100%Reset
100%Reset
100%Reset
ציון לנפש חיה על מנחות כ״ט א
תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין למשה כו' ולכאורה יש לדקדק דלשון תנא דבי ר' ישמעאל שאמר שלשה דברים היו קשין למשה ולא אמר שלשה דברים לא ידע משה פירושן עד שהראה לו הקב"ה באצבע מזה משמע שהיה לו למשה רבינו איזה תמי' וקושיא על אלו שלשה דברים וצריך ביאור מאי היה קשה ליה למשה באלה שלשה דברים דעל העדר הידיעה אינו נופל לשון קושיא ועוד על העדר הידיעה שלא ידע טעמן אין בו תמי' ומה נשתנה אלו משאר מצות התורה שהם חוקים וגזירות המלך מלכי המלכים הקב"ה מבלי להתבונן בהם על מה ולמה צוה לנו הקב"ה המצות בתורה ונראה לענ"ד לומר דבמנורה שפיר נופל בו לומר שהיה קשיא למשה על גוף העמדת המנורה בבית המקדש וכי לאורה הוא צריך ובעבור זה הראה הקב"ה למשה המנורה שהיו לה בזיכין אשר בו היה השמן פיות לצד האמצעי עי' בפי' רש"י ריש פ' בהעלותך כדי שלא יאירו לחוץ רק נגד נר האמצעי שלא יאמרו לאורה הוא צריך ועיין במס' מנחות פ"ו ע"ב בתוס' ד"ה מחוץ אמנם בתשובת ריב"ש סי' ת"י מביא בשם מפרש אחד שלא היו פיות לבזיכין רק שהיו עגולים והכהן היה מניח הפתילות שיהיו דולקים לצד נר האמצעי וא"כ לא היה בהראות המנורה שום היכר שיאירו הנרות לצד האמצעי ולכן צריכין אנו לומר הכוונה בזה כי היה הדבר קשה למשה בעיקר עשייתו דכתיב בפ' תרומה ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנו יהיה דהיינו שהכל יצא מתוך חתיכה אחת ולא יעשה לבדם וידביקם (כמ"ש בפי' רש"י שם בפרשת תרומה ע"ש) זה היה קשה למשה איך יעשה זה ועיין במזרחי שם והנה גם קידוש החודש היה קשה למשה למאי צריך החודש הלא חשבון בעלמא הוא שזמן הקפת גלגול הלבנה הוא כ"ט י"ב ת"ש צ"ג על זה הראה לו הקב"ה כזה ראה וקדש שמצוה הוא לקדש ע"פ הראי' כמו שמבואר במס' ר"ה (דף כ ריש ע"א) ועיין פי' רש"י שם אך בשרצים צריך ביאור איזה קושיא הי' למשה בזה הלא כמה וכמה מצות וחוקים אשר אין לנו לחקור על טעם המצוה למה אסר לנו הקב"ה דבר זה לאכול וכמו שאמרינן בשר בחלב חידוש הוא ונראה לענ"ד לתרץ ולומר לחומר הענין דאף דעיקר קרא דוזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ נאמר על שמנה שרצים הנכתב אחרי כן כמו שמפורש בקרא החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת לענין טומאת מגען להיות טמא במגען ונאסר לאכול בתרומה ובקדשים ולכנס למקדש (כמו שפי' רש"י בחומש שם) מ"מ יש בזה פלוגתא בין הר"א אבן עזרא והרמב"ן ז"ל הביאו הרמב"ן שם בפי' על התורה דהרמב"ן סובר דהאי קרא וזה לכם הטמא נאמר רק אלאחריו דהיינו שמונה שרצים הנ"ל וכתב בזה נשתבש ר' אברהם שכתב דהאי קרא וזה לכם הטמא קאי אלפניו ולפני פניו על איסור אכילת עופות ודגים טמאים ע"ש ברמב"ן ומעתה אני אומר דתנא דבי ר"י ס"ל כדעת האבן עזרא דהאי קרא וזה לכם הטמא כולל גם איסור אכילת דגים טמאין ומה שנקט תנא ר"י שרצים הכוונה גם דגים טמאים דג"כ הם בכלל שרצים כמו שנאמר בקרא שם (בפרשה שמיני י"א י"ד) וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החי' אשר