צפנת פענח, משפטים ה׳Tzofnat Paneach, Mishpatim 5
א׳ונבאר משנה דאבות (פ"ג מי"ד) חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה וכו'. ותחלה נתרץ תנחומא הנ"ל, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, הדא הוא דכתיב, מלך במשפט יעמיד ארץ כו', כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל פתח במשפט כו'. וי"ל חדא, דהסוגיא בכל מקום דאמר הדא הוא דכתיב, דמשמע דאתי לתרץ הקושיא שבפסוק, ומה קושיא יש כאן. ב' קשה, מה ענין לנתינת התורה לפתוח במשפט דוקא, ושאר הספיקות.
1
ב׳ונראה לי דכתב האלשיך תהלים סימן קמ"ז (כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, וזה לשונו: דכשבא לאומות שיקבלו תורתו נתן מכשול לפניהם כדי שלא יקבלוה, לישמעאל פתח לא תנאף ולעשו בלא תרצח, וכדאיתא בזוהר פ' בלק (ח"ג קצב:-קצג:) משל לאסיא חכימא כו', מה שאין כן כשבא לישראל פתח בדברים נמוסים משפטים טובים וישרים כדי שירצו לקבל התורה כו', יעו"ש. וכבר זכרנו מ"ש (תהלים עו, ט) ארץ יראה ושקטה, דשמים לא יראה רק ארץ לחוד כו', יעו"ש.
2
ג׳וז"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפני"הם, ר"ל קודם כל תשים תחלה המשפטים לפני ישראל. וקשה למה דוקא יאמר המשפטים תחלה, לזה ביאר אמר הדא הוא דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ, כשבא ליתן תורה לישראל פתח במשפט כדי שיקבלו ויעמיד ארץ, מה שאין כן באומות לא פתח במשפט, רק לעשו לא תרצח כו', כדי שלא יקבלו, וכמו שכתב האלשיך הנ"ל, וק"ל.
3
ד׳ובזה יובן מתני' חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, שחמדוה האומות לקבלה עד שהוצרך הקב"ה שלא יהי' להם פתחון פה, וחזר על האומות שיקבלוהו, וכמ"ש הזהר (ח"ג קצג.) משל לאסיא חכימא כו'. אך קשה, הא חזר על כל האומות ומה חביבין ישראל יותר משאר אומות. וביאר ואמר, חבה יתירה נוד"עת ל"הם שניתן להם כלי חמ"דה, ור"ל שלשאר אומות לא נודע להם שהוא כלי חמדה, וסברו שהוא מן סם המות, דלכך פתח להם בלא תרצח ולא תנאף, מה שאין כן לישראל הודיע להם שהוא כלי חמדה על ידי שפתח במשפטים ודברים נימוסים, שזה הי' שיקבלו ישראל התורה ולא שאר האומות, אם כן ודאי חבה יתירה יש כאן לישראל יותר משאר האומות, וק"ל.
4
ה׳ובזה אמרתי להבין פירוש הפסוק (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום. ודרשו במדרש (זבחים קטז.) בשעת נתינת התורה נתקבצו כל האומות אצל בלעם כו', אמר להם חמדה גנוזה יש להקב"ה ורוצה ליתנה לישראל כו'. וי"ל חדא, ד' עוז לעמו נותן הל"ל. ועוד, מה ענין לזה ד' יברך את עמו בשלום.
5
ו׳ונ"ל, דכל האומות בהאי פחדא של עשו וישמעאל הוי יתבא, שלא יתן להם התורה, עד שבאו לבלעם והבין ענין הנ"ל, וביאר להם ואמר ששום מורא לא יעלה על ראשיכם, כי עוז לעמו דוקא יתן, ולא לשאר אומות, והא שחזר הקב"ה על כל אומה ולשון, הוא כי השם רוצה לברך את עמו בשלום מכל האומות, שלא יקטרגו על ישראל בקבלת התורה, ולכך חזר על כל האומות שלא יהיה להם פתחון פה לאומות העולם, אבל באמת הכוונה רק שיתן לישראל, ואז כל האומות הסכימו ואמרו ה' יברך את עמו בשלום וכמו שכתב בזהר, יעו"ש.
6
ז׳ואגב נראה לי לתרץ ש"ס דסנהדרין (ז:) מלך במשפט וגו', אם דומה למלך יעמיד ארץ, ואיש תרומות - ככהן המחזיר בגרנות, יהרסנה כו'. והנה תקשה לדרשה זו, ל"ל במשפט, דהל"ל מלך יעמיד ארץ.
7
ח׳ונראה לי, דאיתא במשנה דאבות (פ"א מי"ח) על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל השלום ועל האמת, שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. והוא תמוה דפתח בתלת וסיים במשפט, שפטו בשעריכם. ונראה לי, דענין מוסר ותוכחה נקרא משפט, כמו דבר אתו משפט כו' בפ' וארא (שמות ו, ב ברש"י), והנה אין מקום לומר מוסר כי אם כשיש אהבה ושלום שנשמעין דבריו, מה שאין כן במקום מחלוקות אין מקום למוסר, כי יאמר לביישו נתכוין. וזה שאמר כשיש אמת ומשפט ושלום אז שפטו בשעריכם במוסר וכנ"ל.
8
ט׳וז"ש מלך במשפט, כשהוא מחזיק המדינה במוסר ותוכחה ואינו חונף להם, והיינו מחמת שהוא דומה למלך שאין צריך לכלום, ומכח זה במשפט ומוסר יעמיד ארץ. אבל איש תרומות, מחמת שצריך לקבל תרומות ומתנות מהם, מכח זה כאלם לא יפתח פיו במוסר, לכך יהרסנה, והוא על דרך שאמר הפסוק (משלי יג, כד) חושך שבטו שונא בנו, מחמת שמונע מהם שבט מוסר שונא אותם, אשר מכח זה איש הישר בעיניו יעשה, עד שח"ו איש חבירו חיים בלעו, וז"ש יהרסנה, וק"ל.
9
י׳ובזה יובן (ישעיה א, כז) ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה. והוא דקשה, הא משפט הוא אחד מג' עמודי עולם, ולמה דוקא במשפט תפדה. ונראה לי, דהא קשה להש"ס דשב"ת (קיט:) לא חרבה ירושלים אלא שלא הוכיחו זה את זה. ויש להבין איך אמר לשון שלילא דמשמע רק דבר זה גורם חורבן, ובש"ס דבבא מציעא (ל:) על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין. ובארתי דברי טור חושן משפט (סי' ז), יעו"ש. והכא נמי יבואר כך, כי על ידי שנאת חנם שביניהם לא יכלו להוכיח זה את זה, ואם כן הכל דבר אחד, ולעתיד על ידי שיהי' רב לשלום בניך, ויוכל להוכיח זה את זה, אז שפיר ציון במשפ"ט תפדה, וק"ל.
10