צדקת הצדיק קי״זTzidkat HaTzadik 117
א׳[קיז] כל מי שנקי מחטאי התאוה צריך שמירה יתירה בעניני כעס ורציחה שהוא עלול להם וכידוע דלא תרצח ולא תנאף הם ב' הפכים והם ימין ושמאל ברע. [וכמו ששמעתי על ירבעם בן נבט שנקרא אפרתי דר"ל שלא ראה קרי מימיו ושם אמו צרועה היסוד שלו כעס]. וכל זרעא דיוסף הם שומרי הברית כנודע ורציחה שכיחה שם כמ"ש במכות (י.) בגלעד שכיחי רוצחים. בשכם שכיחא רוצחים. ובב"מ (פד.) שספרו משופרי' דר"י וידוע שופרי' ויופי התואר בכל מקום הוא על שמירת הברית וכמש"ל אות צ"ו ואח"כ נאמר עליו דאתי מזרעא דיוסף ואח"כ הענין שאירע לו מריש לקיש [כמנהג רז"ל בגמ' בכ"מ מתוך שבחו ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ג"כ מה שנראה קצת היפך כי תורה היא וללמוד צריך וכמו כן גם בתנ"ך] שהוא מצד הרתחא דרבנן שהיתה גוברת בו שלא רצה למחול. וגם גוף ההענשה שהי' רגיל בה ר' יוחנן כמ"ש בב"ק (קיז.) עם ר"כ דבר זה הוא ג"כ למי שהוא בטבע כן כמ"ש בשלהי שבת (קנו.) מר נמי עניש וקטיל. ואע"ג דרתחא דרבנן הוא טב בכל סטרין כמ"ש בזוהר (ח"ב קפב ב) וכ"א בתענית (ד.) דאורייתא מרתחא לי' מ"מ כפי הנראה דשם לא הצליח רתחי' ומאי סליק בי'. ולפי שקרא לר"ל ליסטאה דהיינו רוצח ולפי שאסור להזכיר לבע"ת מעשיו הראשונים לכך הוא ג"כ נזדמן לו ענין כזה עצמו ע"י מה שחבירו נענש על ידו ועי"ז בא מזה הגרם נדחה לעצמו כמו שגרם לר"ל. [ונראה מה שלא רצה למחול כי הרגיש שקרב קיצו וחשב דנדחה מפני גברא ובוודאי ר"ל ימלוך תחתיו וסבר חייו קודמין ובזה א"צ למחול כדאשכחן בר"ח ביומא (פז:) והוא חישב זה להצלת חייו אבל נורא עלילה על בנ"א חשב לו זה לקצת חטא ואדרבא זה גרם לו ההיפוך ור"א בן פדת מלך תחתיו]:
1
