תוספתא יבמות (ליברמן) י״דTosefta Yevamot (Lieberman) 14
א׳האשה שאמרה גרשני בעלי, חלץ לי יבמי, נתיבמתי ליבמי ומת, הרי זו אין נאמנת. כל אילו שאין נאמנות להעידה, אף היא אין נאמנת להעידן. עד אומ' מת ועד אומ' לא מת, אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת, הרי זו לא תנשא. ר' מנחם בי ר' יוסה אומ' עד אומ' מת (ועד אומ' לא מת) ונשאת, ובא אחר ואמ' לא מת, הרי זו לא תצא, אבל כתחלה עד אומ' מת ועד אומ' לא מת, אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת, שאע"פ שנשאת תצא. אחת אומרת מת ושתים אומרות לא מת, הרי שתי נשים כאיש אחד. ר' נחמיה אומ' כל מקום שהכשירו חכמים עדות האשה כאיש אחד הכל הולכין אחר הדיעות, שתי נשים לאשה אחת כשני עדים לאיש אחד. שנים אומ' מת, ומאה אומ' לא מת, הרי מאה כשני עדים.
1
ב׳קדש אחת מחמש נשים ואין ידוע אי זו קידש, וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש, לקח מקח מחמשה ואין ידוע מאי זה מהן לקח, וכל אחד ואחד אומ' ממני לקח. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלק ר' טרפון ור' עקיבא על שקידש אחת מחמש נשים ואין ידוע אי זו קידש שמניח דמי כתובה ביניהן ומסתלק, על מה נחלקו, על שבעל, ולא נחלקו על שלקח מקח מחמשה ואין ידוע מאי זה מהן לקח שמניח דמי מקח ביניהן ומסתלק, על מה נחלקו, על שגזל. מודה ר' טרפון באומ' לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואין ידוע אי זה הוא, או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואין יודע אי זו הוא, נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו.
2
ג׳האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעליך, והיה לו אח ויבמה ומת, ואחר כך בא בעלה, אסור בה ומותר בצרתה, אסור בה ומותר באשת אחיו. האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאת ואמרה מת בעלי, והיה כאן זקן במדינה ומת, הרי זו אין נאמנת. האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאת ואמרה מת בעלי, היא מותרת וצרתה אסורה. ר' ליעזר אומ' הואיל והותרה היא, הותרה צרתה. נתיבמו ומתו יבמין, אסורות להנשא. ר' אליעזר אומ' הואיל והותרו ליבמין, הותרו לכל אדם. שתי נשים, לזו עדים ובנים, ולזו אין עדים ובנים, שתיהן מותרות.
3
ד׳נפל לבור אריות, אין מעידין עליו. לתוך כבשן האש, מעידין עליו. נצלב אין מעידין עליו, נתגייד מעידין עליו. ר' שמעון בן לעזר אומ' יכול הוא ליכוות ולחיות. נפל לבור שמלא נחשים, ועקרבים, מעידין עליו. ר' יהודה בן בתירא אומ' חוששין שמא חבר הוא. נפל ליורה של שמן, ושל יין, מעידין עליו. ר' אחא אומ' של שמן מעידין עליו, של יין אין מעידין עליו. אלעזר בן מהבאי אומ' מעידין על השומא. מת פל'. אבד פלני, נתרז פלני, אין פלני בעולם, אין ממנו כלום, תנשא אשתו, אין מעידין עליו.
4
ה׳נפל למים, בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף, אשתו אסורה, דברי ר' מאיר, וחכמים אומ' מים שיש להן סוף מותרת, מים שאין להן סוף אשתו אסורה, שמא גל טורד אותו ומעלה אותו ליבשה. אמ' ר' עקיבא כשהייתי בא בים, ראיתי ספינה שטבעה בים, והייתי מצטער על תלמידי חכמים שבתוכה, וכשבאתי למזגת קפוטקיא ראיתיו יושב ושואל לפני בהלכה. נמתי לו, בני, היאך עלית מן הים, נם לי, טרדני גל לחבירו, וחבירו לחבירו, עד שהגעתי ליבשה. אמרתי, כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומ' מים שיש להן סוף אשתו מותרת, מים שאין להן סוף אשתו אסורה.
