צפנת פענח, בא ה׳Tzofnat Paneach, Bo 5
א׳פן ד' בפסוק ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו (י, א). והספ[י]קות רבו: א' קושית הזוהר (ח"ב לד.) הנ"ל, הל"ל לך אל פרעה. ב' הקשה הרמב"ם (הל' תשובה פ"ו ה"ג) מאחר שהכביד את לבו אם כן התראה למה. ג' מה דהוי הוי, ואיך שייך פרשה זו לדורות.
1
ב׳ובפסיקתא בא אל פרעה, זה שאמר הכתוב (תהלים סו, ג) אמרו לאלדים מה נורא מעשיך, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, אמרו לפועלא טבא ישר חילי', מה נורא מעשיך מה דחילין אינון, ופירש - הנהרגין הורגין את הורגיהן וכו'. ברוב עוזך יכחשו לך, פרעה אמר (שמות ה, ב) לא ידעתי את ה', נעשה כחשן אמר (שם ט, כז) ה' הצדיק וכו'. והספיקות רבו.
2
ג׳ונבאר החודש הזה לכם ראש חדשים (יב, ב), ודרשו חז"ל (ר"ה כ.) כזה ראה וקדש. ויש להקשות, מה שייך זה לראש חודש ניסן, זה שייך בכל ראש חודש.
3
ד׳ונראה לי, דכתבתי במקום אחר ש"ס (חולין ס:) שאמרה הלבנה, אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, והשיב הקב"ה לכי ומעטי את עצמך. דכתב הרמב"ם שהלבנה אין לה אור מעצמה רק מה שמקבלת אור מהחמה וכו', עד ונתביישה הלבנה שלא הרגישה חסרונה וכו', יעו"ש. וכן בש"ס דבבא בתרא (עה.) אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה וכו'. והעולה משם, כי יהושע לא הרגיש חסרונו, כמו הלבנה וכו', יעו"ש.
4
ה׳ובזה יובן החודש הזה לכם, כזה ראה וקדש, הכוונה, כי החסרון של הלבנה הנקראת החודש הזה, חסרון זה הוא לכם גם כן, כאשר כתבתי במקום אחר שזהו ענין גלות מצרים, וענין גלות הזה, וההיפוך פקוד יפקוד (בראשית נ, כד), שהוא פוקד וזוכר לידע חסרונו הוא סימן הגאולה וכו', יעו"ש. ושפיר אמרו חז"ל כזה ראה וקדש, דהכוונה כזה החסרון של הלבנה ראה בעצמך לידע חסרונך, אז תוכל להתקדש, והבן.
5
ו׳ואמר זה בניסן שהוא ראשי חדשים, על דרך שכתבתי במקום אחר טעם כי תוקעין בראש השנה, שיתעורר בתשובה בראש שנותיו וכו', יעו"ש. הכי נמי כזה ראה בראשי חדשים, מיד בהתחלה, והבן.
6
ז׳ונחזור לעניננו, כי נרמז בפסוק זה שני כללים השייך לעבודת ה', כלל א' שמעתי בשם מורי זללה"ה ביאור פסוק (תהלים קכו, ו) הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברינה נושא אלומותיו. כי יש ב' סוגי עובדי אדמה וכו', א' הי' משגיח לראות אם יש זרע וכו'. ובזה יובן, מי שהוא בבחינת הלך ילך ובכה, אז נושא משך הזרע, מה שאין כן מי שהוא סובר שהוא מקורב לה' יתברך בבחינת בא יבא ברנה, אז נושא אלומותיו, ודפח"ח.
7
ח׳כלל ב', נבאר שוש אשיש בה' וגו' (ישעיה סא, י), כתבתי ביאורו, כי יש ב' סוגי אנשים, אחד השמח בפעולת הטובות, מה שאין כן בפעולות הרעות תתעצב נפשו, כמו שכתב בעל העיקרים [מ"ג] פ"ו, כתבתי מזה במקום אחר, ויש אנשים השמח בפעולת הרעות ומתעצב בפעולות הטובות, ובזה כתבתי שם ביאור ש"ס (ברכות סא:) צדיקים יצר טוב שופטן רשעים יצר הרע שופטן וכו', יעו"ש. ובזה יובן שוש אשיש בה', הכוונה כי שוש אני על זה כי אשיש בה', שאין לו שום שמחה בפעולת הרעות רק בפעולת הטובות אשיש בה', והבן.
