תוספתא תענית (ליברמן) ג׳Tosefta Taanit (Lieberman) 3

א׳(פ"ד בכי"ע) בשלשה פרקים כהנים נושאין כפיהן ארבעה פעמים ביום, בשחר, בחצות, במנחה, ובנעילה דברי ר' מאיר, וחכמים אומ' במנחה ובנעילה לא היה שם נשיאות, שנ' לעמד לשרת בשם ה' הוא ובניו, מקיש בניו לו, מה הוא מעומד, ונשיאות כפים בבקר, אף בניו מעומד ונשיאות כפים בבקר.

ב׳שמנה משמרות תיקן משה לכהונה, ושמנה ללוייה. משעמד דוד ושמואל הרואה, עשאום עשרים וארבע משמרות כהונה ועשרים וארבע משמרות לויה, שנ' המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם, אילו משמרות כהונה ולויה. עמדו נביאים שבירושלם וקבעו שם עשרים וארבעה עמודים, כנגד עשרים וארבע משמרות כהונה ולויה, שנ' צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי, אי איפשר לומ' כל ישראל, אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו.

ג׳הגיע זמן המשמר, כהניו ולויו עולין לירושלם, וישראל שבאותו משמר, שאין יכולין לעלות לירושלם, מתכנסין לעריהן וקורין מעשה בראשית, ובטלין מן המלאכה כל אותה שבת. ר' שמעון בן לעזר או' כהנים ולוים וכלי שיר והעם מעכבין את העבודה.

ד׳באחד בניסן אין בו מנחה ונעילה, משם שיש בו קרבן מוסף וקרבן עצים. פרשה גדולה קורין אותה בשנים, וקטנה ביחיד, בשחרית ובמוסף דברי ר' מאיר, וחכמים אומ' כל שיש בו קרבן מוסף קורין בו מוסף, וכל שאין בו מוסף אין קורין בו מוסף. בשחרית ובמוסף נכנסין לבתי כנסיות וקורין, ובמנחה קורין על פה, רבי יהודה אומר אין היחי' קורא על פה, אלא נכנסין לבתי כנסיו' וקורין כקורין את שמע.

ה׳מה ראו זמן עצי כהנים והעם לימנות, שכשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה, עמדו אילו והתנדבו עצים משל עצמן, ומסרום לצבור, וכך התנו עמהן נביאים שאפי' לשכה מלאה עצים, ואפי' עצים משל צבור, יהוא אילו מתנדבין עצים בזמן הזה, וכל שעה שירצו, שנ' והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים והלוים והעם להביא אל בית ה' אלינו לבית אבותינו לעתים מזומנים וגו', ואו' כי עזרא הכין לבבו וגו'.

ו׳אותן ימים אסורין בהספד ובתענית, בין משחרב הבית ובין עד שלא חרב הבית, ר' יוסה אומ' משחרב הבית מותרין, מפני שאבל הוא להם. אמ' ר' לעזר בי ר' צדוק אני הייתי מבני סנואה בן בנימן וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר שבת והיינו מתענין ולא משלימין.

ז׳מהו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות, שבשעה שהושיבו מלכי יון פרדדיאות על הדרכי' שלא לעלות לירושלם, כדרך שהושיב ירבעם בן נבט, כל מי שהוא כשר וירא חטא באותו הדור מה היה עושה, הוא מביא את הבכורים, ועושין כמין סלים ומחפן בקציעות, ונוטל את הסל ואת הבכורים ומחפן כמין קציעות, ומניחן בסלים, ונוטל את הסל ואת העלי על כתיפו ועולה, כשהגיע לאותו משמר, אמרו לו לאן אתה הולך, אמ' להם לעשות שתי קציעות הללו, שני כפין של דבילה, במכתש הלז שבפניו, בעלי זה שעל כתפי, כיון שעבר מאותו משמר, מעטרן ומעלן לירושלם.

ח׳מהו או' בני סלמאי הנטופתי, שבשעה שהושיבו מלכי יון פרסדדיאות על הדרכים שלא לעלות לירושלם, כדרך שהושיב ירבעם בן נבט, כל מי שהוא ירא חטא וכשר באותו הדור היה נוטל שני גזירי עצים ועושה אותן כמין סולם, ומניחן על כתיפו ועולה, כשהגיע לאותו משמר, אמרו לו לאן אתה הולך, ליטול שני גוזלות משובך הלז שבפני, בסולם זה שעל כתפי, כיון שעבר מאותו משמר, מפרקן ומעלן לירושלם. לפי שמסרו עצמן על התורה ועל המצות, לפיכך נמצא להם שם טוב וזכר טוב בעולם, ועליהם הוא אומ' זכר צדיק לברכה, ועל ירבעם בן נבט וחביריו הוא או' ושם רשעים ירקב.

ט׳ר' יוסה אומ' מגלגלין זכות ליום זכיי, וחובה ליום חייב. כשחרב בית המקדש בראשונה מוצאי שבת ומוצאי שביעית היה, ומשמרתו של יהויריב היתה, ותשעה באב היה. וכן בשניה. והלוים עומדין על דוכנן ואומ' וישב עליהם את אונם וגו', למחר כשיבנה הבית מהן אומ', ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו וגו'.

י׳בתשעה בחודש הובקעה העיר בשנייה, ובראשונה בשבעה בו. אם נאמר בשבעה בחדש, למה נאמ' בתשעה בחדש, ואם נאמ' בתשעה בחודש, למה נאמ' בשבע' בחדש, אלא בשבעה בחדש כיבשו גוים את ההיכל ונטלו את העמודים ואת הים ואת המכונות, והיו מקרקרין בו שביעי, שמיני ותשיעי עד שפנה יום, וכן הוא או' אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, לעיתותי ערב הציתו בו את האור, ונשרף עם שקיעת החמה בעשור לחודש.

י״אכל שהוא מסעודת תשעה באב, אסור לוכל בשר, ואסור לשתות יין, ואסור לוכל שני תבשילין, ואסור לרחוץ, ולסוך. וכל שאינו מסעודת תשעה באב, מותר לוכל בשר, ולשתות יין, ומותר לוכל שני תבשילין, ומותר לרחוץ, ולסוך. ר' ישמע' בי ר' יוסה אומ' משם אביו כל שעה שמותר לוכל, מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו.

י״בואין שאילת שלום לחבירים בתשעה באב, ולהדיוטות, בשפה רפה. מתקנין מט' באב למוצאי ט' באב. עבר תשעה באב, מותרין בכולן.

י״גתשעה באב שחל להיות בשבת, אוכל אדם כל צרכו, ושותה כל צרכו, ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו, ואין מונע מעצמו כלום.

י״דאותן ימים עתידין להיות ימים טובים לישראל, שנ' כה אמר ה' צום וגו'. וכל המתאבלים עליה בעולם הזה שמחין עמה לעולם הבא, שנ' שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה וגו'.
סליק פירקא
וסליקא מסכתא