צפנת פענח, בא ט׳Tzofnat Paneach, Bo 9
א׳ביאור פסוק ויאמר פרעה לכו עבדו את ה' מי ומי ההולכים ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאנינו ובבקרינו נלך כי חג ה' לנו ויאמר יהי(') כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם לא כן לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשים (י, ח-יא), ע"כ.
1
ב׳ולהבין מקראי קודש, נראה לי לעורר איזה ספיקות תחלה, א' לאיזה נפקותא נתעורר פרעה לשאול מי ומי ההולכים, הלא יראה לעינים מי יהי' ההולכים, ואיזה תועלת יצא לו מזה בידיעתו אז מי יהיו ההולכים. ב' קשה ולהבין תשובת משה, דהי' למותר במה שהאריך לומר בנערינו ובזקנינו וגו'. דהל"ל סתם כלנו נלך. ג' קשה, לאיזה ענין חלקן משה לשתי בבות, דהי' לו לכלול הכל בחד נלך. ד' קשה, מדוע כלל משה בנים ובנות בהדי בקר וצאן, דהי' לו לכלול בהדי נערים וזקינים.
2
ג׳ה' קשה, דאמר פרעה כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, דקשה טף מאן דכר שמי'. וכי תימא מה שאמר משה בבנינו ובבנותינו היינו טף, אם כן יותר ה"ל למשה לקצר, ול"ל לומר שתי תיבות, הל"ל חד תיבה דהיינו ובטפינו נלך. וכי תימא דכוונת משה הי' לפרט נערים וזקנים וטף ונשים, ומ"ש בבנינו ובבנותינו נכללו טף ונשים, אם כן הדרא קושיא לפרעה, למה נקט בלשונו טף ולא הזכיר נשים, דגם כן אין דרכם לזבוח, כמו טף שזכר רש"י, יעו"ש.
3
ד׳ו' קשה, דאמר כי אותה אתם מבקשים, ובאמת זה אינו, דמבוקשם הי' שילך טפם עמהם, ומאמר פרעה הי' היפך מבוקשם, ואיך אמר אותה אתם מבקשים. מלבד דלשפת יתר יחשב. וכל המפרשים נתחבטו בזה, עיין עליהם.
4
ה׳ובהמשך ביאור פסוקים אלו נראה לי לבאר גם כן הפסוקים שאח"ז במכת חשך (י, כד-כו) נאמר ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם, ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים וגו', וגם מקנינו ילך עמנו וגו', ואנחנו לא נדע מה נעבוד עד בואינו שמה. וי"ל, אם הוכרח לבטל בחירתו ולשלוח חפשי גם הטף, אם כן איזה מקום תפיסה ישאר לו בצאן ובקר, וה"ל לשלחם כל וכל או לעכב כולם. ועוד, מה זה שאמר ואנחנו לא נדע מה נעבוד וגו', דיש להפליא מה ועל מה זה אמר כך, דלכאורה הוא ללא צורך.
5
ו׳והנראה לי בביאור דברים אלו, דיש לפרש מאמר השם יתברך במה שאמר (שמות ח, טז) שלח עמי ויעבדוני, בשני פנים תיבת ויעבדוני, הא' כפשוטו, דהעבודה היינו קרבנות, מפני כי חג ה' לנו, וילכו לקבל פני האדון ה' צבאות בחג, וחייב כל אחד קרבן ראיה, וכפירוש המפרשים בזה. ופירוש הב' י"ל מה שאמר ויעבדוני עד מ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלקים על ההר הזה (ג, יב). ואם כן עבודה האמור כאן יש לפרשו על קבלת התורה.
6
ז׳והנפקותא שבין אלו הב' פירושים נראה לי, והיא גדולה אצל פרעה, דא"א עבודה זו ראיה, ואם כן הלא הוא במשנה דחגיגה (פ"א מ"א) הכל חייבין בקרבן ראי' חוץ מנשים ועבדים וקטנים והזקן והחולה וכו'. הרי מבואר דעבדים פטורים מראיה, ואיך אמר השם יתברך ויעבדוני בקרבן ראיה, אלא שמע מינה דכוונת השם יתברך היא באמת להוציאם מעבדות פרעה לחירות שהיו חייבין בראיה, וכדאיתא באמת במדרש אבכיר שבו בלילה הוצרך פרעה לומר משוחררים אתם וכו', יעו"ש. מה שאין כן א"א ויעבדוני לקבל תורה ומצות, יש לומר דמצות שנוהג בעבד ואשה קאמר, דהיינו כל מצות עשה שאין הזמן גרמא, וכל מצות לא תעשה, דכל מצוה שהאשה חייבת העבד נמי חייב (חגיגה ד.), ואינו מוכח שיוציאם לחירות בעבודה זו, דאפשר שישארו משועבדים לפרעה כמאז וקדם.
7
ח׳וכדי לידע אמיתת פירוש משמעות ויעבדוני, נראה לי דיבואר אחר שנדע מי יהיו ההולכים לעבודה שצוה השם יתברך.