במים שקץ הם לכם וכן פי' רש"י (בפ' בראשית א' כ') מה שנאמר ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש גם הדגים בכלל ע"ש וכוונת התנא דבי ר"י שמשה נתקשה על סימן קשקשת וסנפיר ואזיל לשיטתו במה דמסיק התנא דבי ר"י במס' חולין ובמס' נדה על מה שנאמר בפרשת שמיני כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים וגו' אותם תאכלו שהוא קרא מיותר ויגדיל תורה ויאדיר ולבאר דבר זה נקדים סוגיות הש"ס במס' חולין (דף סו ע"ב) ובמס' נדה (דף נא ע"ב) במס' חולין תני במתניתין (דף נט ע"א) ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ובמס' נדה תני במתניתין כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת כל שיש לו קשקשת דג טהור יש לו סנפיר ואין לו קשקשת דג טמא ופריך בגמ' מכדי אקשקשת סמכינן לכתוב רחמנא קשקשת ולא לכתוב סנפיר אי כתב רחמנא קשקשת ולא כתב סנפיר הוי אמינא מאי קשקשת סנפיר ואפילו דג טמא כתב רחמנא סנפיר וקשקשת והשתא דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת ממאי דקשקשת לבושא הוא דכתיב (גבי גלית הפלישתי) ושריון קשקשים הוא לבוש לכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר אמר ר' אבוהו וכן תני דבי ר' ישמעאל יגדיל תורה ויאדיר ע"כ לשון הגמ' במס' נדה ובמס' חולין ע"ש והנה רבים ראו וגם תמהו מאי פריך הגמ' והשתא דכתיב סנפיר וקשקשת ממאי דקשקש' לבושא הוא דכתיב ושריון קשקשי' הוא לבוש לכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר הא האי קרא דשריון קשקשים הי' לבוש בגלית כתיב ועד קרא דגלית באמת לא ידע מאי קשקשת ומאי סנפיר ואיך שייך להקשות על הקרא הנאמר בתורה דהיה לו לסמוך על קרא הנאמר בדברי קבלה בספר שמואל הא בתורה צריך לכתוב תרווייהו סנפיר וקשקשת דאי הוי כתיב קשקשת ה"א מאי קשקשת סנפיר והוי מכשרינן דג טמא כמו שמתרץ הגמ' לעיל ויותר יש להקשות בזה על דברי התוס' במס' נדה בד"ה ולכתוב וכו' דמקשים וא"ת והיכי הוי ידעי מה קשקשת קודם שנכתב קרא דגלית ומתרצים התוס' דמקבלה הוי ידעו להו מאי קשי' להו להתוס' דלמא באמת קודם שנאמר קרא דגלית באמת לא הוי ידעי מה הוא קשקשת דליכא נפקותא בהאי ידיעה דכיון דכתב בתורה תרווייהו סנפיר וקשקשת ממילא הוי ידעי דצריך שני סימנין קשקשת וסנפיר אף דלא ידעו איזה מהנך סימנים נקרא קשקשת ואיזה נקרא סנפיר מ"מ בעינן הנך תרי סימנין יחד סנפיר וקשקשת ולכאורה יש לומר דקושית הגמ' דאם אינה ידועה איזה היא קשקשת ואיזה הוא סנפיר איך כתב שמואל הנביא בספרו ושריון קשקשים הוא לבוש מהיכן ידע שמואל דהאי דלביש בי' נקרא קשקשים דילמא איפכא האי דפורח בהן מקרי קשקשת והאי דקבוע בדג ולבוש מקרא סנפיר אלא ודאי דמקבלה הוי ידע דהאי דלביש בי' וקבוע בדג נקרא קשקשת ושפיר פריך הגמ' ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר כיון דמקרא דגלית מוכח דשם התואר של האי דלביש בי' הוא קשקשת הנה אין תירוץ זה מספיק דהא התוס' במס' חולין (בדף כג ע"א) בסוף ד"ה איצטריך קרא וכו' דאיך מתרץ הגמ' דאיצטריך קרא למכתב סנפיר לידע מה הוא