תוספתא יבמות (ליברמן) י״אTosefta Yevamot (Lieberman) 11
א׳טומטום שקידש, קידושיו קידושין. נתקדש, קדושיו קדושין. חולץ וחולצין לאשתו. אם יש שם אחים אין חולץ ואין מיבם, אבל מיבמין את אשתו. ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' לא חולץ ולא חולצין, לא מיבם ולא מיבמין לאשתו, שמא יקרע ונמצא סריס חמה.
1
ב׳סריס חמה, ואנדרגינוס, ואח מאם, וגר, ועבד משוחרר, לא חולצין ולא מיבמין. כיצד, מתו והניחו נשים, ולהן אחים, באו אחים ועשו מאמר, נתנו גט, וחלצו, לא עשו כלום. בעלו פסלו מן הכהונה, וחייבין בקרבן. מתו אחין והניחו נשים, ולהן אחין, באו הן ועשו מאמר, נתנו גט, או חלצו, לא עשו כלום. ואם בעלו פסלן מן הכהונה, וחייבין בקרבן. פצוע דכא, וכרות שפכה, וסריס אדם, וזקן, או חולצין או מיבמין. כיצד, מתו והניחו נשים, ולהם אחין, באו אחין ועשו מאמר, נתנו גט, או חלצו, מה שעשה עשוי. אם בעלו קנו ופטרו את הצרות. מתו אחין והניחו נשים, ולהן אחין, באו הן ועשו מאמר, נתנו גט, או חלצו, מה שעשו עשוי. אם בעלו קנו ופטרו את הצרות, ואסורין לקיים שנ' לא יבוא פצוע דכא וגו'.
2
ג׳וזה וזה אינן זכאין בירושתה. ר' לעזר אומ' הראשון זכיי בירושתה.
3
ד׳האשה שהלך בעלה למדינת הים, באו ואמרו לה מת בעליך, והורוה בית דין להנשא, הלכה ונשאת אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, חייבת קרבן על כל ביאה וביאה, דברי ר' ליעזר. וחכמים אומ' קרבן אחד על הכל. מודים חכמים לר' ליעזר שאם ניסית לחמשה בני אדם שחייבת קרבן על כל אחד ואחד. ר' שמעון או' אם עשו בית דין הוראתן בזדון האיש באשה, נשאת על פי עצמה בשוגגת איש באשה.
4
ה׳האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, באת ואמרה מת בעלי, נשאת על פי עצמה, והלכה לה למדינת הים, באת ואמרה מת בעלי, נשאת על פי עצמה, והלכה לה למדינת הים, באת ואמרה מת בעלי, נשאת על פי עצמה, והרי כולן משמשין ובאין, תצא מכולן, ומותרת לראשון. ביאתה וחליצתה מאחיו של הראשון פוטרת צרותיה, מן השיני ומן השלישי אין פוטרת צרותיה. אם בא עליה שיני לשם אישות לאחר מיתת הראשון, ביאתה וחליצתה מאחיו של שני פוטרת צרותיה, מן השלישי ומן הרביעי אין פוטרת צרותיה.
5
ו׳האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים, באו ואמרו לה מת בנך ואחר כך מת בעלך, ונתיבמה, ואחר כך אמרו לה חילוף היו דברים, לא שהיתה ראויה להתיבם אלא להנשא, כל ולדות שילדה הרי אילו ממזרים. אמרו לה מת בעלך ואחר כך מת בנך, ונשאת, ואחר כך אמרו לה חילוף הדברים, לא שהיתה ראויה להנשא אלא להתיבם, כל ולדות שילדה בחיי יבמה הרי אילו ממזרים דברי ר' מאיר שאמ' משם ר' עקיבא. וחכמים או' אין ממזר ביבמה. אמרו לה מת בעליך, ונשאת, ואחר כך אמרו לה קיים היה ומת, הרי זו יוצא בגט. כל ולדות שילדה בחיי בעלה הרי אילו ממזרין, לאחר מיתת בעלה כשרין. אמרו לה מת בעליך ונתקדשה, ואחר כך אמרו לה קיים היה ומת, הרי זו יוציא בגט וחליצה. כל ולדות שילדה בחיי בעלה ממזרין, לאהר מיתת בעלה כשרין. אמרו לה מת יבמיך, ונשאת, ואחר כך אמרו לה קיים היה ומת, לא שהיתה ראויה להנשא אלא להתיבם, הרי זו יוצאה בגט. כל ולדות שילדה בחיי יבמה ממזרין דברי ר' מאיר שאמ' משם ר' עקיבא. וחכמים אומ' אין ממזרין ביבמה.