8
ט׳ותחלה נראה לי לתרץ מה שנתחבטו בזה רבים וכן שלימים בש"ס דחגיגה (ג.) הקהל את העם האנשים והנשים והטף (דברים לא, יב), אם אנשים באים ללמוד ונשים לשמוע, טף למה באים, כדי שיתן שכר למביאיהם. ומקשין, מה קישור וחיבור יש לקושיא זו אחר הוצעת מ"ש דאנשים באים ללמוד ונשים לשמוע, אז מצא מקום לשאול טף למה באין, דהלא הי' יכול להקשות זה בלא הוצעה הנ"ל.
9
י׳ונראה לי דהמ[וה]רש"א הקשה מה זה שאלה טף למה באין, הלא אמר הפסוק אח"ז (דברים לא, יג) ובניכם אשר לא ידעו ישמעו וילמדו וגו', הרי דהטף ישנו בשמיעה ולימוד. ומשני דשם איירי בטף שהגיע לחינוך, וכאן בש"ס איירי על כרחך בטף שלא הגיע לחינוך, וז"ש טף למה בא וכו', יעו"ש.
10
י״אויש לתמוה, דפירש דעל כרחך איירי הפסוק בטף שלא הגיעו לחינוך, כדי להקשות טף למה בא, דנראה לי להקשות דלמא הפסוק איירי בטף שהגיעו לחינוך ולא קשה מידי, ואף דהמוהרש"א פירש הוכחה לזה, הלא מבואר דבקל יש לדחותה.
11
י״בלכן נראה לי לומר דעל כרחך קושית הש"ס טף למה בא הוא בכל האופנים, בין אם נפרש דאיירי בהגיעו לחינוך ובין אם נפרש דאיירי בלא הגיעו לחינוך. והוא, אחר דמבאר דההפרש שיש בין זה לזה הוא דהגיע לחינוך ישנו בשמיעה ולימוד, כמבואר בפסוק ובניכם וגו', ושאינו בר חינוך אינו בשמיעה ולימוד כלל, ואם כן מעתה קשה, אם ביאור הפסוק דאנשים שהם בלימוד חייבים לבוא, ונשים שאינם רק בשמיעה גם כן חייבים לבא, אם כן למאי אצטריך שוב לומר שהטף יבוא, דממה נפשך אי איירי בטף שהגיעו לחינוך אם כן קשה השתא אנשים דאינן רק בלימוד ונשים שאינן רק בשמיעה חייבים לבא, טף שהגיעו לחינוך, דהוא בשמיעה ולימוד, מכל שכן דהוא בא, ואין צריך לומר הוא. ואי איירי בטף שלא הגיעו לחינוך, אם כן יאמר טף, ואמינא השתא טף שאינם בשמיעה ולימוד חייבין לבא, נשים דהם בשמיעה על כל פנים לא כל שכן. וז"ש, אם אנשים באין ללמוד ונשים לשמוע השתא קשה לטף למה בא, ר"ל למה איצטריך הפסוק לומר טף שהם באים גם כן, דנלמד מסברא, דאי איירי בהגיע לחינוך אתי במכל שכן מנשים דאינם רק בשמיעה, טף שהוא בשמיעה ולימוד לא כל שכן, ואי איירי בטף שלא הגיעו לחינוך אם כן יאמר טף ואתי נשים במכל שכן. ומשני, באמת אין צריך לומר טף, דאין בו צורך כלל, ואתי לומר דיש שכר למביאיהם, ודו"ק.
12
י״גומעתה לא נפלאת היא ממך להבין החילוק בין ב' הפירושים הנ"ל, דאי אמרת דכוונת השם יתברך במה שאמר ויעבדוני, היינו לקבלת התורה, אם כן צריך לילך אנשים ללמוד ונשים לשמוע, וטף שהגיעו לחינוך לשמוע וללמ[ו]ד, ומכל שכן זקינים ונערים, אפס שבצאן ובקר אין בו חפץ כלל, דאין בו צורך להליכה זו. מה שאין כן אי אמרת דעבודה זו קרבן ראיה, אם כן אין בהליכה זו כי אם אנשים, ולא זקינים ונשים וטף, אף אם ישתחררו מרשות פרעה כנזכר במשנה הנ"ל, אבל צאן ובקר הם עיקר בהליכה זו להקריב מהם קרבן.
13
י״דובזה יובן המשך ביאור הפסוקים, דאמר פרעה לכו עבדו את ה', כמאמר השם יתברך שלח עמי ויעבדוני, אלא דנסתפק פרעה עבודה זו מה היא, אי ר"ל קרבן ראיה, וע"כ רוצה לצאת מרשותו לגמרי להשתחרר דאז חייבים בראיה. או ר"ל דעבודה זו קבלת התורה ומצות, ולא להשתחרר. ולברר זה הספק נתעורר לשאול מי ומי ההולכים, אם צוה ה' יתברך שילכו טף ונשים, על כרחך היינו לתורה, דאינם חייבים בראי', ובודאי רשות נתונה להם מאת פרעה שילכו כמאמר השם יתברך, מאחר דאין בזה שום שחרור. מה שאין כן אם יאמר שילכו רק אנשים וצאן ובקר, על כרחך להקריב קרבן ראי' קאמר, ויש בזה שחרור, ודאי שאין חפץ פרעה בזה עד מקום שידו יד כהה מגעת.
