צדקת הצדיק ר״טTzidkat HaTzadik 209
א׳[רט] בעת התפלה ביותר הדמיונות גוברים באדם וזהו עיון תפלה שאין אדם ניצול בכל יום (ב"ב קסד:). והתוס' והר"ן בר"ה (טז:) הביאו ע"ז הירוש' דפה"ק אנא מן יומא לא כוונית כו' כפשטי'. ובאמת על אנשים גדולים כאלה רחוק מלשמוע זה בפרט ר"ח דאמרו עליו בב"מ (פה:) שאמר משיב הרוח נשיב זיקא כו'. ויש לפרש לא כוונית לא הוצרך דכונת הלב שייך בבעל דמיון ומחשבות שהלשון משולח לדבר אף שלבו בל עמו וצריך לכוין לבו. והוא לא הוצרך מעולם לזה שמעולם לא הי' במחשבתו דבר אחר רק הש"י נוכח עיניו. ולא הי' מדבר אלא כמדבר לפני המלך מלכי המלכים לעולם. ויומא חד בעי כוונית כו' פי' הוצרך לכך שהי' לו מחשבות מטרידים ואולי היינו עובדא דב"מ (שם) דאלי' טרדינהו ע"ש. ואז הוצרך לכוין הלב להעמיד מחשבותיו כראוי ולא הועיל מאחר שמן השמים הטרידוהו. וכן אינך אמוראי שם היינו בעת שאירע להם טירדא מן השמים עד שהוצרכו כונה. אבל תמיד לא צריכי כונה כלל דממילא צעק לבם אל ה' בעת התפלה במי שאינו בעל דמיון. אבל בכל אדם כמעט א"א לינצל כנ"ל. וע"ז תקינו בתחלה אדני שפתי תפתח וגו' שהשם אדנ"י מורה על שכינתו ית' שבקרב לבות בני ישראל. ומבקשים שהיא תפתח הפה ולא שהפה ידבר מעצמו רק מה שהלב יפתחנו והקב"ה לבן של ישראל שנא' צור לבבי כמ"ש בשהש"ר (פ' ה) והיינו מדת השם הנזכר כנודע. ובסוף יהי' לרצון וגו' שעל העבר מבקש שיהי' הגיון הלב לרצון אע"פ שהי' מעורב בדמיונות ומחשבות זרות כי אתה צורי הוא מדת צור לבבי הנז' וממך הכל כל מחשבות הלב. וגואלי הוא הגאולה הנז"ל אות ר"ח לגאול דבר אמת מדמיון שהוא מלובש בו וכאלו שבוי אצלו. וטעם מצלי היכי דגרסי (ברכות ח.) ג"כ כי התורה מוציא דמיון שהוא הפכו כנ"ל. ולהיות מחשבות זרות מן האוירים כנ"ל אות ר"ה אויר של ד' אמות של הלכה מכניס בלב מחשבת ד"ת ומוציא דמיון. משא"כ מקום תפלה התפלה אינו היפך המחשבות זרות אדרבא אז מתגברים כנ"ל אין אוירו מוציא מ"ז מלב. ושמעתי כי ד"א של הלכה יש לו קדושת א"י וא"כ אוירה מחכים כמו אויר א"י. וחכמה הוא היפוך דמיון כשזה קם זה נופל. ומסיר אזנו וגו' תפלתו תועבה (שבת י.) פי' תועבה נקרא כשמליאה מ"ז ודמיונות והתפלה הוא עבודה שבלב ומאחר שהלב מלא מחשבת פגול הוא ח"ו כמו ע"ז ותועבה. רק דהש"י צורו וגואלו כנ"ל. אבל אם מסיר אזנו משמוע תורה שהיא המצלת מדמיון והוא פושע בעצמו שלא לינצל אז ח"ו תפלתו כו' שאין הש"י גואלו. אבל אידך סבר זמן תורה לחוד ותליא בפלוגתא דברכות (לא.) אם עומדין להתפלל מתוך הלכה פסוקה שהיא המזככת המחשבה או מתוך כובד ראש זהו כדברי האומר זמן תפלה לחוד שאין לו חבור עם תורה רק ע"י כובד ראש מיר"ש שבלבו יוציא המ"ז והדמיונות מהלב:
1
