צדקת הצדיק קי״דTzidkat HaTzadik 114
א׳[קיד] מי שהוא ת"ח הוא לוקח נפשות ומלקט ניצוצות מנפשות קדושות שנתפזרו בעמקי תהום רבה. ע"י לימוד תורתו כל דבור של תורה מוציא אותם השייכים לו וכמ"ש ולוקח נפשות חכם. וגם נפשו עצמו כמ"ש (מ"ר ריש פתי' איכה) המאור שבה מחזיר למוטב. אבל בזה יש מדרגות שלפעמים כשהיא בעומק רע ר"ל כ"כ עד שנחבשה ונשקעה שם שע"ז א' אין חבוש מתיר עצמו וע"ז א' ולרשע וגו' וכן א' (יומא עב:) לא זכה נעשית לו כו' שע"י הד"ת לוקח נפשות ומכניסם ג"כ בעומק רע ר"ל. אף דמ"מ לסוף כשיתקן הוא מרויח דעולה ועולים עמו. אך לפי שעה נא' ע"ז ופושעים יכשלו בם דייקא שעי"ז הרע מתגבר. רק לפעמים גם לזה יועיל תורתו כשמציל עי"כ איזה נפש שהוא בחיים ואותו נפש מתגבר על יצרו ויוכל להצילו וכמעשה דתלמיד א' בתדבא"ז (סו"פ כב) שלא הי' יכול להציל עצמו בתורתו רק הציל נפש האשה [שהיתה ג"כ נפש גדולה שהיתה יכולה להבין כשראתה אותו לומד שהוא כמלאך ומסתמא האמת כן מדנזכר בתדב"א א"כ ידעה בטובן של מלאכים] ואח"כ היא הצילתו. ועמקי רע נקרא רע בתאות רעות וכל ס' משלי מלא מזה ונא' שוחה עמוקה זונה. ולכן א' בעירובין (יח:) אפי' דומה למשרע"ה שקיבל תורה מהר סיני לא ינקה מדינה של גיהנם ר"ל שאין יכול להתיר עצמו מבית האסורים ע"י תורתו. אבל יכול ע"י אחרים הבאים מגירא דילי'. וכן אחר שנא' לו ולרשע וגו' ניצול ע"י ר"מ שלמד תורה ממנו והוא תיקן והציל נפשו מדינה של גיהנם.
1
