צפנת פענח, בשלח י׳Tzofnat Paneach, Beshalach 10
א׳במדרש (שמ"ר כ, ח) ויהי בשלח פרעה (יג, יז), מי צווח ווי, משה צווח ווי, משל וכו', כך אמר משה, צועק אני שנתיגעתי להוציאם ממצרים ואיני נכנס עמהם לארץ, לכך ויהי בשלח פרעה, עכ"ה. וכבר רבים דרשו בזה.
1
ב׳ונראה לי לתרץ תחלה פירוש הפסוק (י, י-יא) ראו כי רעה נגד פניכם, לא כן לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשים. ויש להבין מהו הרעה שנגד פניהם. ודברי רש"י ידועים בזה. ועוד מה זה שאמר כי אותה אתם מבקשים, וזה אינו, דהוא היפך מבוקשם, כמפורש בפסוק. ועוד מה זה שהאריך לומר אותה את"ם מבקשים, הל"ל בקיצור כי א[ו]תה בקשתם. וגם הל"ל לשון עבר לפירוש רש"י, יעו"ש.
2
ג׳ותחלה נראה לי לתרץ מה שאמר משה (ה, כב) למה הרעת[ה] לעם הזה, וא"ת מה איכפת לך, קובל אני על ששלחתני. והוא תמוה.
3
ד׳ונ"ל, דאמר בפרק ג' דתענית (מ"ח) פעם אחת לא ירדו גשמים, שלחו לחוני [ה]מעגל שיתפלל על הגשמים, התפלל ולא נענה, עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך, מיד ירדו גשמים וכו'. וכיוצא בזה לרבי יהושע בן לוי שקפץ ונשבע נגד מלאך המות בכתובות (עז:), יעו"ש. ומעתה תיקשי למשה אדון הנביאים, אחר שראה שהרבה והפציר בתפלה שיכנס לארץ ולא נענה, ה"ל לישבע בשמו הגדול, והי' בהכרח שיעשה הקב"ה מבוקשו שיכנס לארץ.
4
ה׳ונ"ל דשאני משה, דאיתא במכילתא פן ינחם העם בראותם מלחמה (יג, יז), זו מלחמת בני אפרים, שהרגום אנשי גת על שעברו על הקץ ועל השבועה וכו', יעו"ש. ופירש בזית רענן, משום שהשביען הקב"ה שלא יצאו קודם הקץ כדכתיב (שה"ש ב, ז) השבעתי אתכם בנות ירושלים, וה"ה לגאולה ראשונה וכו'. ובוודאי בכלל השבועה הי' שבט לוי גם כן, אף שלא הי' שיעבוד לשבט לוי (שמ"ר ה, טז), מכל מקום גרות היה להם. ומעתה לפי זה תיקשי מהא דאיתא במכילתא ילקוט פ' בא רמז ר"ח: ויקם פרעה לילה [ויאמר] קומו צאו מתוך עמי כו' (יב, לא), אמר לו משה רוצה אתה שתכלה המכה, אמור הרי אתם ברשותכם, הרי אתם בני חורין כו'. ופירש בזית רענן משום שיצאו קודם זמנן, לכך הוצרכו ישראל לרשות פרעה, שישלחם מדעתו כו'. וקשה הא מושבעין ועומדין שלא יצאו קודם הקץ, ואיך הוציאן הקב"ה קודם זמנן לעבור אשבועתן. וע"כ צריך לומר שהקב"ה השביען וכאשר חפץ בגאולתן התיר שבועתן, ובכלל היתר השבועה היה משה ואהרן וכל שבט לוי כנ"ל, ומאחר שכבר הותר שבועתן, אף שישבע שיכניסם הקב"ה לארץ ישראל יתיר הקב"ה שבועתן כמו שמצינו לריב"ל הנ"ל, מה שאין כן חוני וריב"ל שמעולם לא התירו שבועתן, ואתי שפיר.
5
ו׳ובזה יובן צחות לשון משה למה הרעת לעם הזה, ר"ל ממה נפשך יש רעותא בשליחות הזה, או לישראל או לי, והוא דמאחר דכבר מושבעין ועומדין שלא יצאו קודם הקץ, וא"כ שלא יהי' שום תועלת בשליחותי, אם כן למה הרעת לעם הזה, שהכביד פרעה עליהם עבודה על ידי שליחותי, כמ"ש (ה, יז) נרפים וגו'. ואם תמצי לומר שודאי יהיה תועלת בשליחותי שתוציאם על ידי היתר שבועה, אם כן אין תקנה שאוכל להכניסם לארץ ישראל, אם כן קובל אני על ששלחתני מתחלה, מאחר שאין סופי להכניסם, וכמ"ש רש"י (ד, יג) שזה היה טענות משה מה שאמר שלח נא ביד תשלח, יעו"ש, וק"ל.
6
ז׳ובזה יובן טענת פרעה, שידע שכבר הם מושבעין שלא יצאו קודם הקץ, ועדיין לא נשלם זמנן, שלא היו אצלו רק רד"ו שנים, ואם כן איך באו משה ואהרן להוציאם קודם זמנן, וע"כ צ"ל על ידי היתר שבועה. אם כן ראו כי רעה נגד פניכם דייקא, ר"ל דודאי מגיע לכם רעה גדולה על ידי זה שאין סופכם ליכנס לארץ, דבל"ז היה לכם תקנה על ידי שבועה וכנ"ל, מה שאין כן עכשיו, וק"ל.
7
ח׳ובזה יובן ויהי בשלח פרעה את העם, הרי שייחס יציאת העם על ידי שלוח פרעה, שמדעתו ורצונו יצאו, מה שאין כן בלאו הכי לא היה אפשר להם לצאת משם על ידי שיצאו קודם זמנן. קשה, הא מושבעין ועומדין. וצ"ל שהתיר שבועתן. לכך צווח משה ווי שלא יכנוס עמהם לארץ, דבל"ז היה סובר שנשלמו זמנן, כדעת פרקי רבי אליעזר (פמ"ז) לילות השלימו, או כדעת מכילתא שהתחיל משנולד יצחק, וקיימו שבועתן, ומעולם לא התיר שבועתן, ואם כן היה סובר שיכנוס לארץ על ידי שיקפוץ וישבע כרבי יהושע בן לוי וחוני המעגל, מה שאין כן עכשיו נסתר מזה, וק"ל.
8
