צפנת פענח, בא ו׳Tzofnat Paneach, Bo 6
א׳פן ה' ביאור פסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותותי אלה קרבו וגו' (י, א). והספיקות כתבתי לעיל, יעו"ש.
1
ב׳לבאר זה נבאר סיום מסכת סנהדרין (קיג:) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (דברים יג, יח), כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם וכו', מאן רשעים, אמר רב יוסף גנבי. תנו רבנן רשע בא לעולם חרון אף בא לעולם שנאמר (משלי יח, ג) בבוא רשע בא גם בוז ו[עם קלון] חרפה, רשע אבד מן העולם טובה באה לעולם שנאמר (משלי יא, י) ובאבוד רשעים רנה. צדיק נפטר מן העולם רעה בא[ה] לעולם שנאמר (ישעיה נז, א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספין באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק.
2
ג׳ואגב אכתוב כאן הספד בפרש' בא שנת תקך"ד על הרב הגדול המנוח מוהר"י, והרב מהר"ם, זללה"ה.
3
ד׳הנביא ירמי' בסי' ד' (יט-כב) אמר, מעי מעי א[ו]חילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש, כי קול שופר שמעתי וגו'. שבר על שבר נקרא כי וגו' [כי] אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע להטיב לא ידעו וגו'. ופירש רש"י דקאי על חרבות ירושלים וגלות יכני' וגו'.
4
ה׳עי"ל דקאי על מיתת צדיקים ששקולה כשריפת בית אלקינו, כדאיתא בפרק קמא דראש השנה (יח:) תניא רשב"י אומר כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וכו' (זכריה ח, יט) ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו וכו'.
5
ו׳ואם נפשך לומר במת צדיק די בהספד בני עירו, ז"א, דהא אמר בש"ס הנ"ל צדיק נפטר מהעולם רעה באה לעולם וכו', משמע על כל העולם בכלל שייך מיתת הצדיק לרעתם, א"כ ראוי לספוד עליו בכל מקום.
6
ז׳אמנם לבאר טעם זה, נבאר ש"ס דשבת פרק י"ג (קה:) אמר ר"י אמר רב כל המתעצל בהספידו של חכם ראוי לקברו בחייו שנאמר (יהושע כד, ל) ויקברו אותו וגו' שרגש עליהם ההר וכו'. א"ר חייא בר אבין אמר רבי יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים וכו'.
7
ח׳לבאר זה נ"ל לבאר פסוק ישעי' סימן נ' (ב-ד) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות וגו' אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם ידו"ד אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות [את] יע(ו)ף דבר וכו'. והוא תמוה, שאין חיבור לפסוקים, והספיקות יבוארו ממילא.
8
ט׳ונראה לדקדק לשון הש"ס הנ"ל מיתתן של צדיקים, דהל"ל וכו'. ונ"ל דיש ב' סוגי מיתת צדיקים, א' בכח ב' בפועל, ושניהם גורמין רעה לעולם.
9
י׳ותחלה נבאר ענין רעה הנמשך בעולם ח"ו ממיתת צדיקים בפועל בעולם, דכתבתי בכתבי ביאור פסוק (שמות א, א-ו) ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וגו' ויוסף הי' במצרים וגו' וימת יוסף, וכל הענין. והעולה משם, דיש ג' בחי' בענין עבודת ה', א' בחי' אחור וקדם צרתני (תהלים קלט, ה) וכו', ושם כתבתי בחינה זו באדם אחד, וכאן יבואר שיש עוד בחי' אחור וקדם בכללות העולם, בחי' אנשי החומר נקרא אחור, ואנשי הצורה נקרא קדם, וצריך לחברן מטעם שיבואר אח"ז, וזהו אחור וקדם צרתני. בחינה ב', היודע שהוא בבחינת אחור ועדיין לא הגיע לבחינת קדם, מכל מקום ממתיק על ידי ידיעה זאת הדינין בשרשם. בחינה ג', הסתר אסתיר פני וגו' (דברים לא, יח), וזה גורם רעה וגלות, כמו שהי' זה גלות מצרים ופרעה העורף והשכחה, עד שנולד משה בחי' הדעת והנשמה של כללות העולם, אז הי' זמן הגאולה.
