תוספתא יבמות (ליברמן) י״בTosefta Yevamot (Lieberman) 12
א׳ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו, שנ' ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא. ולהלן הוא אומ' לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו, ואו' ולו תהיה לאשה וגו'.
1
ב׳הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין. היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן שלא בקדושה, לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח. היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, או חולצין או מיבמין, אבל חייבין משום אשת אח. היתה הורתה ולידתה בקדושה הרי היא כישראל לכל דבר.
2
ג׳חמש נשים שנתערבו ולדותיהן, מקצתן אחין ומקצתן אינן אחין, האחין חולצין, שאין אחין מיבמין. מקצתן כהנים ומקצתן אינן כהנים, הכהנים חולצין ושאין כהנים מיבמין. מקצתן אחין ומקצתן כהנים, חולצין ולא מיבמין. ספק שהיא אמו, ספק שהיא בתו, ספק שהיא אחותו, חולצין ולא מיבמין. זה הכלל, כל הספיקות ביבמה חולצין ולא מיבמין.
3
ד׳כיצד חולץ אדם לאמו מספק, אמו ואשה אחרת להן שני זכרים, וחזרו וילדו שני זכרים במחוה, עמדו שנים הראשונים זה לקח אמו של זה, וזה לקח אמו של זה, ומתו בלא ולד, זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן. נמצא זה חולץ לאמו מספק. כיצד אדם חולץ לאחותו מספק, אמו ואשה אחרת ולהן שתי נקבות, חזרו וילדו שתי נקבות במחוה, וניסו לשני אחין מאב אבל לא מאם, ומתו בלא ולד, זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן. נמצא אדם חולץ לאחותו מספק.
4
ה׳כיצד חולץ אדם לבתו מספק, אשתו ואשה אחרת ילדו שתי נקבות במחוה, וניסו לשני אחין מאב אבל לא מאם, ומתו בלא ולד, חולץ לשתיהן. נמצא אדם זה חולץ לבתו מספק.
5
ו׳כהנת שנתערבו ולדיה בולד שפחתה, אין אוכלין במורם מקדשי קדשים, שאין עבדי כהנים אוכלין מהן, אבל אוכלין במורם מקדשים קלים, שעבדי כהנים אוכלין מהן. שניהן יוצאין לגורן ונוטלין חלק אחד, שאין נותנין לעבד אלא אם כן היה רבו עמו. ר' יוסה אומ' יכול לומ' לו, אם ברשות רבי אני תן לי ברשות רבי, ואם לאו, תן לי ברשות עצמי. הגדילו התערובות ושחררו זה את זה, אינן אוכלין במורם מקדשים קלים, שאין הזרים אוכלין מהן. ר' יהודה או' מוכר הוא את התרומה ולוקח בדמיה חולין, שכל שאינו אוכל קדשי אחרים אינו אוכל קדשי עצמו.
6
ז׳מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים, וניסית וילדה, ואין ידוע, אם בחזקת הראשון הוא, הרי הוא בנו של ראשון, ואם בחזקת השני הוא, הרי הוא בנו של שני. ספק בן תשעה לראשון, ובן שבעה לאחרון, הכה את זה וחזר והכה את זה, קלל את זה וחזר וקלל את זה, פטור. הכה שניהם כאחד, וקלל שניהם כאחד, חייב. ר' יהודה או' המכה את אביו ואת אחר כאחת חייב, המקלל את אביו ואת אחר כאחת חייב. היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני, הן חולצין ולא מיבמין, וכן הוא להן חולץ ולא מיבם, היו לו אחים מן הראשון ואחין מן השיני שלא מאותה האם, הוא להן חולץ ומיבם, והן לו אילו חולצין ואילו מיבמין.
7
ח׳האשה שיצא עליה שם רע, ולדות כשרין, מפני שהן בחזקת הבעל. ר' יהודה או' שניהם ממשמר אחד שניהן מבית אב אחד, נוטלין חלק אחד.
8
ט׳מצות חליצה בשלשה. ובלבד שיהו יודעין לקרות. ר' יהודה אומ' בחמשה. אמ' ר' לעזר בי ר' שמעון מעשה וחלצה לפני ר' ישמעאל ביחידי, בלילה.
9
י׳חלצה בסנדל שנפחת ומקביל את רוב הרגל, במנעל שנפרס וחופה את רוב הרגל, בסנדל של שעם, בסנדל של סיב, ובמוק, ובקב של קטע, בסמיכות הרגלים, באנפליא של עור, והחולצת מן הגדול בין עומד, בין יושב, בין מוטה, והחולצת מן הסומא, חליצתה כשירה. בסנדל שנפחת ואין מקבל את רוב הרגל, במנעל שנפרס ואין חופה את רוב הרגל, בסמיכות הידים, באנפוליא של בגד, והחולצת מן הקטן, חליצתה פסולה.
10
י״אאמ' ר' יהודה אילו ראה ר' ליעז' בסנדל של עץ של עכשיו, היה אומ' עליו הרי הוא כסנדל לכל דבר. אמ' ר' שמעון מצאתי זקן אחד מנציבין, נמתי לו בקי היה לך ר' יהודה בן בתירא, אמ' לי הין, ועל שלחני היה תדיר. אמרתי לו ראיתו כשהוא חולץ מימיך, נם לי הן. נמתי לו, במה ראיתו, במנעל, או בסנדל. נם לי, וכי חולצין במנעל. אמרתי לו, אם כן מה ראה ר' מאיר לומר שחולצין במנעל. ר' יעקב אומ' משמו מודה היה ר' מאיר שאין חולצין במנעל.
11
י״בקטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל. אם לא חלצה, חליצתה פסולה, דברי ר' ליעזר. וחכמים אומ' אם לא חלצה, חליצתה כשירה. נשמטה לו רצועות מנעל, וסנדל, או שנשמט רוב הרגל, חליצתה פסולה, אם רצה לחזור יחזור. חלצה ולא רקקה ולא קראת, חליצתה כשירה, אם רצה לחזור בו יחזור. רקקה ולא קראת ולא חלצה, חליצתה פסולה, קראתה, אבל לא רקקה ולא חלצה, לא עשה כלום, ויכול לחזור.
12
י״גחליצה מוטעית כשירה. חלץ לה, הוא מתכוין, והיא אינה מתכוונת, היא מתכוונת, וחוא אין מתכוין, חליצתה פסולה. חליצה מעושית בבית דין של ישראל כשירה, בבית דין של גוים פסולה. בגוים חובטין אותו, ואומ' לו, עשה מה שר' פלני אומ' לך.
13
י״דחולצין לאשה, אע"פ שאין מכירין אותה. ממאנין לאשה, אע"פ שאין מכירין אותה. האשה שאמרה חלצתי, תביא ראיה לדבריה. מאנתי, תביא ראיה לדבריה.
14
ט״ובראשונה היו כותבין שטרי חליצה, קרבת לקדמנא ושרת סיניה מרגליה דימינא, ורקת קדמנא רוק דמיתחזי, ואמרת ככה יעשה וגו'. ר' שמעון אומ' משם ר' עקיבא חליצה מעכבת, ואין רקיקה מעכבת. ר' שמעון בן לעזר אומ' הואיל ולא רצה להקים לאחיו שם בישראל, יבוא ויטול לו השם תחת השם, ונקרא שמו בישראל וגו'. מצוה בדיינין, לא מצוה בתלמ'. ר' יהודה אומ' מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל. אמ' ר' יהודה מעשה והיינו יושבין לפני ר' טרפון, ואמ' לנו, ענו כולכם חלוץ הנעל חלוץ הנעל.
15