5
ו׳אמ' ר' מעשה בשנים שהיו מכמרין מכמראות בירדן, ונכנס אחד מהן למחילה של דגים, ושהה חבירו עליו כדי שתצא נפשו ובא ושח בתוך ביתו. לשחרית זרחה חמה והכיר פתחה של מערה ובא, ומצא הספד קשור בתוך ביתו. אמ' ר' מאיר מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים. אמרו לו אין מזכירין מעשה נסים.
6
ז׳אפי' שמע קול מקוננת שמזכרתו בין המתים, אין עדות גדולה מזו. שמע בית דין של ישראל שהיו אומ' פלני בן פלני מת, או נהרג, תנשא אשתו, שמע בקונטרוסון של מלכים שהיו או' פלוני בן פלוני מת, או נהרג, לא תנשא אשתו. ומשיאין על בת קול. מעש' שעמד אחד על ראש ההר, ואמ' איש פלני בן איש פלני נשכו נחש ומת. הלכו ומצאוהו שתפחו פניו, והשיאו את אשתו. ובגוי אם היה מתכוין להעד אין עדותו עדות. אבא יודן איש צידן אומ' מעשה בגוי וישראל אחד שהיו מהלכין בדרך, אמ' אותו הגוי, הוי והבל על ישראל אחד שמת כאן וספדתיו וקברתיו, ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו. אמ' רבן שמעון בן גמליאל מעשה בקולר של בני אדם שהלכו לאנטוכיא, בחזירתן אמרו, לא נהרג ממנו אלא פל' יהודי, ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו.
7
ח׳שוב מעשה בששים בני אדם שירדו לכרקום ביתר ולא עלה אחד מהם, ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את נשיהם. אין מעידין עליו עד שיהו מזכירין שמו ושם אביו, שמו ושם עירו, אבל אמ' אחד יצא מעיר פלני, מפשפשין באותה העיר, אם לא יצא משם אלא הוא, תנשא אשתו.
8
ט׳מעשה בשנים שהיו רצין אחר הגייס, ונתלה אחד בזית ופשחו ורדף את הגייס וחזר, ואמ' לו חבירו, יישר כוחך, אריא. אמ' לו, מניין אתה מכיר בי שני אריא, כך אני נקרא בעירי, יוחנן בן יונתן אריא דמכפר שחרא. לאחר שלשה ימים חלה ומת, והשיאו את אשתו.
9
י׳אין בודקין לעידי נשים בדרישה ובחקירה. ר' טרפון ור' עקיבא אומ' בודקין לעידי נשים בדרישה ובחקירה. מעשה באחד שבא לפני ר' טרפון להעד לאשה שתנשא. אמ' לו, בני, היאך אתה יודע לאשה זו עדות? אמ' לו, ר', עמנו היה בשיירה, ונפל עלינו גייס ונתלה הוא בייחור של תאנה ופשחו, והחזיר את הגייס לאחוריו, אמרתי לו משבחך אני, ארי, אמ' לי, יפה אמרת, כיונתה לשמי, כך אני נקרא בעירי, יוחנן בן יונתן אריא דמכפר שחרא. אמ' לו, יפה אמרת, בני, יונתן בן יוחנן אריא דמכפר שחרא. אמ' לו, לאו, ר', אלא יוחנן בן יונתן אריא דמכפר שחרא. אמ' לו, והלא כך אמרת, יונתן בן יוחנן דמכפר שחרא אריא. אמ' לו, אלא יוחנן בן יונתן דמכפר שחרא. בדק ר' טרפון לעדותו שלשה פעמים, ונמצאת מכוונת, והשיא את האשה על פיו. מיכן והלך הונהגו שיהו בודקין לעידי נשים בדרישה ובחקירה. אמ' להן ר' עקיבא לכשתהא פונדקית תהא נאמנת.
חסלת מסכתא
חסלת מסכתא
10