10
י״אובזה יובן פסוק הנ"ל, הצדיק אבד, שנאבד ונסתלק הדעת, שהיא בחינת יוסף הצדיק, וכן כל צדיק וצדיק הוא הדעת ונשמת אנשי דורו, והצדיק אבד ואין איש שם על לב, שאם הי' שם על לב לידע החסרון הי' ממתיק הדינין בידיעה הזאת, שהיא בחינה ב' הנ"ל, מה שאין כן שאין איש שם על לב, שאינו יודע חסרונו, אז הוא בחינה ג' הנ"ל ואנכי הסתר אסתיר, זה גורם רעה וגלות ח"ו, וז"ש כי מפני הרעה נאסף הצדיק באין מבין דוקא, וכאמור, והבן.
11
י״בובזה יובן הש"ס הנ"ל כל המתעצל בהספדו של חכם, ע"כ מפני שאין מבין חסרון והעדר הצדיק שהוא הסתלקות הדעת והנשמה של כללות העולם, וזה נמשך לו מחמת שאין בו חלק הדעת והנשמה, דאל"כ הי' מרגיש החסרון, אם כן, מאחר שהוא גוף בלא נשמה בעי קבורה, וזה שאמר ראוי לקברו בחייו, והבן. ובזה יובן ש"ס שאח"ז כל המתעצל בהספדו וכו', אינו מאריך (ימיו) [ימים], והיינו מצד הסתלקות הנשמה שבו, והבן.
12
י״גועתה נבאר מהו מיתת צדיקים בכח ולא בפועל, ויבואר פסוק הנ"ל אלביש שמים קדרות וגו', דכתבתי במקום אחר דשמעתי פירוש הש"ס (שבת קיט:) כל המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו וגו', כי עוברי בעמק הבכא וגו' (תהלים פד, ז), שהצדיק עובר דרך גיהנם להעלות הרשעים, והיינו מי שמדבק בו, מה שאין כן המבזה תלמיד חכם וכו', ודפח"ח.
13
י״דואני כתבתי שיש בחינה זו בעולם הזה גם כן, על ידי חסרון הצדיק שנקרא לבושי פחותי הערך כדי שיתחבר עמהם להעלותן, ובזה החסרון מבזה התלמיד חכם, ולכך אין רפואה למכתו וכו', יעו"ש. ובזה נראה לי לבאר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, שהוא הת"ח נק' שמים, ועל ידי מידות גריעות שנק' לבושי פחותי הערך, יוכלו להתחבר עמהם להעלותן, והבן.
14
ט״ועוד יש לומר המבזה תלמיד חכם וכו', דכתב היעבץ במשנה (אבות פ"ג מ"ד) המפנה לבו לבטלה וכו', כי הדבוק בו יתברך דבוק בחיים, מה שאין כן וכו', וזש"ה (דברים לא, יז) על כי אין אלוה[י] בקרבי מצאוני הרעות האלה וכו', ולכך המפנה לבו לבטלה וכו', ודפח"ח. אך קשה תינח התלמיד חכם מה שאין כן המוני עם וכו'. ונראה לי דלכך מצוה (דברים י, כ) ובו תדבק, ודרשו הדבק בתלמידי חכמים, ועל ידי זה דבוק בו יתברך. ובזה כתבתי במקום אחר מי האיש החפץ חיים - אוהב ימים (תהלים לד, יג), ר"ל לאהוב תלמידי חכמים שנק' ימים, לראות טוב - שבתלמיד חכם ולא החסרון שבו, ובזה יהי' מרכבה למדה ועובר על פשע שכתוב בחסד לאברהם, יעו"ש. אמנם על ידי שעונותיו מבדילין בינו ובין קונו, זה גורם שיהי' מסך מבדיל בינו לבין תלמיד חכם, שלא יהי' דבוק בתלמיד חכם, וזש"ה הפך לבם לשנוא עמו וכו' (תהלים קה, כה), דקשה קושית הרמב"ם (הל' תשובה פ"ו ה"ה, ח"פ פ"ח) למה נענשו המצרים וכו', וכתבתי מזה במקום אחר, ולדברינו אתי שפיר. וזש"ה (דברים לא יח) ואנכי אסתר אסתיר פני, שהם התלמידי חכמים, על ידי ספיקות וקושיות שימצא בתלמידי חכמים, כדי שלא ידבק בהם, ובזה והבדילו ה' לרעה וגו' (דברים כט, כ), כמו שכתבתי בזה במקום אחר. ובזה יובן כל המבזה תלמיד חכם, על ידי ספיקות וקושיות שלא ידבק בו, אז אין רפואה למכתו, כי אם הי' דבוק בתלמיד חכם הי' דבוק בו יתברך ודבוק בחיים, ואין שום עונש יכול לבוא, והבן.
