תוספתא תרומות (ליברמן) י׳Tosefta Terumot (Lieberman) 10
א׳גלעני זתים, גלעני תמרים, וגלעני חרובין, כולם אע"פ שאין מכנסן אסורין. ושאר כל הגלענין, מכנסן אסורין, שאין מכנסן מותרין.
1
ב׳קלפי פולין ושמשמין, יש בהן אוכל, אסורין אין בהן אוכל, מותרין. קלפי מלפ', אע"פ שאין בהן אוכל, אסורין. קלפי אתרוג אסורין, גלעני אתרוג מותרין. מעי אתרוג אסורין, מפני שהקיאות אוכלות אותן. קלפי אבטיח ומעי אבטיח וקנובת ירק של תרומה, ר' דוסא מתיר לזרים, וחכמים אוסרין. ר' יעקב או' משמו הבכרות והסייפות אסורות, באמצע קיץ מותרות. כשם שאסורות לאכל בתרומה כך אסורות בטבל, ומעשר טבל, ובמעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ובמעשר שיני והקדש שלא נפדו.
2
ג׳הניצולות והרקבונית של תרומה אסורות, העלו אבק מותרות.
3
ד׳סובין של חדשות אסורות, של ישנות מותרות. עד מתי חדשות אסורות, כל זמן שבני אדם רגילין לחבוט בין הגרנות. ר' אחא או' שלשים יום. תלתן של תרומה שחפה בה בת כהן ראשה, אין בת ישראל רשיית לחוף אחריה, אבל מעגנת שערה בשערה.
4
ה׳קטניות של תרומה, אין עושין אותן [טחינין]. ר' שמעון מתיר בכרשנין.
5
ו׳כמה יהא בתרומת מעשר של דמיי ויוליכנה לכהן, אהד משמנה בשמינית. במי דברים אמורים בשל דמיי, אבל בשל ודיי הרי זה אסור. במי דברים אמורים בטהורה, אבל בטמאה אפילו כל שהו. וכן אתה או' בתרומת מעשר שבשאר כל הפירות, אם יש כשיעור הזה נותנה לכהן, ואם לאו משליכה לאור ושורפה.
6
ז׳פרתו של ישראל שילדה בכור, מאכילה כרשנין של תרומה. רבן שמעון בן גמליאל או' ולא עוד אלא שיזכה לה כרשנין. נותן אדן כרשני תרומה לתוך שובכו, ואינו חושש.
7
ח׳עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה, הרי אילו אוכלין בתרומה. לא יצא הרוצח מחוץ לגבול עיר מקלט, בחזקת שכהן גדול קיים.
8
ט׳בקרו של כהן שהיה עומד אצל בקרו של ישראל, וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל כליו של ישראל, הרי זה מדליק עליהן שמן שריפה. ישראל שהיה יושב בחנותו של כהן, הרי זה ממלא לו את הנר שמן שריפה, עולה לעלייה ויורד לדות לעשות צרכיו של כהן, ולא לעשות צרכיו של ישראל. אם היה שותף עמו בחנות, הרי זה מותר. וכן כהן שהיה מסב בתוך ביתו של ישראל, הרי זה מדליק לו את הנר שמן שריפה, אע"פ שעמד כהן והלך לו, אין מחייבין אותו לכבותו עד שיתכבה מאיליו. ישראל שנכנס לתוך ביתו של כהן להדליק לו את הנר ומבקש לילך, טובל לו פתילה בשמן שריפה. וכן בת ישראל שנכנסה אצל בת כהן ומבקש[ת] לילך, טובלת לה פתילה בשמן שריפה. בת כהן שהיתה בידה נר מלא שמן שריפה בערב שבת עם חשיכה, הרי זה נותנת לתוכו חולין כל שהן, ומדלקת.
9
י׳סך כהן עצמו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גביו. סך כהן עצמו שמן של תרומה ונכנס למרחץ, אין הזר נמנע מלמשחינו, אע"פ שניסך הימנו. לא יתן כהן שמן של תרומה על גבי טבלה של שייש להתעגיל עליה. רבן שמעון בן גמליאל מתיר.
10
י״אשמן של תרומה אין סכין אותו בידים טמאות. נפל על גבי בשרו משפשפו אפי' בידים טמאות. שמן של תרומה אין חוסמין בו תנור וכירים, ואין סכין בו מנעל וסנדל. לא יסוך את רגליו והוא בתוך המנעל, לא יסוך את רגלו והוא בתוך הסנדל, אבל סך את רגלו ונותנה במנעל, סך את רגלו ונותנה בסנדל. סך כהן עצמו שמן של תרומה ומתעגל על גבי קטבוליא, ואינו חושש.
11
י״בשמרים של תרומה, ראשון ושיני אסור, ושלישי מותר. ר' מאיר או' שלישי בנותן טעם. שיני, ראשון אסור ושיני מותר. ר' מאיר או' שיני בנותן טעם. ושל הקדש, ראשון ושיני ושלישי אסור, ורביעי מותר. ר' מאיר או' רביעי בנותן טעם.
12
י״גשמרי גוים שיבשו, אסורין בהנייה, חרסן של זב ושל זבה, ראשון ושיני טמא, ושלישי טהור. במי דברים אמורים בזמן שנתן לתוכו מים, לא נתן לתוכו מים אפלו עד עשירי טמא. ר' ליעזר בן יעקב או' שלישי, אע"פ שלא נתן לתוכו מים טהור.
13
י״דלוקחין ושואלין מימי רגלים מכל מקום, ואין חוששין שמא של נדות הן, שלא נחשדו בנות ישראל להיות מכנסות מימי רגליהן בשעה שהן נדות.
14
ט״ואין מערבין תרומה תבואה וקטנית כאחד, אבל מערבין שמשמין באיפילים, ואיפילים בעדשים, וכל דבר שדרכו ליכבר. משחרבה יהודה מהרה תבנה, התחילו לערב תבואה בתבואה, וקטניות בקטניות, אבל לא תבואה בקטנית, ולא קטנית בתבואה.
15
ט״זכהן שנתנו לו תרומה, ומצא בה דברים אחרים, הרי אילו אסורין, שהכל משליכין לבית הדמע.
16
י״זאין מביאין תרומה מן הגרן לעיר ומן המדבר לישוב, אבל מקום שחיה אוכלתה ובהמה אוכלתה התקינו שיהא מביא ונוטל שכרו מכהן, מפני חלול השם.
17
י״חעשרה אין חולקין להם בבית הגרנות, אלו הן, חרש, שוטה, וקטן, טומטום, ואנדרוגינוס, נשים, ועבדים, וערל, וטמא, והנושא אשה שאינה הוגנת לו. וכולן, נותנין להן תרומה מתוך הבית חוץ מן הטמא והנושא אשה שאינה הוגנת לו.
סליק פירקא
וסליקא מסכתא דתרומות.
סליק פירקא
וסליקא מסכתא דתרומות.
18