תוספתא יבמות (ליברמן) ד׳Tosefta Yevamot (Lieberman) 4
א׳שני נכרים שקדשו שתי אחיות, זה אינו יודע לאי זו קידש וזה אינו יודע לאי זו קידש, זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין. מת אחד מהן, השני אסור בשתיהן. מתה אחת מהן, שניהן אסורין בשנייה. מתו ולהן אח אחד, חולץ את שתיהן, שני אחין, חולצין את שתיהן. [אם קדמו וכנסו יוציאו].
1
ב׳מי שקידש אחת משתי נכריות, ואין ידוע אי זו קידש, כונס את שתיהן. מת ולו אח אחד, כונס את שתיהן. שני אחין, כונסין את שתיהן.
2
ג׳שני אחין שקדשו שתי אחיות, זה אין ידוע אי זו קידש וזה אין ידוע אי זו קידש, זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין. מת אחד מהן, השיני אסור בשתיהן. מתה אחת מהן, שניהן אסורין בשניה. מתו ולהן אח אחד, חולץ לשתיהן. שני אחין, חולצין לשתיהן. אם קדמו וכנסו יוציאו. שני נכריים שקידשו שתי נכריות, זה אין יודע לאי זו קידש, וזה אין יודע לאי זו קידש, זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין. מת אחד מהן, השיני מותר בשתיהן. מתה אחת מהן, שניהן מותרין בשנייה. כיצד יעשו? אחד נותן גט ואחד כונס. מתו לזה אח ולזה אח, זה חולץ לזו, והלז מיבם, וזה חולץ לזו, והלז מיבם. אם קדמו וכנסו יוציאו. מצוה בגדול ליבם ולא בגדולה להתיבם, אלא מיבם לאי זו שירצה.
3
ד׳בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון, אם קדם השיני ומלא הרי זה זריז ונשכר. קדם זה והעביר אמת המים על גבי בורו של חבירו, הרי זה זריז ונשכר. בעל חוב ויורש שקדם אחד מהן והחזיק במטלטלין, הרי זה זריז ונשכר. האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלנית, הלך וקדשה לעצמו, צא וקח לי מקח פל', הלך ולקח לעצמו, מה שעשה עשוי, אלא שנהג בו מנהג הרמיות. הפודה את השבויה, מותר לישא אותה. המעיד את השבויה הרי זה לא יכנס, ואם כנס לא יוציא.
4
ה׳המביא גט ממדינת הים ואמ' בפני נכתב ובפני נחתם, לא ישא את אשתו. מת, הרגנוהו, הרגתיו, לא ישא את אשתו. ר' יהודה או' הרגתיו לא תנשא אשתו, הרגנוהו תינשא אשתו. אמרו לו מעשה בליסטיס אחד שנתפש בקפוטקיא והיה יוצא ליהרג, ואמ' צאו ואמרו לאשתו של שמעון בן כהנא אני הרגתיו בכניסתו ללוד, ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו. אמ' להם משם ראיה, שלא אמ' אלא הרגנוהו. הנטען מאשת איש ונתגרשה על ידי אחר, הרי זה לא יכניס, ואם כנס לא יוציא. הנטען מן האשה לא ישא אמה, ובתה, ואחותה, ואם כנס לא יוציא.
5
ו׳גוי ועבד הבא על בת ישראל, אע"פ שחזר הגוי ונתגייר, עבד ונשתחרר, הרי זה לא יכניס, ואם כנס לא יוציא. ישראל הבא על השפחה, ועל הנכריות, אע"פ שחזרה שפחה ונשתחררה, נכרית ונתגיירה, הרי זה לא יכניס, ואם כנס לא יוציא. חכם שאסר את האשה בנדר על בעלה, הרי זה לא ישאנה. אמ' ר' יהודה במי דברים אמורים בזמן שלא היתה לו אשה, או שהיתה לו וגירשה מפני זו, אבל אם היתה לו אשה ומתה, מותר לישאנה. וכולן שניסו לאחרים ומתו, מותרות לינשא להן. וכולן שהיו לו נשים ומתו, מותרות לינשא להן. ר' ליעזר אומ' כולם שניסו לאחיהם ומתו, מותרות להתיבם להן. אבל החותם על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו להן חכמים.
6
ז׳חכם שדן את הדין, טימא, וטיהר, אסר, והתיר, וכן העדים שהעידו, הרי אילו מותרין ליקח, אבל אמרו חכמים רחק מן הכיאור ומן הדומה לכיאור.
7
ח׳יש זריז ונשכר, זריז ומפסיד, שפל ונשכר, שפל ומפסיד. שפל לערב שבת, לשבת, למוצאי שבת, לערב שביעית, לשביעית, למוצאי שביעית, לימי חולו של מועד. וכל מקום שיש בו נדנוד עבירה הרי זה שפל ונשכר.
8