צדקת הצדיק קפ״חTzidkat HaTzadik 188
א׳[קפח] ד' מדרגות בחברים כמ"ש (שבת סג.) מחדדים ונוחים ומקשיבין ומדגילין והיא הפחותה כדמסיים עלה והוא דידעי והוא דלית להו כו' ולכך נקרא מדגילים לפירש"י שאין בידם אלא האסיפה לבד וכענין אגרא דפרקא ריהטא ודכלה דוחקא שפירש"י בברכות (ו:) לפי שאין מבינים ע"ש. וכן בכלה מפני רבוי העם אין עומדים על בורי' ולא קשה קו' תוס' דע"ז (כב:) ע"ש דרק בשביל האסיפה לבד ג"כ הקב"ה אוהבן הואיל ולית להו רב ויודעים עכ"פ צורתא דשמעתא פי' צורה הוא החשיבות כמו אנשים הללו בעלי צורה במ"ק (ט.). והיינו ע"י ידיעת שורש הדבר כפירש"י שזהו כמו צורה לחומר שהוא הידיעה בפרטות. ובאלו לא אמר אם אין עושין כן כו' שיענשו ח"ו. מאחר שאין יודעין כ"כ רק אסיפתן הוא נדיבות יותר מן הראוי וזה מוליד אהבה [כמים הפנים וגו']. ומקשיבין היינו שכל א' יודע חכמה וחבירו מקבל ממנו מה שהוא יודע דהקשבה פי' קבלה משא"כ שמיעה. אבל אין חדושין דהיינו בינה נולד ביניהם רק ע"ד שאמר ר"ח בב"מ (פה:) עבידנא דלא תשתכח כו' שכ"א יגמר לחבירו סדרו וזהו הקב"ה שומע כו' שמתקיים בידיהם שזה פי' שמיעת הקב"ה לקולן. כי אצל הש"י לא שייך זמן לומר שאז שמע ואח"כ נסתלקה השמיעה רק שהוא שומע לעולם. והיינו כי קולן קבוע וקיימא כמ"ש בזוהר (ח"ג קסח ב) דקלין דאורייתא וצלותא לא אתאבידו לעלמין והיינו דלא תשתכח. ובאלו אם אין עושין כו' שמחוייבין בכך מאחר שבידן לקיים השכינה דהיינו שלא תשתכח אותו קול שהקב"ה שומעו תמיד וח"ו להיפך גורם כו'. וכל זה עדיין מדרגת בתי שאין חדושין ביניהם וא"צ ליראה רק לאהבה וכן הקב"ה אוהבן ושומען. וב' האחרים הם כשמחדשין ד"ת ואז נקרא יראי ה' והם ב' מדרגות דנועם וחובלין הנדרש בסנהדרין (כד.) על ת"ח דא"י ובבל. והנוחין זה נועם ואלו שניהם נקראו יראי ה' שאינם ב' הפכים והקב"ה מקשיב פי' מקבל מה שהם גוזרים דזה נקרא אחותי שחידושים שלהם מקובלים ומוסכמים למעלה ובתנאי שיהיו שניהם יראי ה'. ועיקר הרבצת תורה היתה בבבל כדאי' בכתובות (קו.) כי רבוי התלמידים הוא ע"י הפלפול והחדוד שהוא ע"י המחלוקת וההפכין וזהו המחדדין עי"ז עולין לגדולה דהיינו העמדת תלמידים. כי ב' הפכים ע"כ צריכין לאמצעי ודעת המחבר וזה נקרא והדרך וכד"ש (שבת קמה:) שת"ח שבבבל עושין ציצין ופרחים לתורה. ובזוהר נקרא פלפול התלמוד קשוטי כלה שזהו ההדר באמת ולכך ת"ח שבבבל מצויינין כדאי' (שם) ופי' שאינן בני מקומן שהחדוד מוציאו ממקומו. כי נוחין בישוב הדעת הר"ז עד"ש (מגילה יב:) שאנן מואב וגו' ובגולה וגז' דיתבי בדוכתייהו אבל החדוד מרחיב הדרוש ומרחיקו ממקומו ועי"ז מצויינין וזה גורם לגסות הרוח ולשלא לשמה דהיינו ע"מ שיקראנו רבי כדאי' בנדרים (סב.) ולכן א' בקדושין (מט:) דגסות לבבל נחית לכן התנו בזה על דבר אמת וענוה צדק. ואז זוכין לימין התורה שזהו מדרגה אחרונה ותכלית התורה עד שעולה לגדולה. וכל אלו ד' מדרגות הם בכל תלמיד מן עת דלית לי' רבה במתא שנפטר הרב ומתחבר לחבירים עד שעולה לגדולה:
1