15
ט״זובזה יובן שיש ב' סוגי דביקות, א' סוגי האיש, הוא התלמידי חכמים שדבקים בו יתברך ממש. ב' המוני עם שאינם יודעים לדבק בו יתברך, וצוה התורה ובו תדבק לדבק בתלמידי חכמים, וכאלו דבוק בו יתברך.
16
י״זוזה שאמר ישעי' הנביא כה אמר ה' וגו' מדוע באתי ואין איש, ר"ל כפירוש רש"י - מדוע באתי להתקרב אליכם כו', דהיינו לדבק בו, ואין איש, ר"ל שאינם בחינת איש שיוכלו לדבק בו יתברך, ושוב קראתי, ר"ל על ידי התורה קראתי ובו תדבק, הדבק בתלמידי חכמים, ואין עונה לדבק בתלמידי חכמים, לכך גם אני אעשה זאת להם אלביש שמים קדרות וגו', ר"ל הת"ח שנק' שמים, על שם מעשיהם שהם כעצם השמים לטוהר, מכל מקום אלביש שמים קדרות, שיהי' נראה להמוני עם מבחוץ לבושי התלמיד חכם שהם שחרות וקדרות, ושק אשים כסותם, שהם קושיות וספיקות שיהי' להם על התלמידי חכמים, שהם קליפות הנקראים שק, וזה סוד אנכי הסתר אסתיר פני, שהם בחינה ג' הנ"ל, הגורם ח"ו רעה לאנשי הדור. לכך אמר הנביא ה' נתן לי לשון למודים לדעת, ר"ל על ידי לשון למודים יכול להודיע למי שהוא עיף, שהם המוני עם שהוא עיף ויגע במעט מעשי הטוב, שיתנו לב שלא יהיו מבחינה ג' רק מבחינה ב' על כל פנים, וינצלו מהרעה, והבן.
17
י״חובזה יובן הפסוק הנ"ל הצדיק אבד וגו', על ידי עונות הדור הפך לבם לשנוא עמו הצדיקים, על ידי שהלביש שמים קדרות, ואין הצדיק יכול להשפיע תורה ומוסר לאנשי דורו, כי מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע כשם שמצוה לומר דבר הנשמע (יבמות סה:), ואין יכול לזכות הרבים שיהי' זכות הרבים תלוי בו, מה שאין כן עתה הצדיק אבד זכות זה. וגם אנשי חסד נאספין וגו', שאם לא הי' הצדיק אבד, רק שישפיע תורה ומוסר, אז כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם, כדאיתא בש"ס דתמורה (תמיד כח.) כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם שנאמר (משלי כד, כה) ולמוכיחים יונעם ועליהם תבוא ברכת הטוב וכו', מה שאין כן כשאין תוכחה אז הצדיק אבד כנ"ל, וגם אנשי חסד שהם נדיבי העם הגומלין חסד להשפיע משפע עשרם לעניי העם, עתה אנשי החסד נאספין, שנתמעט שפע הברכה מהם, ועל ידי זה אינם גומלין חסד עם הצריכים חסד, ועי"ז מפני הרעה נאסף הצדיק, ר"ל שנתמעט הצדיק מלהשפיע כדי שיבא הרע ח"ו. ושפיר מסיים מסכת דסנהדרין הנ"ל צדיק בא לעולם ר"ל ברכות לראש צדיק (משלי י, ו), וביאת הצדיק להשפיע שפעו הטוב בעולם בתוכחת מוסר, אז טובה וברכה בא לעולם, והבן.
18
י״טובזה יובן שמיתתן של צדיקים, הוא ב' מיני מיתה, אחת בכח, דהיינו אלביש שמים קדרות וכו', ב' בפועל, זה שקולה כשריפת בית אלקינו, כי לא חרבה ירושלים כי אם על שביזו תלמידי חכמים וכו' (שבת קיט:), והבן.
19
כ׳ובזה יובן פסוק (ירמיה כב, י) אל תבכו למת, על שהצדיק אבד כנ"ל, אלא בכו בכה להולך, שהלך ונתרחק מלדבק בתלמידי חכמים, שזה גרם הרעה כנ"ל.
20
כ״אלכך עצה יעוצה אחור וקדם צרתני, שהם ב' סוגי אנשים, אנשי החומר שנקרא אחור, ועם אנשי הצורה שנקראים קדם, צרתני, לחברן כאחד, וק"ל.
