תוספתא תרומות (ליברמן) א׳Tosefta Terumot (Lieberman) 1
א׳ר' יהודה או' חרש שתרם תרומתו תרומה. אמ' ר' יהודה מעשה בבניו של ר' יוחנן בן גודגדא שהיו חרשים, והיו כל טהרות ירושלם נעשין על גבן. אמרו לו משם ראיה, שהטהרות אין צריכות מחשבה, ונעשות על גבי חרש שוטה וקטן, תרומה ומעשרות צריכין מחשבה. ר' יצחק אומ' משום ר' אלעזר תרומת חרש לא תצא לחולין, מפני שספק, ספק יש בו דעת, ספק אין בו דעת. כיזה צד עושין לו, בית דין ממנין לו אפיטרופין, הוא תורם והן מקיימין אותו על ידיו. רבן שמע' בן גמליאל אומ' איזה הוא חרש, כל שהיה חרש מתחילתו, אבל פיקח ונתחרש הוא כותב והן מקיימין על ידיו.
1
ב׳שומע ואינו מדבר זה הוא אילם, מדבר ואינו שומע, זה הוא חרש. וזה וזה הרי הוא כפיקח לכל דבר.
2
ג׳איזה הוא שוטה, היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו, והמאבד מה שנותנין לו. פעמים שוטה, פעמים חלום, זה הכלל כל זמן ששוטה הרי הוא כשוטה לכל דבר, וחלום, הרי הוא כפיקח לכל דבר.
3
ד׳ר' יהודה או' קטן שהיניחו אביו במקשה, הוא תורם ואביו מדבר על ידיו, תרומתו תרומה. אמרו לא הוא שתרם, אלא אביו שאומן אחריו.
4
ה׳כיזה צד תורם את שאינו שלו, ירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות, אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה, ואם אינו חושש, תרומתו תרומה. כיצד יודע אם חושש משום גזל ואם לאו, הרי שבא בעל הבית ומצאו, ואמ' לו כלך אצל יפות, אם היו יפות אינו חושש משום גזל, ואם לאו, הרי זה חושש משום גזל. אם היה בעל הבית מלקט ומוסיף עליהן, בין כך ובין כך אינו חושש משום גזל.
5
ו׳הגנב והאנס והגזלן תרומתן תרומה, ומעשרותן מעשרות, והקדישן הקדש. אם היו בעלים מרדפין אחריהם אין תרומתן תרומה, ואין מעשרותן מעשרות, ואין [הקדישן] הקדש. בעלי בתי סיקריקון תרומתן תרומה, ומעשרותן מעשר, והקדישן הקדש. הבן והשכיר העבד והאשה תורמין על מה שהן אוכלין, אבל לא יתרומו על הכל, שאין אדם תורם את שאינו שלו. הבן בשל אביו, והאשה בעיסתה, הרי אילו תורמין, מפני שהן תורמין ברשות.
6
ז׳אריס שתרם ובא בעל הבית ועיכב, אם עד שלא תרם עיכב, אין תרומתו תרומה, ואם משתרם עיכב תרומתו תרומה, אבל אין רשאי להוציא מעשר, אלא על חלקו בלבד. פועל שתרם את הגורן, אין תרומתו תרומה. ואם אמ' לו בעל הבית כנוס לי גרני, תרומתו תרומה, שאין הגורן נכנס אלא אם כן נתרם.
7
ח׳פועלים שתרמו את הבור, אין תרומתן תרומה. ואם היה בור קטן, ואחרים משתמשין בו, תרומתן תרומה.
8
ט׳רשאי בעל הבית להפקיד מעשר טבל כדי תרומת מעשר שבמעשר. ר' יוסי אומ' בעל הבית שתרם את המעשר מה שעשה עשוי.
9
י׳אפיטרופין תורמין ומעשרין על ניכסי יתומין, מוכרין בתים שדות וכרמים בהמה עבדים ושפחות, להאכיל ליתומים, לעשות להם סוכה, לולב, וציצית, וכל מצוות האמורות בתורה, לקנות להם ספר תורה ונביאים, דבר הקצוב מן התורה, אבל אין פודין עליהם שבויים, ואין פוסקין עליהם צדקה לעניים בבית הכנסת, דבר שאינו קצוב מן התורה. ואין רשאין להוציא עבדים בני חורין, אבל מוכרין אותם לאחרים, ואחרים מוציאין אותם בני חורין. ר' או', או' אני שנותן דמיו ופודה את עצמו.
10
י״אאין מוכרין ברחוק ליקח בקרוב, ברעה ליקח ביפה. אין דנין לחוב, ולזכות, להכניס, ולהוציא ליתומים, אלא אם כן נטלו רשות מבית דין. צריכין אפיטרופין לחשב עם יתומים באחרונה דברי ר'. רבן שמע' בן גמל' אומ' אין ליתומים אלא מה שהניחו להם אפיטרופין. מוכרין עבדים ליקח בהם קרקעות, אבל לא קרקעות ליקח בהן עבדים. רבן שמעון בן גמל' אומ' אף לא עבדים ליקח בהן קרקעות. אין בית דין עושין אפיטרופין נשים ועבדים כתחילה, ואם מינה אותן אביהם בחייו עושין אותן אפיטרופין.
11
י״בר' שמעון בן מנסיא אומ' יתומין שסמכו אצל בעל הבית, או שסמכן אביהם, או שסמכן בית דין, מעשר ומאכילן, מפני תיקון העולם. וכן היה ר' שמע' בן מנסיא או' יתום בן לוי שהיה גדל אצל בעל הבית, מעשר ומאכילו, מפני תיקון העולם. אם היה בן אשתו כהן או לוי, הרי זה מאכילו.
12
י״גקטן שאמ' לאחד בשוק האכילני מעשר, מאכילו מפני תיקון העולם. אם היה לגדל אצלו כהן או לוי או עני הרי זה מאכילן שלו. אם היה בן אשתו כהן או לוי או עני, הרי זה מאכילו מחלקו. אם חייב לו מזונות, או שהיה עושה עמו כדי מזונותיו, הרי זה מאכילו משלו, ועושה לו בחלקו סגולה.
13
י״דלא יתרום בעל הבית את המעשר ויטול רשות מלוי, ולא הזרוע והלחיים והקיבה ויטול רשות מכהן, אבל מלוה אותן להיות מפרישין עליהן מחלקן. מכרי כהונה ולויה אינן רשאין לעשות כן. ודברים האובדים מותר, מפני שכמשיב אבידה הוא. ר' אלעזר אומ' מי שבא בדרך, והיו בידו תאינים וענבים ומלפונית שאין יכולין להגיע לעיר, משליכן לתוך הנקע או לתוך הסנאין. היה עובר בין הגוים ובין הכותיים והיו בידו דברים שאין יכולין להגיע לעיר, מניחן על גב הסלע. ר' יוסי או' נותנן בפונדתו עד שיסריחו.
14
ט״וגוי שתרם של ישר' אפילו (שלא) ברשות, אין תרומתו תרומה. מעשה בפיגא בישר' אחד שאמ' לגוי תרום גורני ותרמה, וחזרה תרומה לגורן, ובא מעשה לפני רבן שמע' בן גמל', ואמ' הואיל וגוי תרמה אינה תרומה. ר' יצחק אומ' גוי שתרם של ישראל, והבעלים מקיימין על ידיו תרומתו תרומה.
סליק פירקא
סליק פירקא
15