צדקת הצדיק קט״זTzidkat HaTzadik 116
א׳[קסו] ע"י הטעיות שיש בד"ת שטועה ואח"כ עומד על האמת שזה קרא ישעי' מכשלה כמ"ש בחגיגה (יד.) דר"ל ד"ת עי"ז לוקח אותם נפשות דהוצאת ז"ל שבאים מצד יצה"ר שקראו ישעי' מכשול כמ"ש בסוכה (נב.) והוא בפר' הצדיק אבד שנדרש על עון זה כמש"ל אות מ"ה. ומכשול היינו לפני עור באין רואה. וכן זה בחלום לילה [ומדרך עמי ודרך בכל מקום רומז על דרך גבר בעלמה וכמ"ש בברכות (יא.) מבלכתך בדרך וכן על ד"ת וכמ"ש בריש קידושין] ובודאי אין הש"י עובר אלאו דלפני עור לא תתן מכשול [ועי' בב"ק (כט.) פלוגתא אי נתקל פושע ובמק"א בארנו דכ"א דבר כפי שרשו ר"מ לשיטתי' (בגיטין נב. והוריות יג:) דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ואכמ"ל] רק הוא כדי לעמוד על ד"ת להוציא יקר מזולל ואז ד"ת נקרא מכשלה נוקבא לגבי מכשול דכר ומקבלת הנפש העשוקה ההוא שהוא המכשול ומוציאתו לאור ולקדושה שגם בה נארע מכשלה והעמדה על האמת אח"כ דייקא עי"ז כי אין אדם עומד כו' בענין אחר עי"ז העלה המכשול. ודייקא ישעי' קראו כן ונתנבא הרימו מכשול וגו' שהוא עמד ע"ז כנודע דברית הלשון וברית המעור מכוונים דלכך בתורה מתקנים חטא המעור כמש"ל אות צ"ז וק"ז וכן לשון רז"ל בכ"מ פיו הכשילו ובגיטין (נז.) אכשלי' פומי' לבר דרומא אע"פ שהי' מדד קראוהו [וכן בהוז"ל הוא מהרהר ורוצה שלא יבוא לידי הוז"ל] מכשול כי הוא מהש"י כמ"ש ומה' מענה לשון ומזדמן לו בפה מה שאינו רוצה לדבר כלל כנודע בכ"מ. ובזה נכשל ישעי' כמ"ש כי איש טמא שפתים אנכי וכמ"ש ביבמות (מט:) כי מטא להדי פומא כו' בשביל שדבר רע על בנ"י ונפשות ישראל הם עצם התורה נמצא הוא טעות בד"ת. ואמנם באמת הוא ח"ו לא נכשל רק לשעה שהרי מ"מ נקבעו דבריו בספר והם דברי נבואה מפי הש"י. רק טעות למראית העין לכך הי' עונשו ע"י מנשה שטען נגדו שנכשל בד"ת כדאי' התם ואע"פ שבאמת לא נכשל:
1