קשקשת וכי איצטריך קרא לרבות ספיקא הא קמי שמיא גליא ומתרצים התוס' שם דהואיל ולשון קשקשת הוא דבר שהיד מסכסך בו וכך הם הסנפירין ולשון קשקשת נופל על הסנפירין לכך צריך קרא להראות מהו הקשקשת הרי מוכח מדברי התוס' דמזה שכתב רחמנא סנפיר ידעינן מה הוא קשקשת דעל האי דפורח בו נופל גם לשון קשקשת ומדקרי רחמנא להאי סנפיר מכלל דהאי דלביש בי' מקרי קשקשת ולפ"ז הדרא הקושיא לדוכתא דמקרא דגלית לא פריך הגמ' מידי דקרא דגלית נאמר הואיל וכבר גילה לן רחמנא בהאי דכתב סנפיר דהאי דלביש ביה מקרי קשקשת אבל אי לא הוי כתב רחמנא סנפיר והוי כתב רק קשקשת הוי אמינא מאי קשקשת סנפיר היינו האי דפורח בהן הוא דמקרי קשקשת הואיל ויד מסכסך בו והוי מכשרינן דג טמא כמו שמתרץ הגמ' בתחלה ובאמת לא הוי שמואל הנביא קורא קשקשת להאי דלביש בי' רק עכשיו שכבר הורה לן הקרא בתורה שכתב גם סנפיר ואנו לומדין מקרא דהאי דלביש בי' נקרא קשקשת ולא האי דשט בי' לכך שמואל הנביא קורא קשקשת להאי דגלית ולא פריך הגמ' מידי כנ"ל והנה ראיתי בחידושי הר"ן ז"ל למס' חולין שהקשה קושיא זו ומתרץ דפירש הגמ' מאי דמתרץ מתחלה אי הוי כת' קשקשת ה"א מאי קשקשת היינו דהוי משמע לן דסנפיר וקשקשת אינן שמות מיוחדין כלל אלא שיש שני דברים הנטפלין לדג והם נקראים סנפיר וקשקשת דגם סנפיר אין לו שם מיוחד לעצמו דאם סנפיר הוא שם מיוחד לעצמו גם קשקשת הוא לעצמו ולא הוי צריך קרא להורות לן איזה מקרי קשקשת ואיזה מקרי סנפיר דכי איצטריך קרא לרבות ספיקא הלא קמי שמיא גליא אלא ודאי דאין שם מיוחד לא לסנפיר ולא לקשקשת רק שניהם יחדיו נקראים סנפיר וקשקשת והשתא פריך הגמ' שפיר מדתני סנפיר הפורח בהן קשקשת הקבוע בו ע"כ שיש להם שם מיוחד לכל אחד דאם שניהם באים מכלל שניהם לא הוי ליה להתנא לקרות זה בשם קשקשת וזה בשם סנפירין כיון דאין הכרע בשמות לא בקשקשת ולא בסנפיר וא"כ ע"כ ידע התנא שיש לכל אחד שם מיוחד וע"כ מקרא דגלית שמיע ליה דכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש הרי דקרי להאי דלביש וקבוע בו בשם קשקשים וכיון שכן הוא לכתוב קשקשת ולא בעי סנפיר דאין לומר דהאי גופא דיש להם שמות מיוחדין נלמד מכח קרא דכתב תרווייהו סנפיר וקשקשת דכי איצטריך קרא לכתוב כדי שלא נטעה בשמות הא קמי שמיא גלי' כמו שמקשים התוס' (בדף כג) ושפיר קשה לכתוב קשקשת ולא בעי סנפיר כן הוא שיטת הר"ן בחידושיו ע"ש וכתבתי דבריו בתוספת ביאור קצת ואמנם מדברי התוס' לעיל (בדף כג) לא משמע כן דמלשון תירוץ התוס' משמע דלסנפיר יש להם שם מיוחד לקרותם בשם סנפיר רק דגם לשון קשקשת נופל בו הואיל ויד מסכסך בו וא"כ ע"י סנפיר אנו יודעין שהאי דלבוש בו מקרי קשקשת הקושי' הנ"ל במקומה עומדת מאי פריך הגמ' מקרא דגלית הנאמר אחר שכבר כתיב קרא דסנפיר להורות לן דהאי דלבוש בי' מקרי קשקשת ואי לא הוי גלי לן קרא מהו קשקשת גם שמואל הנביא לא הוי קרי קשקשת להאי דלביש בי' כנ"ל ולתרץ זה נשובה ונחקורה בחקירה אחת אשר למדנו מתורת משה הרמב"ן ז"ל (וכבר נאמרו ונשנית בתשובה בויכוח שהיה לנו עם הגאון מהר"א אב"ד דק"ק קעלין ז"ל על הוראות אאמ"ו