צדקת הצדיק ק״מTzidkat HaTzadik 140
א׳[קמ] כל זמן שאין האדם בשלימות כל מה שמדמה לו ידע שהוא ממש להיפך כענין האומרים לרע טוב וגו' וכמ"ש (פסחים נ.) עולם הפוך ראיתי ששם במקום האמת הוא ממש להיפך מבעוה"ז ומה שנדמה לו לטוב יוכל להיות שאין בו ממש וכן להיפך. רק מי שהאיר הש"י עיניו בד"ת דכתיב בה אמת כמשז"ל (ע"ז ד:) על ידה יכול לבוא על האמת כמ"ש (פסחים שם) ואנן פי' ת"ח היכי התם כי היכי דאיתו אנן הכא כו' שהתורה מאירה בזה לאדם לעמוד על האמת. וע"ז א' בסנהדרין (כו:) עצה שיש בה דבר ה' היא תקום. אבל בלא"ה מחשבה מועלת לבטל פי' שיהי' הסוף ממש להיפך ממה שחשב. והסוף הוא גלוי האמת שיש באותו דבר כי בהוה הכל א' רק בסוף ניכר כמ"ש שפת אמת תכון וגו' וא' בזוהר (ח"ב קפח ב) כוננת לא כתיב אלא תכון. וע"ז א' (ברכות נה.) חלמא טבא חדוותי' מסתיי' בישא עציבותא מסתיי' פי' כל מעשה עוה"ז נקרא חלמא כמ"ש בשוב וגו' ומ"מ אז"ל (שם נז:) חלום א' מס' בנבואה וכן שבת א' מס' בעוה"ב שקצת טעם נרגש ג"כ בעוה"ז כענין א' מס' שהוא התחלת הרגשת הטעם היותר מועט כי א' מס"א אין טעם והתחלתו א' מס'. כי המעשים הם רושמים מועטים לאמיתות הנקודה שבלב הנעלם. וע"ז אז"ל (שם נה:) החלומות הולכים אחר הפה היינו בד"ת שע"י ד"ת יכול לברר כל מעשים שעשה יהי' לטוב ואע"פ שהיו איך שהיו ע"י הפה הוא נעשה טוב שהש"י מאיר עיניו בזה ואז נקבע החלום לאמת כנ"ל דתורה היא אמת ומי שדבוק בתורה הרי דבוק בחיי עולם האמיתים ממילא כל המעשים שלו ע"כ כן כי במקום שהוא האדם שם הוא כולו:
1
