צדקת הצדיק קמ״אTzidkat HaTzadik 141
א׳[קמא] ההעלם שמגיע לאדם הוא נראה לכאורה ראי' שגם החשק והחיות שהי' לו מקודם הי' שקר כי שפת אמת תכון לאדם. אבל באמת אדרבא עי"ז הקב"ה בונה שתכון לעד החשק כאשר משיג בהעלם שהוא בהסתר פנים מהש"י ומתחנן מהש"י שיאיר לו הרי כבר אינו בהעלם שע"ז נא' תכלית הידיעה שלא נדע. ודבר זה נקרא ענוה והוא מדרגה היותר גדולה כנודע ונא' וענוים יירשו ארץ פי' ירושה אין לה הפסק (ב"ב קכט:) וכמ"ש במרע"ה שהי' ענו מכל האדם לא כהתה עינו וגו' שלא הי' לו למעלותיו שום הפסק ודייקא עי'? נעשה שתיכון לעד. ונא' (הושע ו) מה אעשה לך וגו' וחסדכם כענן בוקר וגו' שפוסק מיד החשק ע"כ חצבתי בנביאים וגו' פי' כי ממחשבות ורצונות הטובות שבישראל נבנה קומת הנביא וחכם הדור ולכן א' (ערכין יז.) פרנס לפי הדור וא' איזה דור חביב כו' דור המדבר והי' אז פרנס משרע"ה שנא' לא קם וגו' וכאשר חסדם כענן בוקר אז מגיע המשפט חצבתי וגו' ואז"ל (תענית ה:) במעשיהם לא נא' אלא באמרי פי היינו שלא נחשוב א"כ שהתחלת החסד הי' שקר וכך הפרנס וא"כ זהו במעשיהם. לזה אמר דהאמת אינו כן רק באמרי פי שגם זה מהש"י שרצה שיהי' העלם ועי"ז ומשפטיך אור יצא שיהי' האור במשפט שכולם יודו ויענו אמן בע"כ כי מגיע לכם במשפט אורה וטובה:
1
