צפנת פענח, בא כ׳Tzofnat Paneach, Bo 20
א׳בפסוק ויאמר משה אדני למה הרעות[ה] לעם הזה ולמה זה שלחתני (עי' ה, כב), ופירש רש"י הרעות לשון הפעיל הוא, הרבה רעה אליהם. וי"ל, דלפי זה משמע דעיקר קפידתו הי' על שהרבה רעות להם, ובאמת קשה דגם על רעה אחת יש לתמוה על איזה אשמה הי' להם זה, וכי תימא בהדי כבשא דרחמנא למה לן, דבוודאי לא עביד דינא בלא דינא וכמאמר חז"ל (שבת נה.) אין יסורין בלא עון, אם כן גם על הרבה רעות אין לתמוה. מלבד קושיא המפורסמת, דמה ענין זה לזה, קשה עוד להבין מ"ש ויאמר אליו אני ד' (ו, ב) ופירש רש"י נאמן לקיים דברי שדברתי אל האבות, דקשה דעדיין שאלת משה במקומו עומד, וכי משום שהבטיח לאבות להוציאם ירבה רעות עליהם, אדרבה כו'. ועוד דמסיים הפסוק (ו, ה) ואזכור את בריתי, ופי' שאמרתי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו, יד), וקשה למה האריך הקב"ה למשה בזה, ואדרבה מזה יש מקום למשה לומר שילך הקב"ה בעצמו בלי שום אמצעי לקיים דברו שאמר דן אנכי.
1
ב׳ונראה לי דקושיות אלו יבוארו חדא בחברתה, על פי מה שכתבתי במקום אחר לתרץ הפסוק (מלאכי ג, ה) וקרבתי אליכם למשפט וגו', וגם על פי מה שכתבתי במקום אחר לתרץ פסוק (בראשית יח, כ) זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו', והעולה משם כשרוצה הקב"ה לחייב בריותיו על הרבה עבירות לייסר' בהרבה פורעניות, צריך שירד הקב"ה בעצמו בלי שום אמצעי, וכמו שאמר הכתוב (בראשית יח, כא) ארדה נא ואראה וגו', וכפירוש רש"י שם.
2
ג׳ואגב נראה לי לבאר פירוש רש"י בפ' לך לך (בראשית טו, יד) וזה לשונו: דן אנכי - בעשר מכות. דקשה, איך מרומז בתיבת דן אנכי שיפרע מהם בעשר מכות ולא במכה אחת שיהי' כדאי להוציאה.
3
ד׳ונראה לי, דודאי קשה למה אמר אנכי שהוא יותר פנימי, והל"ל אני. וצ"ל משום דאמר לו הקב"ה לאברהם שיפרע להם הרבה פורעניות, וכן תקשי לי' הא אי אפשר, משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה, ואיך אפשר לחייב משום ב' רשעות, לזה אמר דן אנכי, ר"ל אני בעצמי אתיצב בדין עם המצרים, והיינו שירד למטה אצלם לדין בדין התובע שהולך אחר הנתבע, ובזה שפיר יכול ליפרע מהם על כל רשעה, כמו שאמר הכתוב (מלאכי ג, ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים וגו', ואתי שפיר שיהי' עשר מכות, מדה כנגד מדה.
4
ה׳ודלא כמה שפירש בעל שפתי חכמים במה שכתב רש"י בעשר מכות, בא להוציא שלא תאמר שעמד עמהם בדין. דהאמת הוא בהיפוך, שעמד עמהם בדין, ועל ידי שעמד עמהם בדין בא להם עשר מכות, ר"ל הרבה מכות ולא באחד. ומ"ש דלא מצינו שעמד עמהם בדין, אומר אני לא ראיתי אינו ראי', דיגעתי ומצאתי מ"ש (שמות יא, ד) בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וגו', והקשו המפרשים דהל"ל והכיתי כל בכור, דהוי משמע על ידי עצמו, מה שאין כן השתא דאמר ומת, משמע כדרך כל הארץ על ידי מלאך המות. ועוד נתחבטו במפרשים דפסוק אחד אומר והכיתי כל בכור, משמע על ידי עצמו, ופסוק אחד אומר (יב, כט) וה' הכה כל בכור, פירש רש"י הוא ובית דינו. ועוד מה ענין בית דין לכאן. ועוד דכתיב (שמות יב, כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו, ופירש רש"י כיון שנתן רשות למשחית לחבל וכו'.
