צפנת פענח, בא ח׳Tzofnat Paneach, Bo 8
א׳פן ז' בפסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וגו' (י, א-ב). ויש להקשות, א' דהל"ל לך אל פרעה. ב' כי אני הכבדתי את לבו, אם כן תקשה קושית הרמב"ם בח' פרקים (פ"ח), דאם כן נסתלק הבחירה, ועונש למה וכו', ודברי המדרש בזה ידוע. ג' דכתיב שתי וקרינן שיתי. ד' אלה דקאמר, וכי מונח הי' לפניו. ה' בקרבו דקאמר, הא לא לבד בקרבו היו האותות האלה רק בקרב מצרים כולו. ו' קשה, וכי יקרא למכות שחוק שאמר התעללתי, וכן הקשה האלשיך. ז' למה באזני בנך דוקא, דהל"ל סתם. ח' קשה, וידעתם כי אני ה', הלא כבר אמר ה' הצדיק (ט, כז), וידע שם ה'.
1
ב׳ונראה לי על פי מוסר ויראת ה' המשל הידוע למלך שהי' לו בן יחידו, ומחמת ההרגל לא ערב לו מאכלי ומעדני המלך, ויעץ המלך לשלוח את בנו מאת פניו לזמן ידוע אצל אחד מעבדי המלך הרחוקים במדינתו, אשר לא ימצא לו שמה כי אם מאכלים הגסים והעבים, ומה שיצטער שמה על תענוגי המלך שנמנע ממנו, בזה יהי' שמחה גדולה למלך שחפץ בתענוגי המלך, וגם אח"כ בשובו אל אביו המלך יערב לו ויבוסם לו המעדנים ביותר תענוג מכמו שהי' לעבר קודם שילוחו.
2
ג׳והנה כבוא בן המלך אל האיש ההוא, הורגל כל כך במאכלים הגסים והעבים עד שנשתכח ממנו כל מאכלי ותענוגי המלך אביו. ויהי מקץ הימים שנזכר המלך לשלוח אחר בנו ושלח אחד מהשרים אשר לו אחר בן המלך, והנה בבוא שמה וירא כי נשכח מלבו את המלך ואת תענוגיו שהי' לו בבית המלך, וימאן להלוך אתו עמו אל חצר המלך, כי יותר בהפקירא ניחא לי' במעשיו המבוזים משיהי' נכבד בבית המלך.
3
ד׳וכנודע הדברים למלך צר לו מאוד על בנו יחידו, שהיה חפץ להתענג בו יותר ושלחו לזה מאת פניו, וכעת נשכח ממנו הטובה ותענוגי המלך, והשתדל בכל התפעלות להשיבו אל אביו לחצר המלך.
4
ה׳והנמשל מובן, שאנחנו בני ישראל חביבין לפניו יתברך, שנקראו בנים למקום, ונקרא הכלל הישראלי בן מלך, ומחמת גודל התענוגים שיש לנפש הישראל הכשר והצדיק בעבודת ה' כמ"ש (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה מרוב כל, והעידו על האר"י זלה"ה שכל השגת רוח הקודש הי' לו מחמת גודל השמחה והתענוג בעת למודו ותפלה ועשית המצוה, ובאמת כששופע על הצדיק הרוחניות בתפלתו ותורתו אין לך תענוג גדול מזה, אפס שמצד ההרגל אינו כל כך תענוג מאחר שהוא דבר תמידי, לזה לפעמים אף לצדיק אינו שופע עליו באיזה זמן אור הרוחני ותענוג הרוחני כדי שאח"כ כשיחזור אל הרוחני הראשון ישמח ויתענג יותר מכל התענוגים. והנה זה האדם הכשר זה הורגל כל כך בחומרו ועביותו, ונשכח ממנו התענוג שהי' לו מאור הרוחני בעת תפלתו ותורתו, ואינו חפץ לחזור לבית המלך, מלכו של עולם, להשיג התענוגים ולהפשיט מעליו החומר והגשמיות, ואז צר לו כביכו"ל מאוד מתי יבוא הזמן שיחפוץ בתענוגי המלך, עד שהקב"ה שולח לו היצר הטוב ודעת העליון להסיר ממנו שכחת ועבודת ה' ויוסף דעת ה' חכמתו ותבונתו.
