבול של דבר לאומות העולם לימות המשיח יש, שנ' ואקח את מקלי את נועם ואגדע אותו להפר את בריתי אשר כרתי את כל העמים, מהו או' ותופר ביום ההוא.
13
י״דהעוברות והמניקות מתענות בתשעה באב וביום הכפורים ובשלש תעניות השניות של צבור, ושאר תעניות לא היו מתענות, ולא שינהגו את עצמן בתפנוקין, אלא שאוכלות ושותות כדי קיום הולד.
14
ט״והרי שהיה מתענה על החולה ונתרפא, על הצרה ועברה, הרי זה משלים תעניתו.
15
ט״זהרי שהיה מתענה, ושכח ואכל, ושתה, הרי זה משלים את תעניתו. ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין, הרי זה משלים תעניתו.
16
י״זהנכנס לעיר ומצאן שמתענין, הרי זה משלים עמהן. אי זהו הלל הגדול, הודו לאלי האלים הודו לאדוני האדונים וגו'.
17