14
ט״וומשה הרגיש בזה, והשיבו להקהות שיניו, שאין בחירה ביד פרעה מכל וכל, וז"ש בנעורינו ובזקיני"נו נלך, ונחית לפרט, להראות באצבע שזה אמת דעבודה שזכר השם יתברך היא תורה, ושייך לזקנים ונערים, מה שאין כן בראי', דזקן איך חייב בראי' וכנ"ל, אלא שחש פן ישמח לב פרעה בזה שיאמר שיהיו עדיין משועבדים בידו וכנ"ל, לזה חזר לומר בנעורינו ובזקנינו בצאנינו ובבקרינו נלך, ור"ל אף שנלך בבנינו ובבנותינו, דהיינו טף ונשים, והי' לך מקום לשמוח ולומר דעל כרחך עבודה זו תורה ולא בראי', מכל מקום בצאנינו ובבקרינו נלך, וזה שכללם בחד בבא. והטעם באמת מאחר דדברי השם יתברך סובל ב' פרושים, צריך לצאת ידי כל ספק עד שיתברר, וכאשר יבואר בסמוך, ולכך מהכרח שילכו כולם.
15
ט״זובשמוע פרעה דברי משה חרה אפו, שאומר לאחוז חבלי בתרי ראשין, דהיינו תרי חומרי דסתרי אהדדי, דאם פירש יעבדוני הוא לתורה אם כן צאן ובקר למה, ואם פירש יעבדוני לקרבן ראי', אם כן טף ונשים וזקנים למה, אף אם ישתחרר האנשים. לכך השיב חמתו ואמר למשה יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם דייקא, ר"ל לא מבעיא צאן ובקר, דהי' לקרבן, לא אשלח, דאם כן יהיו משוחררים ויצאו מרשותו לגמרי, דהא אין עבדים חייבים בראיה. אלא אפילו אם תרצה לומר ויעבדוני היינו לתורה, דאין בזה שום שחרור, והוי הם נהנין ואני לא חסר, מכל מקום לא אשלח טפכם, ואף דמצינו בהקהל שהי' אנשים ונשים וטף, מכל מקום כאן לא אשלח הטף, דבשלמא אנשים צריכין ללמוד ונשים לשמוע טף למה באין, וכי תימא ליתן שכר למביאיהן, כמו בהקהל, דשאני התם דהיה צווי השם יתברך שיביאו, על כרחך צריך לומר משום שכר למביאיהם, מה שאין כן כאן שאמר השם יתברך סתם ויעבדוני, והיינו עבודת התורה, ואם כן אמרינן לאוקמי אסברא דאין צריך רק לאנשים שהם בלמידה ונשים בשמיעה, אבל טף אין מקום להביאם, כי אותה אתם מבקשים, ר"ל בשלמא אלו היה צוו[י] השם יתברך במפורש להביא הטף, כמו בהקהל, שפיר הי' שכר למביאיו, מה שאין כן אתם שלא נצטוו על זה להביא הטף, רק אתם מבקשים להביא הטף מעצמיכם, ואין מקום לשכר כלל בהבאה זו, ונשאר אסברא חיצונה טף למה בא, לכו נא הגברים וגו', וק"ל.
16
י״זובזה יובן המשך הפסוקים הנ"ל גם כן, שבחר פרעה יותר בשלוח הטף מבשלוח צאן ובקר, וז"ש לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם, דבשלמא טף אין בשלוחם שום היזק לפרעה, דיש לומר דנצרכו משום חינוך דהוי בשמיעה ולמידה, ואף טף שאינו הגיע לחינוך, מכל מקום יש מצוה בהבאה, ואף שאינו מצוה מכל מקום יש שכר גם למי שאינו מצווה ועושה אלא שאינו גדול כמצוה ועושה, כמו שכתבו התוספות בסוטה יעו"ש, מה שאין כן בשלוח צאן ובקר על כרחך משום צורך קרבנות של ראי' הן, אם כן על כרחך יצאו מרשותו לגמרי, לכך מיאן בזה ואמר רק צאנכם ובקרכם יוצג.
17
י״חוהשיב משה גם אתה תתן בידינו זבחים וכו', והטעם, ואנחנו לא נדע מה נעבו"ד דייקא, ר"ל דפירוש ויעבדוני שאמר השם יתברך, סובל ב' פירושים, ולא נדע לנו פירוש עבודה זו אי ר"ל לקרבן ראי' או לקבל התורה, ומאחר שלא נודע עד בואינו שמה צריך לילך עמנו זקננו ונערים טף ונשים וגם צאן ובקר לצאת כל ספק שלא יחסר המזג, ודו"ק.
18