6
ז׳מי שהלכה אשתו למדינ' הים, באו ואמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה, ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה, הרי זה יקיים. והולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר. ר' יוסה אומ' כל שפוסל על ידי אחרים, פוסל על ידי עצמו, וכל שאין פוסל על ידי אחרים, אין פוסל על ידי עצמו. אמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה, והלכה לה למדינת הים, ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה, והלכה לה למדינת הים, ואמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה, והלכה לה למדינת הים, והרי כולן משמשות ובאות, הראשונה אשתו, פוטרת צרותיה, והשאר כולן אינן נשיו. ואם בא על השנייה לשם אישות לאחר מיתת הראשונה, שנייה אשתו, פוטרת צרתה, והשאר כולן אינן נשיו.
7
ח׳אמרו לו בתך מתה תחלה ואחר כך מת אחיך, עמד ויבם את צרתה, ואחר כך אמרו לו חילוף היו הדברים, לא שהיתה ראויה להתיבם אלא להנשא, כל ולדות שילדה הרי אילו ממזרים. אמרו לו מת תחלה ואחר כך מתה בתך, הלכה צרתה ונשאת לאחר, ואחר כך אמרו לו חלוף היו הדברים, לא שהיתה ראויה להנשא אלא להתיבם, כל ולדות שילדה בחיי יבמה הרי אילו ממזרין דברי ר' מאיר שאמ' משם ר' עקיבא. וחכמים אומ' אין ממזרין ביבמה.
8
ט׳חרש שנחלץ, וחרשת שחלצה, והחולצת מן השוטה, וכן שוטה שחלצה, וחולצת מן הקטן (וכן שוטה שחלצה) תצא (היא) ושלשה עשר דבר בה דברי ר' מאיר שאמ' משם ר' עקיבא. וחכמים אומ' אין ממזרין ביבמה.
9
י׳בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת, חולצת ולא מתיבמת, שביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. ר' שמעון אומ' או חולצת, או מתיבמת, שאם ביאתו ביאה תתיבם, שהיא אשתו של ראשון, אין ביאתו ביאה תתיבם, שהיא אשתו של שיני. בן תשע שנים ויום אחד (שבא על יבמתו) פוסל על ידי אחין בדבר אחד, והאחין פוסלין על ידיו בארבעה דברים. הוא פוסל על ידי אחין בביאה, והאחין פוסלין על ידיו בביאה, בגט, במאמר, ובחליצה. וכשם שהוא אין פוסל על ידי אחין במאמר, בגט, ובחליצה, כך האחין לא יפסלו זה על ידי זה (בביאה ו)בגט, ובמאמר, ובחליצה. כיצד, שני אחין בני תשע שנים ויום אחד בא זה ועשה מאמר, ובא זה ועשה מאמר, בא זה ונתן גט, ובא זה ונתן גט, בא זה וחלץ ובא זה וחלץ, לא עשה ולא כלום. ר' מאיר או' חולצת מן הקטן נפסלה מזה ומזה. בא זה ובעל, בא זה ובעל, נפסלה משניהם. ר' שמעון או' הראשון יקיים, והשיני יוציא, אם ביאת הראשון ביאה אין ביאת השני ביאה, שאין ביאה אחר ביאה, אין ביאת הראשון ביאה, אין ביאת השני ביאה.
10
י״אבן תשע ויום אחד שבא על יבמתו וחזר ובא על צרתה, פוסל על ידי עצמו. ר' שמעון אומ' לא פסל, שאם ביאתו על הראשונה ביאה, אין ביאתו על השניה ביאה, שאין ביאה אחר ביאה, אין ביאתו על הראשונה ביאה, אין ביאתו על השנייה ביאה. במי דברים אמורים בביאת בן תשע שנים ויום אחד, אבל חרש שוטה וקטן שבעלו קנו, ופטרו את הצרות. שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו, נשיהם פטורות מן החליצה. זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אינה ביאה, שאין צריכה דעת הרי זו ביאה.
11