צפנת פענח, בא כ״אTzofnat Paneach, Bo 21
א׳בפסוק והן לא יאמינו לי וגו' (ד, א). ויש להבין הלא כתב הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ג) שאם יבא אחד לומר שהוא משיח ויעשה אותות ומופתים מכל מקום אין אנו מחוייבים להאמין לו כו'. ב' בפסוק (ג, יב) וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, כי הסדר הוא איפכא שיתן אות ומופת תחלה על המאורע אח"כ, ולא שיתן מופת המאוחר על המוקדם.
1
ב׳ונראה דמבואר ב' קושיות אלו חדא באידך, ונראה לי דאמרו חז"ל ואת ערום ועריה (יחזקאל טז, ז), שלא הי' להם שום זכות לגאול בפרט קודם זמנם. והנה אמרו בש"ס דמכות (כג:) אמר רבי שמלאי תרי"ג מצות נתנו למשה בסיני כו', עד בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר (חבקוק ב, ד) וצדיק באמונתו יחיה. הרי מבואר כי האמונה הוא שורש כל התורה.
2
ג׳ובזה יובן, כי משה אמר תחלה (ג, יא) מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, ופירש רש"י מה זכו ישראל שיעשה להם נס שיוציאם ממצרים, והשיבו הקב"ה על נכון בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה (ג, יב), וכפירוש רש"י שזה תשובה על מה ששאל באיזה זכות, והשיבו בזכות קבלה התורה. וזה שאמר משה והן לא יאמינו לי, כי עיקר קבלת התורה היא האמונה, וכאשר לא יאמינו אם כן הדרא קושיא באיזה זכות. אמנם באמת כתיב (ד, לא) ויאמן העם, אם כן שפיר זה אות לקבלת התורה, שתצליח בשליחותך, והבן.
3