5
ו׳ובזה נבוא לביאור הפסוקים הנ"ל, רק צריך שתדע הכינויים השייכים בפסוקים אלו אל המשך הנ"ל, והוא מהמפורסם בספרי המקובלים כי פרעה העורף אחוריים של השם, שמשם השכחה, ומהפנים של השם שם הזכירה, כי ע"ב קס"א בגימטריא זכור, ואחורים של אלו השמות גימטריא תשכח, וידוע בזמן הגלות שנסתלקה האם מעל בנין נסתלק שם י"ם מאלקי"ם ונשאר אל"ה, וזהו על אל"ה אני בוכיה (איכה א, טז), שהי' פירוד, ואח"כ בעת הגאולה שיחזור מ"י אל השם אל"ה יהי' שם אלקים, וז"ש (ישעיה מ, כו) מ"י ברא אל"ה וכו', ושם מ"י הוא שם י"ה מאלקים, כי ה' פעמים יו"ד הוא מי, והוא מהבינה שהיא משם י"ה או"א שהם הפנים של שם הוי"ה, וקצת מזה עיין בעמק המלך דף צ' עמוד א'. וגם ידוע משה היא סוד הדעת בקדושה, ובלעם הוא דעת בקליפה, וז"ש (במדבר כד, טז) ויודע דעת עליון. וגם סוד הבן הוא כששופע עליו אור הרוחני, מה שאין כן כשיורד ממדריגתו אינו נקרא בן, ועל פי זה שמעתי מפי המגיד דק"ק באר אם בן הוא והמיתן אותו (שמות א, טז), שהמדה טובה שיש בו ימיתנו ולא יתגאה בו, רק אם בת היא, שיש בו מדה רעה, יזכרנו תמיד ותחיינו לנגד עיניך, ודפח"ח.
6
ז׳ובזה יובן, ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, ר"ל דקאי על אדם כשר שירד ממדריגתו, והוא בסוד העורף, שהוא השכחה מעבודת ה' בשמחה ובטוב לבב, כדי שיהיה ממשיך לעצמו אור הרוחני שהוא התענוג המובחר שבכל התענוגים, והי' כונת השם יתברך שיהי' שכחה כדי שיערב עליו אח"כ כשיחזור אל התענוג הרוחני וישוב אל דעתו וחכמתו ובינתו, וכשהשלים הזמן כמו במשל הנ"ל חפץ השם יתברך להשתדל להשיבו אליו, ויעץ ושלח את משה, שהוא הדעת מיוחד שם י"ה אבא ואמא הפנים של שם הוי"ה שמשם בא הזכירה, שיבוא אל פרעה, מה שהי' עד עתה העורף שהוא שכחת עבודת ה', שיחזור ויהי' מכלל הפנים ויזכור תענוגיו הראשונים.
7
ח׳כי אני הכבדתי את לבו, ור"ל כי כוונתי הי' בתחלה במה שהכבדתי את לבו ואת לב עבדיו שהוא האיברים, כמ"ש (קהלת ט, יד) עיר קטנה ואנשים בה מעט דקאי על האדם וכו', שיהי' ראשו ואבריו ולבו כבדים עליו בעבדות השם יתברך מעט שכחה, כדי למען שתי אותותי אלה בקרבו, ור"ל כדי שאח"כ כשאחזור ליתן לו שתי אותיות שלי, שמנעתי ממנו בימי השכחה, שהוא י"ם מאלקים, ונשאר אלה, וכשאצרף ליתן בקרבו שתי אותיות אלו עם אלה שנשאר לו בימי השכחה, יהי' בו שם אלקים במלואו וטובו, אחר שהוא מהפנים של השם שבו סוד הדעת והזכירה יחזור לתענוגי הראשונים.
8
ט׳ולמען תספר באזני בנך וגו', והוא כמו (תהלים יט, ב) השמים מספרים כבוד אל, ור"ל והיוצא מהכוונה הנ"ל, כדי שאח"כ כשיהי' במדריגות בנך, במדריגה יותר מעולה, ירבה לספר בשבח השם יתברך, אשר התעללתי במצרים, ר"ל ששמחתי בהצר לו כשנתרחק מפני המלך עד ששמתי בו אותותי, וידע"תם כי אני ה', שהוסיף דעת ה' להמשיך על עצמו אורו ושפעו בתענוג היותר גדול גדול, וק"ל. (וכן פירש האלשיך פ' בא דף צ"ג (שמות יב, מא) ענין מצרים, שהוא מצר וכו').
9