צדקת הצדיק רל״דTzidkat HaTzadik 234
א׳[רלד] על מחשבות בטילות לא נמצא שום איסור מפורש. רק לא תתורו וגו' מוקמי' בברכות (יב:) בהרהור עבירה ולא הרהור בטל לבד. ואז"ל (קידושין מ.) דמחשבה רעה אין מצרפה למעשה ורק במחשבה דע"ז. והיינו כי זה אינו ביד האדם ובבחירתו כלל וכמש"ל אות רכ"ז. וכן על מעשים בטילים דרשות. רק על דברים בטילים יש עשה ול"ת כמ"ש ביומא (יט.). כי בדבור יש מצות ת"ת שהוא תמידי לא ימוש וגו' ויוכל להיות כל דבוריו תורה. משא"כ מעשה אין כאן עשיית מצוה בתמידות ואדם שיש לו כח הפעולה א"א שלא יפעיל. וכמו ששמעתי ג"כ על הדבור ע"פ זאת תורת המצורע משז"ל (ערכין טו:) דתקנתי' דבעל לה"ר יעסוק בתורה לפי שהאדם שנברא בכח הדבור א"א לו לעצור עצמו שלא ידבר רק העצה שידבר אבל שיהי' כל דבוריו תורה. וכך מי שנברא בכח הפעולה וכד"ש (שבת יד.) סתם ידים עסקניות והגם דזהו מתעסק בעלמא דלאו מלאכה הוא לענין שבת כל שאינו בכונה ולא מקרי מעשה כלל. מ"מ יש ג"כ בכונה ולהיות הכל עבודת ה' וכל מעשיו לש"ש זה א"א כיון שאינו מעשה מצוה. רק ע"י סייעתא דשמיא כד"ש (מ"ר ר"פ בחוקותי) בדוד המע"ה והי' רגלי מוליכות אותי לבתי כנסיות וב"מ שהי' הש"י עושה פעולותיו תכליתן לש"ש. וע"י השמירה מדברים בטילים זוכה ג"כ לינצל ממחשבות בטילות ומעשה בטילות. ולהיפך המרבה בדברים בטילים וא"צ לומר בדברים אסורים כלה"ר וכדומה לא ימלט ממ"ז כלל. ואז"ל (סנהדרין קו:) בדואג כל תורתו מן השפה ולחוץ פי' שהמוח ולב הי' מלא ממ"ז והרהורים ע"י הלה"ר. ובאמת המחשבה קודמת להדבור ומי שחפץ ומשתדל לינקות ממ"ז הקב"ה מסייעו ג"כ לינצל מדברים בטילים. רק דואג שונא דוד המע"ה שזכה לברתא דמלכא דא צלותא שזו מדריגתו וכמ"ש בזוהר (ח"ג מט רע"ב) ע"פ ואני תפלה והיינו שלא הי' לו לעולם שום מ"ז ובודאי מי ששונאו הרי שונא לאותו דבר טוב והיינו שהוא ממש להיפך דמלא מ"ז כנ"ל דכל תורתו כו' ומזה נמשך לה"ר וגם מעשים בטילים ולכן נאמר ואת נפש אויביך יקלענה וגו'. ובזוהר בשלח נ"ט א' דהוא על מעשים שאינם לעבודת הש"י והיינו מעשים בטילים. וזה נפש אויביך פי' אויבי דהמע"ה שורש כחו וענינו שהוא העדר המ"ז והם ממש היפוך זה. ונפש היינו דנודע כי יש נפש רוח נשמה המעשה מנפש ודבור מרוח כמ"ש לרוח ממללא. ומחשבה מנשמה ויקלענה היינו כשיצא לפועל גם במעשים בטילים. וז"ש שם הזוהר ע"פ כל המעשים כו' שממעשים בטילים נעשה הבל פי' זהו המחשבות בטילות. ורעות רוח דהשברון רק לדברים בטילים שזהו האיסור ביחוד כנ"ל לכך בו העונש ולא על מחשבה ומעשה דאינו בידו ואז יקלענה ומפ' בשבת (קנב:) זוממות והולכות פי' מחשבות והולכות ר"ל שמתלבשות נפש רוח נשמה דבטלה הנ"ל. המעשה הוא גוף ונפש ודבור ומחשבה רוח ונשמה להלבישה. ומחשבות והולכות בכל העולם כולו כמו בחיים באותם הדמיונות של קנאה תאוה וכבוד וכאלו פועלות אותם הפעולות של הבל. זהו פי' כף הקלע שהוא הופך צרורות בצרור החיים שהוא היפוך מחשבות הבל שאין בהם חיות כלל ואינו דבר קבוע ומחשבה שקביע וקיימא רק השתוטטות מחשבתו בכל אשר תפנה. וזהו זוממות והולכות. אבל מחשבת אמת קבוע כיתד במקום נאמן ואינה הולכת ומשוטטות ע"פ רחבי התפשטות המחשבה רק צרורה וקשורה בקשר החיים שלא לחשוב ולהתבונן רק בדברים שהם חיי עולם. וכן שכרו מדה כנגד מדה ופעולתו לפניו:
1