21
כ״בועל פי זה נבאר מדרש (ויק"ר יד, א) אשה כי תזריע וילדה זכר (ויקרא יב, ב) הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני וכו'. שהוא תמוה. ולפי הנ"ל שהם אנשי החומר כי תזריע, וילדה זכר בחינת אנשי הצורה, ואיך אפשר זה, ומשני הדא הוא דכתיב אחור וקדם צרתני, בחיבור שניהם, והבן.
22
כ״גוכן אשה כי תזריע, בימי הקטנות, וילדה זכר בחינת הגדלות, איך אפשר זה, ומשני אחור וקדם צרתני כמו שביאר מורי זלה"ה, והבן.
23
כ״דובזה יובן, ויאמר ה' אל משה, בחינת הדעת והנשמה של כללות הדור, שנסתלק כשמת יוסף, וגרם גלות ורעה בעולם, ועתה שנולד משה ובא צדיק בעולם טובה באה לעולם, ויתחבר עם בחינת פרעה המוני עם בחינת העורף והשכחה, וזש"ה בא אל פרעה, היינו בחינת אחור וקדם צרתני כנ"ל, ואז יהי' הגאולה בעולם וגו', וז"ש למען שתי אותותי אלה בקרבו, ר"ל שתי אותיות י"ה, שהם אותיות הנשמה, כמ"ש למעלה כל הנשמה תהלל י"ה וגו' (תהלים קנ, ו), אשים עתה בקרבו, ויהי' חיבור נשמה עם הגוף, בסוד קרבה אל נפשי גאלה (תהלים סט, יט), והבן.
24
כ״הועל פי זה נבאר ש"ס דעירובין (יח:) אמר רבי ירמי' מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות, שנאמר (תהלים קנ, ו) כל הנשמה תהלל י"ה. וכ' התוספות (ד"ה כל הנשמה) פירש ר"ח קרי' בי' כל הנשמה וכו', יעו"ש. כתבתי ביאור זה לעיל.
25
כ״ווכעת נראה לי, ולבאר מדרש (שמ"ר טו, א) החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב, ב) הדא הוא דכתיב (שה"ש ב, ח-י) קול דודי הנה זה בא וגו', קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, אמר לפניו רבונו של עולם, ת' שנה אמרת להשתעבד ועדיין לא שלמו, אמר לו כבר שלמו שנאמר (שה"ש שם, יא) כי הנה הסתיו עבר, מיד גלו הצדיקים את ראשיהם שהי' מכוסה, שנאמר (שה"ש שם, יב) הנצנים נראו בארץ, אלו שבט לוי שהיו כולם צדיקים. והוא תמוה. ונשאלתי לפרש מדרש זה.
26
כ״זונראה לי, דכתבתי במקום אחר כי משה רבינו עליו השלום סבר שפגמו עם הדעת, והגלות צריך גימטריא ר"ס, וז"ש (שמות ג, ד) וירא ה' כי סר לראות. והודיע הקב"ה שנסתלק הדעת, ונשאר רק לבושי הדעת י' פעמים אהי"ה גימטריא רד"ו, ונשלם זמן הגלות, כמ"ש בפרי עץ חיים הלכות פסח (ש' חג המצות פ"א), יעו"ש. וזהו ענין וימת יוסף - שנסתלק הדעת, ועתה בביאת משה חזר הדעת למקומו. וענין סילוק הדעת הוא לעלות במקום מכוסה ביסוד אמא, כמבואר בכוונת המילה, וז"ש פריעה פר"ע י"ה, יעו"ש.
27
כ״חובזה יובן, אמר עדיין לא שלמו ימי הגלות, כסברת משה רבינו עליו השלום ר"ס ולא שלמו ימי הגלות וכו'. והשיבו הקב"ה לשיטתו, כבר שלמו. ומיד גלו הצדיקים את ראשיהם, שהם בחינת הנשמה והדעת שנסתלק במקום מכוסה, וז"ש וימת יוסף, שנסתלק בחינת הדעת במקום מכוסה, וזה גרם גלות, מה שאין כן ויאמר ה' אל משה בחינת הדעת שנסתלק למעלה במקום מכוסה, שירד עתה ויתגלה, וז"ש בא אל פרעה, שיבוא בחינת הדעת במקום מגולה שנקרא פרעה, בחינת פריעה הנ"ל, למען שתי אותותי אלה בקרבו, שיתפשט למטה ויתגלה בחינת הדעת, שהם נשמת הצדיקים שבראשם, שהם הדעת והנשמה של כללות הדור, שבא לעולם, והוא סימן גאולה, והבן.
28