מסכת שמחות ג׳Tractate Semachot 3
א׳בן יומו שמת הרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם לא סוף דבר בן יומו חי אלא אפי׳ יוצא ראשו ורובו בחיים אלא שדברו חכמים בהווה:
1
ב׳ויוצא בחיק נקבר באשה אחת ובשני אנשים אבא שאול אומר באיש א׳ ובשתי נשים אמרו לו אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים ואין איש אחד מתייחד עם שתי נשים אין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים עד שיהא בן שלשים יום ובן שלשים יום יוצא באנשים ובנשים ובדלוסקמא ובאגפים עד בן שנים עשר חדש בן שנים עשר חדש יוצא באנשים ובנשים ובדלוסקמא ובכתף עד בן שלש שנים רבי יהודה אומר אם רצה אביו לכבדו מוציאין לו ארון לבית הקברות עד בן שלש שנים:
2
ג׳בן שלש שנים יוצא במטה רבי עקיבא אומר הוא בן שלש שנים ואיבריו כבן שתים (אינו יוצא במטה) הוא בן שתים ואיבריו בבן שלש יוצא במטה שמעון בן אחי עזריה אומר כל היוצא במטה מקלסין לפניו רבי מאיר אומר משום רבי אלעזר בן עזריה כל שהרבים מכירין אותו מתעסקין עמו וכל שאין הרבים מכירין אותו אין הרבים מתעסקין עמו :
3
ד׳ רבי יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה אומר אף שכיניו לענין הספד מספידין לעניים בני שלש ולעשירים בני ארבע רבי עקיבא אומר לעניים בני שש ולעשירים בני שבע בני עשירים בבני חכמים בני חכמים כבני מלכים (מתעסקין עמהם):
4
ה׳תינוק שיודע לישא וליתן יוצא במעשה עצמו אם אין לו מעשים יוצא במעשה אבותיו ואם אין לאבותיו מעשים יוצא במעשה קרוביו הכלה יוצאת בין בכבוד אביה בין בכבוד חמיה מפני (שמעלין בכבוד ולא מורידין) לא מוסיפין בתחילה אבל מוסיפין על העיקר:
5
ו׳בירושלים היו אומרים עשה לפני מיטתך וביהודה היו אומרים עשה לאחר מיטתך (של) שבירושלים לא היו אומרים לפני מיטתו של מת אלא דבריו של מת וביהודה היו אומרים דברים שיש בו ודברים שאין בו המהלכין אחר המטה לא היו עונין אחריהם ואומרים אלא דברים שיש בו (ודברים שאין בו). מבן שלש ועד בן שלשים יוצא כחתן מבן שלשים עד בן ארבעים יוצא כאח מבן ארבעים ועד בן חמשים יוצא כאב:
6
ז׳רשב"א אומר מבן שלשים ועד בן ארבעים אם יש לו בנים או לרוב בני גילו בנים יוצא כאב ואם לאו יוצא כאח מבן מ׳ ועד בן נ׳ אם יש לו בני בנים או לרוב בני גילו בנים יוצא כאב ואם לאו יוצא כאח:
7
ח׳מת פחות מחמשים מת בהכרת לחמשים ושתים שנה זו היא מיתת של שמואל הרמתי מת לששים שנה זו היא מיתה האמורה בתורה שנאמר (איוב ה׳:כ״ו) תבא בכלח אלי קבר מת לשבעים שנה זו היא מיתה של שיבה שנא׳ (תהילים צ׳:י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה מת לשמונים שנה זו היא מיתה של גבורה שנא׳ (שם) ואם בגבורות שמונים שנה וכן ברזילי הגלעדי אמר לדוד (שמואל ב י״ט:ל״ו) בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טב לרע (יתר מכאן חיים של צער):
8
ט׳המת ליום א׳ מיתה של זעף. המת לשנים מיתה של בהלה. המת לשלשה מיתה של מגפה. לארבעה לחמשה מיתה חטופה. המת לששה מיתה האמורה בתורה. המת לשבע מיתה של חיבה. יתר מכאן של יסורין:
9
י׳רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב או שחלל את השבת מת בהכרת וכי מה מודיענו שמיתתם בהכרת אלא שמת לשלשה מת בהכרת לארבעה מיתה חטופה המת לששה מיתה האמורה בתורה וכו׳. א"ר יהודה חסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים כעשרים יום קודם מיתתן כדי למרק את הכל כדי שיבואו זכאין לעתיד לבא שנא׳ (משלי כ״ז:כ״א) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו:
10