8
ט׳ובזה יובן פסוק בא אל פרעה, כי עד עכשיו הי' בחינת הגלות שנסתלק הדעת, והיו בבחינת פרעה סוד העורף והשכחה, ולא ידעו חסרונם, וסברו שהיא בחינת בא אל פרעה, שהוא בחינת ביאה הנ"ל. והנה עתה שבא זמן שנתגלה בחינת הדעת בעולם, שהוא בחינת משה וסימן הגאולה, וז"ש בא אל פרעה, ואז ידע חסרונו, כי בא משה בחינת הדעת אל פרעה שהיא בחינת העורף. אם כן אלו תיבות בא אל פרעה יש לו ב' פרושים, א' בחינת הגלות הקודמת, וא' בחינה הגאולה שאח"כ, שהוא בחינת פקוד יפקוד, והבן.
9
י׳כלל ב', כי אני הכבדתי את לבו, כי בזמן הגלות הי' שמח בפעולת הרעות ומתעצב בפעולת הטובות, וז"ש כי אנ"י שהוא צורך גבוה בפעולות הטובות, הכבדתי את לבו בעצבות ובכבדות לב, שהוא סימן הגלות. מה שאין כן עתה בביאת משה שהוא בחינת הדעת אל פרעה, יהי' היפוך הנ"ל.
10
י״אוז"ש למען שתי אותותי אלה בקרבו, שישים על לבו שתי אותיות אלה הנ"ל, בקרבו - שיורגש בעצמו לידע חסרונו, אז הוא סימן הגאולה בחינת פקוד יפקוד, והבן.
11
י״בובזה יובן פסיקתא הנ"ל בא אל פרעה, זה שאמר הכתוב אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, אמר רבי אליעזר אמרו לפעלא טבא ישר. והענין, דכתבתי במקום אחר דכתב האלגזי פירוש הפסוקים (תהלים קיט, קג-קד) מה נמלצו לחכי אמרתך מדבש לפי, מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל אורח שקר, דכתב בעל העיקרים (מ"ג פ"ו) כי מזה יראה האדם איזה דרך ישרה, כי נפשו תקח עריבות בפעולות הטובות, אמנם בפעולות הרעות תתעצב נפשו וכו', יעו"ש. ושפיר אמר אמרו לפעלא טבא ישר, הכוונה כי מן השמחה שיש לאדם בפעולה טבא, מזה מוכח שהוא ישר, וזה נלמד מן בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, כי בזמן הגלות הי' כבד לבו כשעסק בבחינת אני, ובזמן הגאולה להיפוך וכו' וכנ"ל, והבן.
12
י״גמה נורא מעשיך, מה דחילין אינון מנגניא דמלך וכו', יעו"ש. ונראה לי דשמעתי ממורי זללה"ה פירוש הפסוק (בראשית כ, ז) פן יהרגוני על דבר אשתי, כי בעלות לאדם מחשבות רעות אז דנין אותו, וכאשר נפלה עליו מורא ופחד על ידי זה נעשה יחוד נורא ויראה, ואז יתפרדו כל פועלי און וכו', ודפח"ח.
13
י״דובזה יובן אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, הכונה כאשר עולה במחשבתו מחשבות רעות, אז ידע שדנין אותו שהוא בחינת אלקים דין, ועצה יעוצה אמרו לאלקים הנ"ל מה נורא מעשיך, כי על ידי יראה ופחד שנפלה עליו, על ידי זה נעשה יחוד נורא עם יראה שהוא מלכות המקנן בעשיה, ועל ידי מה שהוא בחינת הדעת נעשה יחוד נורא עם מעשיך, אז יתפרדו כל פועלי און, וז"ש (תהלים סו ג) ברוב עוזך יכחשו לך אויביך, והבן.
14
ט״ועוד יש לומר, דאיתא בש"ס (כתובות קי:) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. והקשה מורי הדיוקים אהדדי וכו', עיין מזה במקום אחר. ונ"ל כי עבודת השם בלי פני' נקרא הדר בארץ ישראל, מה שאין כן על ידי פני' נקרא הדר בחוץ לארץ, אמנם יש מעלה בזה להוציא רבים ידי חובתו, על ידי שמחויב בדבר מוציא רבים ידי חובתו (ר"ה פ"ג מ"ח), וכן כתבתי במ"א אית לן בירא בחקלא וכו' (בכורות ח:). ובזה כתבתי העמידיני על רגל א' וכו' (שבת לא.). ובזה יובן כל הדר בחוץ לארץ דומה וכו' אבל באמת יש לו אלוה, שמזכה רבים וכו', וק"ל.
15