תוספתא תרומות (ליברמן) ח׳Tosefta Terumot (Lieberman) 8
א׳הזורע פשתן של תרומה, עד שלא הביא שליש יופך, משהביא שליש יקיים דברי ר' מאיר. ר' יהודה או' בשוגג עד שלא הביא שליש יופך, משהביא שליש יקיים, במזיד זה וזה יופך.
1
ב׳הזורע תוספת של תרומה וסאה עולה מתוך [מאה] גדוליהן חולין. גדולי הקדש אין חייבין עליהן קרן וחומש, ואין משלמין מהן קרן וחומש על מקום אחר אלא לפי חשבון, וחייבין בחלה, הידים והטבול יום אין פוסלין בהן כדרך שפוסלין בחולין.
2
ג׳הדש כיצד יעשה, מביא קפיפה ותולה בצואר בהמה ונותן לתוכה חולין. ר' שמעון או' נותן לתוכה כרשנין, והן יפות להן מהכל.
3
ד׳מאה לגינין של תרומה ואחת של חולין, כולן מותרין. בדבר שזרעו כלה, אבל דבר שאין זרעו כלה לא יעלה, שאין קרקע עולה באחד ומאה. תלש יעלה, ובלבד שלא יתכוין ויתלוש. ר' שמעון או' אף יתכוין ויתלוש ויעלה באחד ומאה.
4
ה׳ליטרא מעשר ראשון שנטעה והרי בה כעשר ליטרין, חייבת בתרומה במעשר ראשון ובמעשר שני. ובמעשר ראשון שבה עושה אותה תרומה ומעשר על מעשר ראשון שנטע.
5
ו׳ליטרא מעשר שיני שנטעה והרי בה כעשר, חייבת בתרומה ובמעשר ראשון ובמעשר שיני, וחוזר ופודה את מעשר שיני שנטע.
6
ז׳המנכש את הכותי בחסיות, אע"פ שפירותיו טבל, לא יאכל מפירותיהן עריי. ר' שמעון בן לעזר או' במוצאי שביעית עם ישראל מותר.
7
ח׳המפריש חבילי תלתן של מעשר, הרי זה פודה את העץ ואת הזרע. ר' נתן בר יוסף או' שתילי בצלים עד שלש שנים אסורין, מיכן והלך מותרין.
8
ט׳תלתן שנפלה לתוך הבור של מים, ר' מאיר אוסר, ור' יהודה מתיר. אמ' ר' שמעון במה דברים אמורים בזמן ששקעה, אבל לא שקעה הרי זו מותרת. תפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה וחמצה, ר' יוסה אומ' אין חימוצו חמוץ. אחד נותן טעם לשבח ואחד נותן טעם לפגם, זה וזה אסור דברי ר' מאיר. ר' שמעון אומ' לשבח אסור, לפגם מותר, כגון החומץ שנפל לגריסין.
9
י׳גריסין שנפלו לתוך הבור של מים, תמרים שנפל על גביהן [יין, גרוגרו' שנפל על גביהן] שמן, הרי זה אסור, ור' שמעון מתיר.
10
י״אשאר של תרומה שנפל לתוך העיסה והגביהו, ואחר כך נתחמץ מותר.
11
י״בשאר של שביעית שנפל לתוך העיסה, ידע בו ואחר כך נתחמץ, אסור.
12
י״גשאר של תרומה ושל שביעית שנפלו לתוך העיסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחמצו, אסור לזרים. ר' לעזר בי ר' שמעון מתיר לזרים. היה בזה כדי לחמץ ובזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחמצו, אסור לכהנים. ר' לעזר בי ר' שמעון מתיר לכהנים.
13
י״דיין של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם, והן מותרין. (נפל על גבי יין) וכן שמן של תרומה שנפל על פירות, ידיחם והן מותרין. וכן על גבי יין, יקפה אותו, והיין מותר. נפל על גבי ציר, יקפינו כדי שיבטל טעם שמן שבו.
14
ט״וכלים שסכן בשמן טמא וחזר וסכן שמן טהור, או שסכן שמן טהור וחזר וסכן שמן טמא, ר' ליעזר או' אחר הראשון אני בא. וחכמים או' אחר האחרון. שר' ליעזר או' יהא אדן סך את כליו שמן טמא וחוזר וסכן שמן טהור, כשהן מוציאין אין מוציאין אלא מן הראשון. וחכמים או' יהא אדם סך את כליו שמן טהור וחוזר וסכן שמן טמא, כשהן מוציאין אין מוציאין אלא מן האחרון. כלים שסכן שמן טמא ונגבו משתמש בהן בטהרה. חזרו ויצאו מהן משקין, טמאין.
15
ט״זקדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב. חלב, לא יבשל בה בשר. חולין, לא יבשל בה תרומה. תרומה, לא יבשל בה חולין, ואם בשלן הרי זה בנותן טעם.
16
י״זהיו לפניו שתי קדרות, אחת של תרומה ואחת של חולין, ולפניו מדוכה אחת של תרומה, נתן לתוך אחת מהן ואין ידוע לאי זו מהן נתן, הריני או' לתוך של חולין נתן. היו לפניו שתי מדוכות, אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניו קדרה אחת של חולין, נתן מאחת מהן ואין ידוע מאי זה מהן נתן, הריני או' מתוך של חולין נתן.
17
י״חהיו לפניו שתי קדרות, אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהן שתי מדוכות אחת של תרומה ואחת של חולין, נתן משתיהן ואין ידוע אם מזו לתוך זו ואם מזו לתוך זו, הריני או' תרומה לתוך תרומה נתן וחולין לתוך חולין נתן.
18
י״טאם היה טבל מעשר ראשון ומעשר שיני הרי זה אסור, שלא התירו ספק דמוע אלא לדבר שיש לו מתירין.
19
כ׳חתכה אסורה שנתערבה בחתכות, אפלו הן אלף, כולן אסורות. הרוטב, בנותן טעם. אם נמחה, הרי זה בנותן טעם.
20
כ״אחתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין, וכן פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה חתיכות של חולין, הרי אילו יעלו. ר' יהודה או' לא יעלו.
21
כ״בחתיכה של חטאת טמיאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה, וכן פרוסה של לחם הפנים טמא שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהור, הרי אילו יעלו. ר' יהודה או' לא יעלו. וכן במנחות, וכן בחלות תודה. הטבל ויין נסך, מין במינו כל שהוא, ושלא במינו בנותן טעם. ושאר כל האסורין בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם.
22