תוספתא יבמות (ליברמן) י״גTosefta Yevamot (Lieberman) 13
א׳בראשונה היו כותבין שטרי מיאונין, לא שפיא ליה, ולא רעיא ליה, ולית היא צביא להתנסבא ליה. בית הלל או' בבית דין ושלא בבית דין, ובלבד שיהו שלשה. ר' יוסה בי ר' יהודה ור' לעזר בי ר' שמעון אומ' אפי' בפני שנים. כיצד מצות מיאון, אמרה אי איפשי בפלוני בעלי, אי איפשי בקדושין שקדשתני, אמא, או אחי. אפי' היא יושבת באפריון והלכה אצל מי שנתקדשה לו, ואמרה לפניו, אי איפשי בפלוני בעלי זה, אין מיאון גדול מזה. ר' יהודה אומ' אפי' נכנסה ליטול חפץ מחנוני, ואמרה בפניו, אי איפשי בפלוני בעלי זה, אין מיאון גדול מזה. יתר על כן אמ' ר' יהודה אפי' אורחין מסובין, ואמרה בפניהם, אי איפשי בפלוני בעלי, אין מיאון גדול מזה.
1
ב׳קטנה שקדשה את עצמה, ושהשיאה את עצמה, בחיי אביה, אין קידושיה קדושין, ואין נישואיה נישואין.
2
ג׳הממאנת באיש אין לה כתובה, נתן לה גט יש לה כתובה. ר' ליעזר או' אין מעשה קטנה כלום, אין זכיי לא במציאתה, ולא במעשה ידיה, ולא בהפר נדריה, אין יורשה, ואין מיטמא לה, ואינה כאשתו לכל דבר, אלא שיוציא הימנו במיאון. ר' יהושע אומ' זכיי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה, ויורשה, ומיטמא לה, והרי היא כאשתו לכל דבר, ובלבד שתצא הימנו במיאון.
3
ד׳אמ' ר' ישמעאל חיזרתי על כל מדת חכמים ולא מצאתי אדם שמדתו שוה בקטנות, חוץ מר' ליעזר, ורואה אני את דברי ר' ליעזר מדברי ר' יהושע, שר' ליעזר השוה את מדתו, ור' יהושע חלק.
4
ה׳הממאנת באיש והחזירה אליו, ומת, או חולצת, או מתיבמת. גרשה והחזירה לו, ומת, או חולצת, או מתיבמת. ר' ליעזר אומ' חולצת ולא מתיבמת, מפני שנאסרה עליו שעה אחת. מודים חכמים לר' ליעזר בקטנה שהשיאה אביה, וגרשה, והחזירה אליו, ומת, שחולצת ולא מתיבמת, הואיל ונאסר' עליו שעה אחת, מפני שגירושיה גירושין גמורין, ואין חזרתה חזרה גמורה. במה דברים אמורים בזמן שגירשה קטנה והחזירה קטנה, אבל גירשה קטנה והחזירה גדולה, או גרשה קטנה והחזירה קטנה, וגדלה תחתיו, ומת, או חולצת או מתיבמת. ר' ליעזר אומ' חולצת ולא מתיבמת, מפני שנאסרה עליו שעה אחת. זה הכלל, גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו. רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקא ור' יהושע בן קרחא אומ' בין כך ובין כך הואיל ויצאת המינו בגט אסורה לחזור לו. מעשה באחת שנשאת יתומה וגירשה, והחזירה אליו, ומיאנה בו, ונשאת לאחר, ומת, ובאו ושאלו את ר' יהודה בן בבא מהו שתחזור לראשון, ואמ' להן בין כך ובין כך הואיל ויצאת המינו בגט אסורה לחזור לו.
5
ו׳רבן שמעון בן גמליאל אומ' אם מיאנה מיאנה, ואם לאו, תמתין עד שתגדיל ותחלוץ, ותצא הלזו משם אחות אשה. שני אחין נשואין שתי יתומות, קטנה וחרשת, מת בעלה של קטנה, חרשת יוצאה בגט, וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ. מת בעלה של חרשת, קטנה יוצאה בגט, וחרשת אסורה. ואם בא עליה, יוצאה בגט והותרה.
6
ז׳מי שהיה נסוי שתי יתומות קטנות, ומת, בא יבם על הראשונה, וחזר ובא על השנייה, נאסרו שתיהן עליו. וכן שתי חרשות. קטנה וחרשת, בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על חרשת, או שבא אחיו על חרשת, נאסרו שתיהן עליו. חרשת יוצאה בגט, קטנה יוצאה בגט וחליצה, תמתין עד שתגדיל ותחלוץ. פקחת וחרשת, בא יבם על פקחת, וחזר ובא על חרשת, או שבא אחיו על חרשת, נאסרו שתיהן עליו. חרשת יוצאה בגט, פקחת יוצאה בגט וחליצה. גדולה וקטנה, בא יבם על הגדולה, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה, נאסרו שתיהן עליו. קטנה יוצאה בגט, גדולה יוצאה בגט וחליצה. ר' ליעזר אומ' בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו. יבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי, בין שאמ' בעלתי, ובין שאמ' לא בעלתי, כופין אותו שיחלוץ לה. אחר שלשים יום, מבקשים הימנו שיחלוץ לה. היא אומרת נבעלתי, והוא אומ' לא בעלתי, הרי זו יוצאה בגט. [הוא אומר בעלתי, והיא אומרת לא נבעלתי, אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי, הרי זו יוצאה בגט]. ר' יהודה או' נדרה שלא תתיבם, אפי' בחיי בעלה, מבקשין הימנו שיחלוץ לה. כיצד מוציא ברמיזה, רומז ונותן לה גיטה. פקחת לפקח ולו אח פקח, פקחת לחרש ולו אח פקח, או חולץ, או מיבם. פקחת לפקח ולו אח חרש, כונס ואינו מוציא לעולם. פקחת לחרש ולו אח חרש, חרשת לפקח ולו אח פקח, חרשת לפקח ולו אח חרש, חרשת לחרש ולו אח פקח, חרשת לחרש ולו אח חרש, כונס, ואם רצה להוציא יוציא, אם רצה לקיים יקיים.
7
ח׳שני אחין חרשין נשואין שתי אחיות פקחות, או שתי אחיות חרשות, או שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת, וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין, או לשני אחין חרשין, או לשני אחין אחד פקח ואחד חרש, וכן שני אחין, אחד פקח ואחד חרש, נשואין שתי אחיות, אחת חרשת ואחת פקחת, חרשת לפקח ופקחת לחרש, אין כאן לא חליצה ולא יבום, אלא אשתו עמו, לזו תצא משם אחות אשה. אם היו נכריות, יכניסו. אם רצה להוציא יוציא, אם רצה לקיים יקיים.
8