צפנת פענח, משפטים ד׳Tzofnat Paneach, Mishpatim 4
א׳בתנחומא (ישן משפטים ב) ואלה המשפטים (כא, א), הדא הוא דכתיב (משלי כט, ד) מלך במשפט יעמיד ארץ, זה הקב"ה כשבא ליתן תורה לישראל פתח במשפט וכו'. ויש להבין, דמשמע אחר הוצעת הפסוק שאמר ואלה המשפטים אז אתי שפיר מה שאמר מלך במשפט יעמיד ארץ, מה שאין כן בלאו הכי, וצריך טעמא. ב' קשה, לפי הדרש דקאי על הקב"ה שעל ידי משפט יעמיד ארץ, דמשפט לחוד כדאי להעמיד ארץ, וזה סותר למשנה באבות (פ"א מי"ח) על ג' דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, ומפיק מקרא (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, וקשי' קראי אהדדי. ג' קשה, מה מקום לקדימת המשפטים בנתינת התורה קודם כל המצות, ובעל עקידה (שער מו) האריך בזה, יעו"ש.
1
ב׳ותחלה נתרץ פירוש רש"י ואלה המשפטים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, ומה ענין משפטים אצל מזבח לומר שתשים סנהדרין אצל המזבח. וי"ל חדא, הא בפ' בהר (ויקרא כה, א) פירש רש"י שכל המצות נאמרו בסיני, ואם כן מה צריך ללמדינו כאן. ב' קשה, דילמא כסדר הזה נאמרו, ומה זה שאמר למה נסמכה וכו'. ג' קשה, בלא זה הי' לו להקשות למה נסמכה.
2
ג׳ונראה לי, דאיתא בפרק ח' דגיטין (פח:) לפניהם, ולא לפני הדיוטות, ופירש רש"י לפניהם קאי אשבעים זקנים שעלו עמו להר, כמ"ש (שמות כד, יב) עלה אלי ההרה וגו', ואף על פי דכתיב אחר מתן תורה, מכל מקום נאמרה קודם מתן תורה וכו', יעו"ש.
3
ד׳נמצא מדכתיב לפניהם דקאי אשבעים זקנים שעלו עמו קודם מתן תורה, והי' מקום לומר דהמשפטים גם קודם מתן תורה נאמרו, ולא מסיני רק במרה, והוצרך לומר ואלה מוסיף על הראשונים, דעל כל פנים היו מסיני, אף שהיו קודם מתן תורה, שבתחלת קבלת התורה שעלו הזקנים להר שם נאמר המשפטים, ואתי שפיר לפניהם גם כן, דקאי אשבעים זקנים.
4
ה׳ובזה יובן ואלה המשפטים, וי"ו מוסיף, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, קשה ל"ל וי"ו נוספת ללמדינו שמסיני נאמרו, הלא בלאו הכי מוכח דכל המצות נאמרו מסיני כמבואר מפסוק בהר, אלא צריך לומר משום דכתיב לפניהם דקאי אזקנים שהיו קודם מתן תורה, והוה אמינא דהמשפטים יצאו מכלל כל המצות שנאמרו אחר מתן תורה ודאי שמסיני נאמרו, מה שאין כן המשפטים הוה אמינא דלא מסיני, לכך איצטריך ואלה, אם כן השתא דמוכח דמשפטים קודם מתן תורה נאמרו, אם כן מה ענין משפטים לפרשת מזבח שנאמרה אחר מתן תורה, ומשני דאתי ללמד שתשים סנהדרין אצל מזבח, וק"ל.
5
ו׳אך קשה דלא נכתוב לא ה' ולא וי"ו, מדכתיב לפניהם הוה אמינא שלא נאמרו בסיני, והוצרך לומר וי"ו נוספת ואלה, שמסיני נאמרה - לא נכתוב לפניהם ולא לבעי וי"ו, דממילא ידענו דלא יצא מכלל כל המצות שהיו בסיני.
6
ז׳איברא נראה לי לתרץ פשט הפסוק מלך במשפט יעמיד ארץ, על דרך הלצה, דכתב האלשיך בפרשה זו על פסוק (כב, ט-יג) כי יתן איש אל רעהו שור או חמור או שה לשמור ונשבר או מת שבועת ה' תהי' בין שניהם וגו', ואם ישאל איש וגו'. ותוכן דבריו בקצרה, כי יתן הקב"ה, הנקרא איש, אל שום אחד מישראל הנקרא רעהו, כמ"ש (תהלים קכב, ח) למען אחי ורעי, שום התמנות או שררה, אינו להשתרר עליהם ח"ו, רק לשמור שיהי' מנהיג הציבור לשם שמים לשמור אותן בדרך הישרה, כי יש ג' כיתות בישראל, שור או חמור או שה וכו', ואם לא שמר אותם כראוי ועל ידי זה נשבר או מת כו', יעו"ש, ודפח"ח.
7
ח׳והנה נזכר שם העונש ולא נזכר תיקונו, וע"כ נראה לי או שיצטרך לבוא בגלגול עם דורו כדי לתקנם, כי מאחר שהם ניצוצות שלו, כנודע במשה שהי' סוד הדעת ודורו נקרא דור דעה, וכן דור ודור ודורשיו ושופטיו יש שייכות לדור עם השופט שבימיהם דוקא, לכך עליו לתקנם, או בגלגול, או בעולם הזה שנדחה ממקומו ונתיסר מעין גלגול בעולם הזה, כמו שכתבתי כמה פעמים על פסוק (תהלים פד, ז) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו, שיש דוגמתו בעולם הזה, יעו"ש.
8
ט׳ובזה יובן מלך במשפט יעמיד ארץ, אם המלך שהוא רבנן (גיטין סב.), או שאר מנהיגי הדור, מנהיג דורו במשפט, ר"ל במשפט ובתמים כמו יכלכל דבריו במשפט (תהלים קיב, ה), יעמיד ארץ, ר"ל יעמיד ארץ - שיהי' עומד בארץ שהוא בו, ונתקיים בו, לבל יצטרך לדחות ממקום למקום. אבל איש תרומות, שנוהג שררה להשתרר ולהתרומם על הציבור, ואינו מנהיגם לשם שמים, יהרסנה, ר"ל שיהרס הוא ממקום למקום עד שיתקן מה שקלקל, הן בגלגול או בעולם הזה, ואז טוב לו ולהם סלה, וק"ל.
9