הגאון זצ"ל בדג שטירל בנודע ביהודה מהדורא תניינא בחלק י"ד בתשובה ועיין בחיבורי שיבת ציון חי"ד סי' כ"ט שם הארכנו בדין זה] דהרמב"ן בפירושו על התורה בפרשת שמיני כתב דקשקשים צריכים להיות נקלפים וכל שאינו נפרד מעור הדג אינו בכלל קשקשים וכן פסק הרמ"א בי"ד ריש סי' פ"ג והרמב"ן למד דין זה מדכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש צריך להיות יכולין להפרד ממנו כעין לבוש ע"ש ברמב"ן ולפ"ז יש לתרץ קושי' הנ"ל וי"ל דקושית הגמ' הוא ממאי דקשקשת לבושא הוא מדכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש ומקרא זה נלמד נמי קליפה דצריכין להיות הקשקשים כעין לבוש וקשה מקמי קרא דגלית איך ידעו דין זה דצריך להיות הקשקשים נקלפים כמו שמקשים התוס' במס' נדה (דף נא ע"ב) בד"ה ולכתוב רחמנא היכי הוי ידעי מהו קשקשת קודם שנכתב קרא דגלית וצריך לומר כתירוץ התוס' דמקבלה הוי ידעי דצריך להיות נקלפים ומעתה כיון שנאמר להם מקבלה ממשה מסיני דקשקשים צריכין להיות נקלפין מעל העור הדג ומעתה ממילא אף דלא היה להם קבלה מהו נקרא קשקשים מ"מ ממילא ידעי מהך קבלה דקשקשת מקרי האי דלביש בי' דעל האי דשט בי' לא שייך דין קליפה ולפ"ז שפיר פריך הגמ' ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר וכך הוא הוצעת קושי' הגמ' כיון דמהאי קרא דשריון קשקשים הוא לבוש נלמד דין קליפה וממילא מוכח דמקמי דנכתב קרא דגלית היה ידוע להם דין זה שצריכין להיות נקלפים ע"י קבלה שהיה בידם א"כ למה לי קרא דסנפיר להורות לנו מה הוא קשקשים הא מקבלה ידעינן זה דכיון דנמסר בקבלה דקשקשים צריכין להיות יכולין לקלוף הרי נודע מהו קשקשים דגבי סנפירין לא שייך קליפה ושפיר קשה ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר ומעתה נבוא לדברי התנא דבי ר"י שהתחלנו בו שלשה דברים היו קשין למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים והנה מנורה וראש חדש כבר מבואר בדברינו לעיל אמנם שרצים לפתור הכוונה על דגים שג"כ הם בכלל שרץ המים והיה נתקשה משה בסימנים שהקשקשת הוא סימן טהרה ולא הוי ידע משה מאי הוא קשקשת דגם על סנפיר נופל לשון קשקשת הואיל ויד מסכסך בו ונתקשה משה איך נאמר לו הסימן קשקשת שאינו מבואר אם הכוונה על דלביש בי' או על האי דשט בי' עד שהראה לו הקב"ה באצבע היינו שהיה קולף לו את הקשקשים מזה ידע דהכוונה הוא על האי דלבוש בי' דהאי דשט בי' אינו נקלף ולפ"ז אלה שני מאמרים דתני תנא דבי ר"י נצמדים יחד דכיון דתני דבי ר"י שלשה דברים היו קשין למשה וחד מהם הוא שרצים ולפי המבואר הכוונה הוא על סימני דגים שגם דגים הם בכלל שרץ המים ונתקשה משה בסימן קשקשים שאינו מבואר אם הכוונה הוא על האי דלביש בי' או על האי דשט ביה והראה לו הקב"ה דין קליפה שצריך בקשקשים מזה יש לפשוט דהכוונה הוא על האי דלבוש בי' וקשה למאי צריך קרא למכתב סנפיר כיון דעל קשקשים סמכינן וכבר ידעינן ע"י הקבלה בדין קליפה דהאי דלביש בי' נקרא קשקשים למאי צריך למכתב בתורה סנפיר וע"כ צ"ל כאידך תנא דבי ר"י יגדיל תורה ויאדיר
Gemara: 9935 | Rashi: 0 | Tosafot: 0