5
ו׳ולדידי הכל ניחא, שהיינו כמו שכ' ארדה נא ואראה, ופירש רש"י לימד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא על פי ראיית עצמו, וכן מצינו בדור הפלגה (בראשית יא, ז) נרדה ונבלה שם שפתם. ובכולן הטעם שצריך הקב"ה לירד למטה לדון ולחייב מיתה על כל רשעה ורשעה. וכן פירש רש"י כאן (יב, יב) ועברתי בארץ מצרים והכתי וכו', כמלך העובר ממקום למקום. ור"ל לא שתאמר שהקב"ה עצמו חבל בהם, כי אם על ידי מי שממונה מאז ומקדם לחבל, רק ירידתו הי' לדון אותם למטה על פי ראיה, והיינו כמלך העובר ממקום למקום לראות מעשה בני אדם ותחבולותיהם, לדון עם בית דין הכל על פי ראיה, ואמר דנגמר דינם להריגה, הדבר יצא מפי הקב"ה ומיד יצא הדבר בפועל על ידי המחבלים, וזש"ה אני יוצא, ולא אמר אנכי, משום דהוא ובית דינו קאמר, ואז בודאי ומת כל בכור, ובהמשך זה יבואר הכל על נכון, ודו"ק.
6
ז׳ובזה יובן פסוק הנ"ל כוונת משה שאמר למה הרעת לעם הזה, ר"ל שהרבי"ת רעות להם, הא אין מחייבין משום ב' רשעות משום דהוי עדות שאי וכו', וכי תימא דבראיית הדיין עצמו אתי שפיר לחייב על כל רשעה וכנ"ל, אם כן למה זה שלחתני, דהי' לך לירד בעצמך לדונם ולחייבם על כל רשעה, כמ"ש להלן וקרבתי אליכם למשפט וגו'.
7
ח׳ועל זה בא התשובה ממנו יתברך, דידוע דאין הקב"ה מזכיר שמו המיוחד אצל הרעה, כמ"ש (שמות כ, כ) בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וגו' וכמו שכתבו התוספות בריש תענית. וזש"ה וידבר אלקים אל משה ר"ל דיבר אתו משפט על שאמר למה הרעת (רש"י ו, ב), דע"כ הי' למשה להבין שלא הי' שליחותו בשביל רעות ישראל, ולכך ויאמר אליהם אני ה' ר"ל אני הוא ששלחתיך לישראל בשמי המיוחד, כמו שאמר הכתוב (עי' ג, טו) כה תאמר לישראל ד' שלחני אליכם וגו', ואיך הזכרתי שמי על רעות ישראל, אלא ענין שליחותך היה כדי לקיים מה שהבטחתי לאבות שאמרתי ד"ן אנ"כי, והיינו לייסרם בהרבה פורענויות וכנ"ל, ולזה שלחתיך רק להתרות בו, ואני אקשה את לבו, ובזה והרביתי את אותותי וגו', ויקוים שהבטחתי, וק"ל.
8
ט׳ובאופן אחר נראה לי לתרץ פסוק למה הרעת[ה], על פי מה שכתבתי במקום אחר בשם האלשי"ך דמה שאמר הקב"ה על ידי עצמו יכול לחזור בו אם גרם החטא, מה שאין כן על ידי נביא, שלא יאמרו נביא שקר הוא כו', אלא כשאומר ומבטיח בשם הוי"ה אינו חוזר בו אפילו על ידי עצמו.
9
י׳וזה שאמר משה, אחר שאמרת לי (ג, ז) ראה ראיתי את עני עמי וארד להצילו, אם כן עכשיו למה הרעת לעם הזה בהיפך הבטחתך, וכי תימא שגרם החטא, אם כן למה זה שלחתני שיאמרו נביא שקר אני, דאל"כ לא חזרת בך אפילו על ידי חטא. ולזה השיבו ודיבר אתו משפט ויאמר אליו אני ה', ור"ל הלא אמרתי לך בשמי המיוחד ואיך יעלה על דעתך לומר שיש כאן חזרה, וק"ל.
10