צפנת פענח, בא י״אTzofnat Paneach, Bo 11
א׳במדרש (שמ"ר יד, ג) ויהי חושך אפילה (י, כב), בג' ימי אפילה נתן הקב"ה חן העם וכו', שאמרו המצרים אלו היו רוצים לשקר כבר היו נוטלין בג' ימי אפילה ולא היינו מרגישין וכו' לקיים מה שנאמר (בראשית טו, יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, והדא הוא דכתיב (י, כג) [ו]לכל בני ישראל הי' אור במושבותם, בכל מקום שהלך וכו'. והוא תמוה, מאי בעי בזה הדא הוא דכתיב ולכל בני ישראל וכו'. ושארי הספיקות.
1
ב׳ונראה לי דעל כרחך מוכח מש"ס דסוטה (יג.) ומתשובת בית יעקב, דמה ששאלו ממצרים כלי כסף וזהב הי' בליל יציאתן ממצרים, באופן שלא היה סיפק ביד משה להתעסק בעצמות יוסף ובביזה שהי' גם מצוה, יעו"ש. וכמשמעות הפסוק (יב, לד-לה) וישא העם את בצקו וגו', ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים וגו', ודרשו בברכות (ט:) ובמכילתא (עה"פ) שהשאילום בעל כרחם דישראל, שאמרו טול כמה שתחפוץ וצא וכו'. וכן כתב הרי"ף בעין יעקב (ברכות שם) טעם שנתעכבו עד הבוקר, עבור הביזה. וזהו כוונה המדרש גם כן - אלו היו רוצין לשקר כבר היו נוטלין בימי החושך וכו', משמע דשאלת כלי כסף הי' אחר ימי החושך, אלא שמציאת החן להשאיל הי' בימי החושך שראו כל מטמונים של מצרים וידעו כל כליהם היכן הם מונחין וכו'.
2
ג׳ואם כן קשה, מאי טעמא באמת לא הי' השאלה בימי החושך בעת הפנאי, מה שאין כן בליל יציאתן, שהיו בהולין לצאת. והאלשי"ך (יא, א-ג) מטעם זה פירש באמת שהיה השאלה בימי החושך וכו'. אבל דעתו נסתרה, כי נראה שסותר להש"ס הנ"ל שזכרתי.
3
ד׳ונראה, דקיימא לן ממכות חושך העשירו ישראל כנזכר בילקוט (רמז קפו), וקשה הא אסור להנות ממעשה ניסים, לכן צריך לומר דבאמת לא השאילו אז רק בימי יציאתן, ואתי שפיר, ומ"ש שהעשירו, דהיינו דידעו כל מקומות וכנ"ל.
4
ה׳אך קשה, דלעולם הי' לשאול בימי החושך, וכי תימא דאסור להנות ממעשה ניסים, תינח א"א דהחושך הי' בטבע והנס היה האור לישראל, מה שאין כן דאי אמרת דהאור הי' בטבע והנס הי' החושך, אם כן אין העשירות מצד הנס, וכמו שנדפס בשם הגדול ממכות דם העשירו ישראל (שמות רבה ט, ט), אך דעל כרחך זה אינו, דהא דכתיב ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם, בכל מקום שהלך הי' עמו הולך האור וראה אף מטמוניות, אך כן אין זה האור בטבע רק בנס, ואסור להנות, ועל כרחך צריך לומר כנ"ל.
5
ו׳ובזה יובן המדרש, שפירש הסבה שהשאילו המצרים, שאמרו אילו רצו לשקר כבר היו נוטלין בג' ימי החושך וכו', דמשמע דהשאלה הי' בליל יציאתן ולא בג' ימי החושך, וקשה באמת מ"ט לא שאלו אז בעת הפנאי וכקושית האלשי"ך, וצ"ל דאסור להנות ממעשה ניסים על ידי שהי' האור לישראל בנס מצד זה יעשירו, קשה דלמא הי' האור בטבע שלא נשתנה מכשהי' רק למצרים הי' חושך, לזה ביאר הדא הוא דכתיב ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם, בכל מקום שהלך וכו', הרי שהי' בנס, ואי אפשר הי' לשאול כי אם אחר שעבר הנס בליל יציאה, וק"ל.
6
