צפנת פענח, שמות י״דTzofnat Paneach, Shemot 14
א׳בפסוק והן לא יאמינו לי וגו' (ד, א), ויש להבין הלא כתב הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ג) שאם יבא אחד ואומר שהוא משיח ויעשה אותות ומופתים, מכל מקום אין אנו מחויבים להאמין לו וכו'. ב' בפסוק (ג, יב) וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, כי הסדר הוא איפכא, שיתן אות ומופת תחלה על המאורע אח"כ, ולא שיתן מופת המאוחר לאות על המוקדם.
1
ב׳ונראה דיבואר ב' קושיות אלו חדא באיד(י)ך, ונראה לי דאמרו חז"ל ואת ערום וערי' (יחזקאל טז, ז) שלא הי' להם שום זכות לגאול, בפרט קודם זמנם. והנה אמרו בש"ס דמכות (כג:) אמר רבי שמלאי תרי"ג מצות נתנו למשה בסיני וכו' עד בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב, ד) וצדיק באמונתו יחי'. הרי מבואר כי האמונה הוא שורש כל התורה.
2
ג׳ובזה יובן, כי משה אמר תחלה (ג, יא) מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, ופירש רש"י מה זכו ישראל שיעשה להם נס שיוציאם ממצרים, והשיבו הקב"ה על נכון בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקי' על ההר הזה (ג, יב), וכפירוש רש"י שזה תשובה על מה ששאל באיזה זכות, והשיבו בזכות קבלת התורה. וזהו שאמר משה והן לא יאמינו לי, כי עיקר קבלת התורה הוא האמנה, וכאשר לא יאמינו אם כן הדרא קשי' באיזה זכות. אמנם באמת כתיב (ד, לא) ויאמן העם, אם כן שפיר זה האות לקבלת התורה, שתצליח בשליחתך להוציאן, והבן.
3