תוספתא תרומות (ליברמן) ט׳Tosefta Terumot (Lieberman) 9
א׳דג טמא שכבשו עם דג טהור, וכן גרב שמחזיק סאתים שבו משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל דג טמא, צירו אסור. ר' יהודה או' רביעית בסאתים. ר' יוסה או' אחד מששה עשר בו. אמ' ר' שמעון בן מנסיא אין לך גרב שמחזיק סאתים שאין בו משקל עשרה זין ביהודה שהן חמש סלעים בגליל דג טמא, שאין בו רביעית. אמ' ר' יוסה בי ר' יהודה במי דברים אמורים בזמן ששולה ומניח לפניו ומצא בו כשיעור הזה, אבל אם היה נוטל וזורק ראשון ראשון, אע"פ שמצא בו יתר מכשיעור הזה מותר. ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי תאנה הוא מבקש מפלשתים.
1
ב׳דג טמא שכבשו עם דג טהור, מדיחו ומותר. דג טמא מליח ודג טהור תפל, אסור. דג טהור מליח ודג טמא תפל, מותר. דג טמא שבשלו עם דג טהור, רואין אותו כאילו קפלוט, כאילו הוא בצל, אם יש בו נותן טעם, אסור. ואם לאו, מותר.
2
ג׳אילו הן מיני חוסית, הלוף והשום והבצלים והקפלוטות. ר' יהודה או' אין לך מיני חוסית אלא קפלוט בלבד.
3
ד׳ר' יוסה או' כובשין בצלים של תרומה בחומץ של חולין, ואין כובשין בצלים של תרומה בחומץ של תרומ', ואין צריך לומ' בצלים של חולין בחומץ של תרומה. ר' עקיבה או' כל המתבשלין זה עם זה מותרין, אלא עם הבשר. בשר בבשר אסור. וכולן שנתבשלו זה עם זה הרי אילו אסורין.
4
ה׳ר' ליעזר או' כבד אוסרת ונאסרת. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה או' שלוקה אוסרת ואינה נאסרת, מתובלת אוסרת ונאסרת. ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות, אם יש בהן בנותן טעם אסורות, ואם לאו מותרות. ביצים ששלקן ומצא באחת מהן אפרוח, אם יש בהן בנותן טעם אסורות, ואם לאו מותרות. גיעולי ביצים מותרין באכילה. ביצים מוזרות נפש יפה תאכל. מצא באחת מהן דם, זורק את הדם ואוכל את השאר.
5
ו׳אוכל דגים וחגבים בין חיין בין מתין ואינו חושש. יין של תרומה שנפל לתוך המורייס, אסור לזרים. ר' לעזר בי ר' שמעון מתיר לזרים.
6
ז׳נותן אדם דבילה וגרוגרות לתוך המורייס, כדרך שנותן את התבלין. לא יסחטם להוציא מהן משקין. בתבלין מותר, מפני שהן מלאכתן. צורר את התבלין ונותנן לתוך התבשיל, אם בטל טעמן מותרין, ואם לאו אסורין. אין עושין את היין אילנתית, ואת השמן ערב, ואם עשה את היין אילנתית, ואת השמן ערב, סך את השמן, ואין סך יין וחומץ, שהשמן דרכו לסיכה, יין וחומץ אין דרכן לסיכה.
7
ח׳דבש תמרים, ר' ליעזר מחייב במעשרות. אמ' ר' נתן מודה ר' ליעזר שפטור מן המעשרות, אבל אומ' היה ר' ליעזר שלא יאכל מן הדבש עד שיתקין את התמרים. מודה ר' ליעזר שאם תיקן תמרים כן, ודובשן באספמיא שמותר. דבש תמרים, ר' ליעזר מטמא משם משקה. אמ' ר' נתן מודה ר' ליעזר שאין זה מטמא משם משקה, על מה נחלקו, על שנתן לתוכו מים, שר' ליעזר מטמא משם משקה, וחכמים או' הולכין אחר הרוב.
8
ט׳זתים של תרומה טהורין ייעשו שמן, טמאין לא ייעשו שמן. ענבים בין טמאות בין טהורות לא ייעשו דברי ר' מאיר. ר' יעקב או' משמו, מודה ר' ליעזר לר' יהושע בזתים טהורין שייעשו, על מה נחלקו על זתים טמאין, שר' ליעזר או' לא ייעשו, ור' יהושע או' ייעשו. וענבים טהורות ייעשו, וטמיאות לא ייעשו. אמ' ר' יהודה מודה ר' יהושע לר' ליעזר בזתים טהורים ובענבים טהורות שייעשו, על מה נחלקו על הטמאות, שר' ליעזר או' לא ייעשו, ור' יהושע או' ייעשו. אמ' ר' לא נחלקו ר' ליעזר ור' יהושע על זתים טהורין שייעשו ועל ענבים טמאין שלא ייעשו, על מה נחלקו על זתים טמאים ועל ענבים טהורות, שר' ליעזר או' לא ייעשו, ור' יהושע או' ייעשו.
9
י׳תרומה ניתנה לאכילה ולשתייה ולסיכה, לאכל דבר שדרכו לאכול, ולשתות דבר שדרכו לשתות, ולסוך דבר שדרכו לסוך. כיצד לאכל דבר שדרכו לאכל, אין מחייבין אותו לאכל קניבתו של ירק, ולא פת שעיפשה, ולא תבשיל שעיברה צורתו. ר' חנניה סגן הכהנים אומ' תרומה שנפסלה מלאכל אדם, והכלב יכול לאכלה, מטמא טומאת אוכלין, ושורפין אותה במקומה. כיצד לשתות שדרכו לשתות, [אין] מחייבין אותו [להיות] גומע אניגרון וסניגרון, ולשתות יין בשמריו.
10
י״אוהחושש בשיניו לא יגמע את החומץ ופולט, אבל מגמע ובולע. מטבל ואינו חושש.
11
י״ב[החושש] בגרונו, לא [יערענו] בשמן, אבל נותן הרבה לתוך [אניגרון] ובולע.
12
י״גכיצד לסוך דבר שדרכו לסוך, סך אדן שמן על גבי מכתו, ובלבד שלא יטול במוך ובמטלית, ויתן על גבי מכתו.
13
י״דהחושש בראשו וכל מי שעלו [לו] חטטין, סך את השמן ואינו סך יין וחומץ, שהשמן דרכו לסיכה ויין וחומץ אין דרכו לסיכה.
14
ט״ויין של תרומה אין עושין אותו אלנתית, ואין עושין אותו זלח, ולא יתן משירי הכוס בידיו, ולא יטול שירי הכוס בידו, והאשה לא תדיח בו את בנה. רבן שמעון בן גמליאל או' יין של תרומה שנטמא או שנתגלה שופך ושונה, ואינו חושש.
15