צדקת הצדיק רי״אTzidkat HaTzadik 211
א׳[ריא] תורה ותפלה צריכים שניהם ביחד לאדם ולא גרסי אלא היכי דמצלי (מגילה כט.) וכן להיפך (ברכות ח.) וא' ביבמות (קט:) כל האומר אין לי אלא תורה כו' שעי"ז ח"ו יבוא לשכוח שצריך להש"י שזהו ענין התפלה ההכרה שהוא חסר ומבקש להש"י שימלאנו. וע"י התורה יחשוב שהוא מלא ואז אפי' תורה אין לו. כי לא ניתנה תורה אלא לחסירים ומכירים חסרונם ומבקשים להש"י שיושיעם. כמ"ש העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם וגו' ואין מים אלא תורה (ב"ק יז.) ועיקר רצון הש"י בבריאת העולם הי' רק לכבודו ולקילוסו ושיצפו לו. וא' (יבמות סד.) הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. וע"ז א' במ"ר (נצבים) שמא תאמר לרעתכם נתתי התורה לא ניתנה אלא לטובתכם וכו' ובודאי ח"ו איך יעלה על הדעת שיהי' לרעתכם רק דס"ד שזה טוב יותר שיקוה האדם בכל רגע אל הש"י שיאיר עיניו מה לעשות ואיך להתנהג ולא שיהי' לו חוק קבוע כשו"ע זה הדרך לכו בו שאין צריך לצפות להש"י בכל נתיבותיו. אבל באמת הוא לטובתך שזה אור המאיר ומבהיק שיוכל להשען עליו ובלא התורה הי' עומד ביראה בכל דבר שמא טועה ואין רצון אמיתי דהש"י כן. אבל התורה נקרא משען כמ"ש בחגיגה (יד.) וכ"א בוי"ר (פ' כא) עמוד ברזל משנה והרי זה כמו אכילת מן שהיו מצפים בכל עת להש"י שישפיע להם חיותם נא' בו ויענך וירעיבך שזה עינוי נפש ואז"ל (יומא עד:) רמז לסומין כו' שגם הם לא ראו. וכן התורה הוא אור המאיר ובלא"ה הולך בחשך אע"פ שמוצא גם בחשך אין בו שביעה. ולכן אמרו (ברכות לב:) המאריך בתפלה ומעיין בה כו' ומאי תקנתי' יעסוק בתורה כו' שהתפלה נקרא תוחלת ממושכה שאינו בטיחות גמור. אבל ע"י הד"ת כשהש"י מאיר שפעל מה שהתפלל זהו משען חזק ותאוה באה כאלו כבר באה אע"פ שעדיין לא באה אינו תוחלת ממושכה מאחר שרואה בבירור ונכון לבו בטוח בה' שיושיעו. ואז"ל (מכילתא ר"פ בשלח) לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן שבאמת גם בד"ת צריכים להתנהג כאוכלי מן לצפות בכל רגע להש"י שיאיר לו אורות מחודשות בד"ת ולא שיסמוך על מה דכתיבא ומנחא והמפורש בד"ת. דבאמת גם אחר שניתנה תורה מ"מ הש"י מאיר בכל רגע למבקשיו זה הדרך בפרטות איך להתנהג. וע"ז ביקש דוד המע"ה הבינני וגו' וכן בכ"פ נדרשים בשוח"ט שאין לו נייחא בד"ת רק מה שהש"י מאיר ומלמד לו:
1
